הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"ו" החיבור במשמעות של "או"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נזיר נב ע"א
השדרה והגולגולת. איבעיא להו: שדרה וגולגולת תנן, או דלמא או שדרה או גולגולת?
אמר רבא, ת"ש: שדרה שגירד רוב עילעין שבה - טהורה,
ובקבר אפילו משוברת או מפורקת - טמאה, מפני הקבר;
טעמא משום דגירד,
הא לא גירד - טמא,
ש"מ: או שדרה או גולגולת קתני...
1.
איבעיא להו: שדרה וגולגולת תנן, או דלמא או שדרה או גולגולת?
כנראה שהספק לגבי "או" הוא בגלל גירסא שונה במסכת אהלות, ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים" עמוד ס, ד"ה "איבעיא".
2.
בכל הסוגיה לא הוכרעה ה"איבעיא" שהוצגה בתחילת הסוגיה.
3.
רמב"ם הלכות טומאת מת פרק ב הלכה ח:
עצמות המת שאין עליהם בשר אם נכרת בהן צורת עצמות הרי אלו מטמאין במגע ובמשא ובאהל כמת שלם שאני קורא בהם עצם אדם,
ואלו הן העצמות שהן מטמאין כמת: השדרה והגלגולת ורוב בניינו ורוב מניינו,
השדרה כיצד שדרה שהיא שלימה הרי היא כמת שלם ואם חסרה אפי' חוליא אחת מי"ח חליות הרי היא כשאר העצמות,
הגלגולת כיצד גלגולת שהיא שלימה הרי היא כמת ואם חסרה כסלע הרי היא כשאר העצמות, היו בה נקבים קטנים כולם מצטרפין לכסלע,
כל בניינו של אדם הוא שתי השוקים והירכים והצלעות והשדרה,
ורוב בניינו של מת הרי הוא כמת שלם כיצד
כגון שתי שוקיו וירך אחת אם חסר רוב בניינו כל שהוא הרי הן כשאר העצמות,
רוב מניינו כיצד רוב מניין עצמות
כגון שהיו קכ"ה עצם הרי אלו כמת שלם,
היו קכ"ד הרי הן כשאר העצמות,
אף ע"פ שהיה אדם זה יתר באיבריו או חסר באיבריו אין משגיחין בו אלא על מניין רוב כל אדם אא"כ היתה אצבע שיש בה צפורן או שהיתה נספרת ע"ג היד שהיא עולה למניין כמו שביארנו.
הרמב"ם הכריע "או", כלומר, או "שדרה" או "גולגולת" מטמאים...
4.
כסף משנה הלכות טומאת מת פרק ב הלכה ח:
[ח] עצמות המת שאין עליהם בשר וכו'. משנה פ' כה"ג ונזיר (דף מ"ט ע"ב) ופרק שני דאהלות (מ"א) ובפ' כה"ג ונזיר (מסכת נזיר דף נב דף נ"ב) איבעיא לן אם צריך שתיהן שדרה וגולגולת או דילמא שדרה או גולגולת
ובעי למפשט דאו או קתני ודחי ליה
הוא מסביר שהגמרא ניסתה לפשוט את הספק [לכאן ולכאן] ודחתה את ההוכחות.
ויש לתמוה על רבינו שכתב הדין בפשיטות
ולכן קשה על הרמב"ם מדוע הוא מכריע שמדובר ב"או".
5.
וכתב הר"י קורקוס ז"ל דאעפ"כ כיון דאשכחן שמאי דאמר בהדיא או שדרה או גולגולת אלא דדחי דילמא שאני שמאי דמחמיר
בגמרא מובאת שיטת "שמאי" [שמאי עצמו ולא "בית שמאי"] שסובר בנושא סוגייתנו שמדובר ב"או".
5.1
לא שבקינן מאי דאשכחן בהדיא
דעת שמאי הם דברים מפורשים ולא "עקיפים".
5.2
כיון דלא אשכחן בה פלוגתא
ולא מצינו מי שחולק עליהם בפירוש.
כנראה שכוונתו לומר, שאמנם מוזכרת דעת שמאי שנראית כדעת יחיד, אבל בכל זאת מכיון שלא מוזכרת דעה חולקת יש לפסוק כשמאי.
5.3
ומנ"ל לחדושי פלוגתא
נראה להסביר את כוונתו כך: בדרך כלל כשמוזכרת במשנה או בברייתא דעת יחיד יוצאים מנקודת הנחה שמי שידוע כבר מחלוקתו של אותו חכם חולק עליו גם בעניין שמובא במשנה/ בברייתא.
לפי זה, בענייננו יש להניח שהלל [הזקן] חולק על שמאי.
5.4
ועל כך אומר ה"כסף משנה": "מנא לן לחדושי פלוגתא", כלומר, אין חובה לומר שמישהו [הלל] חולק על שמאי. זאת אומרת שבענייננו לא תקף הכלל שהזכרנו לעיל בסעיף 5.3.
6.
הוא מביא נימוק נוסף לפסיקת הרמב"ם:
וגם כי כל חלוקות המשנה או או קתני ומסתמא הני הוו דכוותייהו עכ"ל.
הכלל הבסיסי בכל המשניות בש"ס הוא ששני "דברים" - בודאי כשמדובר בחפצים - שמוזכרים ב"ו" - כמו בסוגייתנו "השדרה והגולגולת" - משמעותם היא "או". ולכן, מכיוון שבסוגייתנו אין הכרעה מפורשת לכן הרמב"ם פסק לפי הכלל הבסיסי!
7.
תוספת: בסוגייתנו "שמאי" חולק על "בית שמאי" ועל "בית הלל". ראה ב"שוטנשטיין", הערה 22 שהרב בזקנותו [שמאי הזקן] חזר בו ממה שאמר בצעירותו לתלמידיו, והם - "בית שמאי" - נשארו בעמדה הראשונה.
