סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"קא משמע לן"; "מהו דתימא"; "וו" החיבור="או"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נדרים סז ע"א


/מתני'/. נערה המאורס', אביה ובעלה מפירין נדריה.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סז עמוד א
הפר האב ולא הפר הבעל, הפר הבעל ולא הפר האב - אינו מופר, ואין צריך לומר שקיים אחד מהן.
גמ'.
היינו רישא:
אביה ובעלה מפירין נדריה!
מהו דתימא או אביה או בעלה קתני, קמ"ל.
ואין צריך לומר שקיים אחד מהן.
למה לי למיתנא?
השתא יש לומר הפר זה בלא זה ולא כלום, קיים אחד מהן למה לי צריכא למיתני?
כי איצטריך ליה, כגון דהפר אחד מהן וקיים אחד, וחזר המקיים ונשאל על הקמתו,
מהו דתימא מאי דאוקי הא עקריה, קמ"ל דמפירין שניהם בבת אחת.
 

מבנה הסוגיה:

1.

/מתני'/. נערה המאורס', אביה ובעלה מפירין נדריה.

קביעת הכלל הבסיסי - רק אביה ובעלה של נערה מאורסה יכולים להפר את נדריה.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סז עמוד א

2.

הפר האב ולא הפר הבעל, הפר הבעל ולא הפר האב - אינו מופר,

לכאורה יש כאן חזרה על אותו עיקרון [בדרך השלילה] שרק האב והבעל בשותפות יכולים להפר את נדריה של נערה מאורסה. כאילו כתובה המלה "אבל..." לפני המשפט הנ"ל . כלומר, שכל אחד בפני עצמו בלבד לא יכול להפר את נדריה.

3.

המשנה מוסיפה מקרה שברור מאד שלא "יועיל" להפרת נדר הארוסה:

ואין צריך לומר שקיים אחד מהן.

"ואין צריך לומר" [מוזכר 7 פעמים במשניות בש"ס] - משמעותו כמו "קל וחומר" [מוזכר כ-20 פעמים במשניות בש"ס].

4.

גמ'.

היינו רישא:
אביה ובעלה מפירין נדריה!

הגמרא מקשה כפי שהבאנו לעיל בסעיף 2

5.

מתרצת הגמרא:

מהו דתימא או אביה או בעלה קתני,

אפשר להעלות אפשרות שהרישא של המשנה מלמדת שלא מדובר ב"וו" החיבור - אביה יחד עם בעלה - אלא מדובר ב"וו" שהוא "או" - כלומר, כל אחד מהם בנפרד יכול להפר את נדריה של הארוסה.

6.

קמ"ל.

לכן באה הכפילות להדגיש ש"אביה ובעלה", הכוונה ב"וו" החיבור - רק כשהם מפירים יחדיו - הנדר בטל. כלומר, נשללת האפשרות של ה"מהו דתימא" בסעיף 5.

7.

וכך בדרך כלל בש"ס, כאשר הביטוי "קמ"ל" בא בסוף משפט - בא לשלול את המשפט/כלל/דין שנאמר לפניו, ובעיקר כשהמשפט לפניו נפתח ב"מהו דתימא".

8.

הגמרא מקשה:

ואין צריך לומר שקיים אחד מהן.
למה לי למיתנא?
השתא יש לומר הפר זה בלא זה ולא כלום, קיים אחד מהן למה לי צריכא למיתני?

גם המשפט השלישי במשנה - בסעיף 3 - לכאורה מיותר!

8.1

קצת קשה: הרי כל דין בש"ס שכלול ב"ואין צריך לומר..." נראה כמיותר, והגמרא בדרך כלל לא מקשה קושיה זו - "למה לי למיתנא" - בסעיף 8 - במקומות אחרים בש"ס!


9.

הגמרא מיישבת:

כי איצטריך ליה, כגון דהפר אחד מהן וקיים אחד, וחזר המקיים ונשאל על הקמתו,
מהו דתימא מאי דאוקי הא עקריה,

המשפט האחרון במשנה - לעיל סעיף 3 - מתייחס למקרה מיוחד [שלא מוזכר במשנה בפירוש] כאילו הגמרא קובעת "הכא במאי עסקינן"...

9.1

ותוספת המקרה שהגמרא "משבצת" לדברי המשנה היא תוספת רבה: גם שאחד מהם הפר והשני "קיים", וגם שהאדם שקיים [הבעל או האבא] נשאל על נדרו.

9.2

ובמקרה המסויים הזה ניתן לומר שאפילו כאשר אחד מהם כבר "קיים" את נדרה של הארוסה עדיין יכול להיווצר מצב ששניהם יפרו את נדרה - כי בזה שנשאל על נדרו - מה שקיים את נדרה - הרי זה עוקר את ה"קיום" למפרע ויכול עכשיו להפר יחד עם "שותפו".

10.

מסכמת הגמרא:

קמ"ל דמפירין שניהם בבת אחת.

לכן באה המשנה ללמדנו שאין אפשרות לנאמר לעיל בסעיף 9.2.

11.

בקטע זה הגמרא לא מסתפקת בביטוי "קמ"ל" - כלעיל בסעיף 7 - אלא היא מפרטת מה בדיוק באה המשנה ללמד למסקנה - "דמפירין שניהם בבת אחת".

11.1

התוספת אחרי ה"קמ"ל" כאן היא הכרחית, כי היא מדייקת יותר מהו החידוש, כי הרי המקרה ה"מסובך" - בסעיף 9.1-9.2 - מכיל כמה הנחות וקביעות, ויתכן שה"קמ"ל" בא לבטל את אחד מהם, כגון, שאי אפשר להישאל על "קיום" נדר. לכן יש הכרח בתוספת שבאה אחרי ה"קמ"ל" - להגיש מה בדיוק המשנה מחדשת! - שבין שתי ההפרות לא יהיה קיום [כך מפרשים הראשונים].

11.2

לפי הנ"ל נראה שדברי הגמרא ב"הוא אמינא" - "מהו דתימא מאי דאוקי הא עקריה" לא מתבטל על ידי ה"קמ"ל" אלא בא ה"קמ"ל" ומוסיף עיקרון חדש!

12.

לסיכום: בדרך כלל, כל מקום שהגמרא מסיימת משפט ב"קמ"ל" הכוונה היא לשלול את הנאמר לפניו - בדרך כלל בביטוי "מהו דתימא".

וכל מקום שיש תוספת מילים אחרי הביטוי "קמ"ל" הרי שבדרך כלל בא להוסיף חידוש שלא הוזכר לפניו, אפילו אם לפניו הוזכר הביטוי "מהו דתימא".



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר