הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

סברא של אמורא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נדרים פו ע"א

אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע: באומרת יקדשו ידי לעושיהן, דידים הא איתנהו בעולם.
וכי אמרה הכי קדשה? והא משעבדן ידיה לבעל!
דאמרה לכי מגרשה.
השתא מיהת לא מגרשה, וממאי דכי אמרה הכי מהניא?
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף פו עמוד א
אמר ר' אילא: ומה אילו אומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדיש, מי לא קדשה?
מתקיף לה ר' ירמיה: מי דמי?
שדה זו שאני מוכר לך השתא בידיה היא, אשה בידה להקדיש מעשה ידיה?

1.
הר"ן מסכת נדרים דף פו עמוד א:

אמר רבי אילא ומה אילו האומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדיש מי לא קדשה -
הא דפשיטא ליה לרבי אילא דכה"ג קדשה לאו ממתני' וממתניתא שמיע ליה הכי אלא סברא דנפשיה קאמר דודאי קדשה ומדמי ליה הכי דנהי דודאי סבירא ליה דטעמא דקדשה מפני שברשותו היא עכשיו דהא כשמכרתי לך איהו גופיה מודה דלא קדשה אפ"ה סבירא ליה דקונם שאני עושה לפיך להא דמיא דלא דמי לאומר לחבירו שדה שמכרתי לך דלא קדשה משום דבזביני פסיקא מילתא כדאמרינן לקמן דגופא ופירא ביד לוקח מה שאין כן אשה דכיון דגופא בידה הוא ומעשה ידיה היא שמזכה בכל יום לבעל כשדה זו שאני מוכר לך עדיף מיניה שבידו להקדיש עכשיו קונם דאשה נמי אית ביה חד צד למעליותא טפי משדה...

הוא קובע שדברי רב אילא הם מכח סברא ולא מכח משנה או ברייתא.

2.
ומסביר ב"מתיבתא", הערה א, שאם היה רבי אילא מוכיח את דבריו ממשנה או מברייתא אזי היה ניתן ליישב שמשנה זו היא בשיטת הסוברים שאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם.

3.
ונראה להוסיף הסבר, אם אמורא קבע הלכה/כלל והוא לא פירש שדעתו מתאימה דווקא לשיטת תנאים מסויימת, משמע שהוא סובר שדעתו מתאימה לכל השיטות שעוסקות באותו עניין [בסוגייתנו: אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם].

4.
נראה שגם צריך לומר, שההסבר של אותו אמורא היה כנראה מקובל ומוסכם על הרבה אמוראים ולכן מתחשבים מאד בדעתו - כאילו שוות ערך למשנה או ברייתא - אע"פ שהגמרא דוחה את דבריו.

5.
הסבר זה יכול לפתור קשיים שונים בסוגיות שונות בש"ס, כאשר הגמרא מקשה מסברת אמוראים.