מהספדו של אדם
שבת קנג ע"א
"אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: מהספדו של אדם ניכר אם בן העולם הבא הוא אם לאו. איני, והאמר ליה רב לרב שמואל בר שילת: אחים בהספידא, דהתם קאימנא! - לא קשיא, הא - דמחמו ליה ואחים, הא - דמחמו ליה ולא אחים".
פירש המהרש"א: "דמחיים של אדם גם אם מספרים שבחו אפשר שמחנפין לו", לכן יתכן שאין אותם הדברים אמת. על כך מקשה הגמרא שרב דירבן את רב שמואל בר שילת ואמר לו: "אחים בהספידא דהתם קאימנא", הרי שגם ההספד אינו אלא דברי חנופה להרבות בשבחו! ומתרצת הגמרא שניכר – לא מתוך עצם הדברים הנאמרים, אלא מתוך תגובת הקהל לאותם הדברים.
עוד יש לפרש שהבינה הגמרא שמהספדו של אדם ניכר אם בן העולם הבא, כי בזמן חיותו לא נאמרו כל שבחיו, כדברי רבי ירמיה בן אלעזר במסכת עירובין דף יח ע"ב: "מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו, וכולו שלא בפניו". על כך מקשה הגמרא שמדברי רב שאמר לרב שמואל בר שילת עולה שגם בהספדו הוא נוכח! ומתרצת הגמרא שההבדל בין שבח שבחייו לבין ההספד אינו בכמות הדברים, אלא באיכות הרושם שהדברים עושים בלב השומעים.
עוד יש לפרש, שהרי קשה, הכיצד יתכן שעולם הבא של הנפטר יהיה תלוי ברצונו הטוב ובכשרונו של המספיד? אלא שכוונת רב היתה שמהספדו של אדם ניכר אם המספיד בן העולם הבא! שכן אמר הבעל שם טוב שאדם רגיל לראות באחרים את תכונותיו הוא, ומשום כך גם בהספדיו הוא למעשה מספיד את עצמו! ואמנם רגילים להספיד אנשים גדולים מתוך דברים שאמרו בהספדיהם על אחרים. אולם הגמרא פנתה לפירוש אחר ולא הסבירה את עומק דברי רב, כי בהתפרסם הסוד לא יוכלו המספידים לכוין בהספדם לכבוד הנפטר כראוי.
