הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
ברכה על גידולי מים ומצע מנותק
נדרים נה ע"ב
במסגרת ענייני הנדרים, אומרת הגמרא את הדברים הבאים:
1. תלמוד בבלי מסכת נדרים דף נה עמוד ב
הנודר מן פירות הארץ - אסור בכל פירות הארץ, ומותר בכמהין ופטריות; ואם אמר גידולי קרקע עלי - אסור בכולן. ורמינהי: על דבר שאין גידולו מן הארץ, אומר שהכל נהיה בדברו, ותניא: על המלח ועל הזמית (=מי מלח), ועל כמהין ופטריות, אומר שהכל נהיה בדברו. אמר אביי: מירבא רבו מארעא, מינק מאוירא ינקי ולא מארעא. והא קתני: על דבר שאין גידולו מן הארץ! תני: על דבר שאין יונק מן הארץ.
כאן נזקקים אנו לחילוק שבין מה שיונק מן הארץ לבין מה שגדל על הארץ. פטריות נחשבות יונקות מהארץ, אבל אינן גדלות על הארץ. יש לכך השלכות מעניינות מלבד השאלה של הברכה על הפטריות, ושל הלכות נדרים. למשל: האם מותר לקטוף פטריות בשבת? התשובה היא שקטיפת פטריות אסורה גם אם אין זה נחשב גידולו מן הארץ, מכיון שזה יונק מהארץ, וכל העוקר דבר ממקום גידולו נחשב כקוצר. כך מופיע בגמרא:
2. תלמוד בבלי מסכת שבת קז, ב
אמר שמואל: השולה דג מן הים, כיון שיבש בו כסלע - חייב. אמר רבי יוסי בר אבין: ובין סנפיריו. אמר רב אשי: לא תימא יבש ממש, אלא אפילו דעבד רירי. אמר מר בר המדורי אמר שמואל: הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה - חייב. מאי טעמא? אמר רבא: בר המדורי אסברא לי, לאו אמר רב ששת: האי מאן דתלש כשותא מהיזמי והיגי - מיחייב משום עוקר דבר מגידולו, הכא נמי - מיחייב משום עוקר דבר מגידולו. אמר אביי: האי מאן דתלש פיטרא מאונא דחצבא - מיחייב משום עוקר דבר מגידולו. מתיב רב אושעיא: התולש מעציץ נקוב - חייב, ושאינו נקוב - פטור. - התם לאו היינו רביתיה, הכא - היינו רביתיה.
לכן, לגבי מלאכת קוצר, גם אם אין זה נחשב מחובר לארץ, עדיין יהיה אסור לקטוף פטריות. אבל ישנן מלאכות אחרות שלגביהם נפסק שאיסורן הוא רק בדבר שגידולו מן הארץ (דש, מעמר, טוחן ועוד).
ובאמת מצינו באחד האחרונים, בעל ה'פרי מגדים', שסובר שאין איסור לסחוט פטריות, כיון שפטריות אינן נחשבות לגידולי קרקע:
3. ראש יוסף (ר' יוסף תאומים, המאה ה-18, אוקראינה) שבת עה, א
ודע דכמיהין ופטריות אמרינן גבי מעשר דלאו גידולי קרקע הוה, ויראה דכ״ש לענין שבת דלא הויין גדולי קרקע. וא״כ יצא לנו דין חדש לכאורה בכמיהין ופטריות אף אם סוחט אותם למימיהן במקום שדרכן בכך אפ״ה שרי, דלית דישה ומפרק אלא בגדולי קרקע. אלא שהש״ע בא״ח סימן ש״כ ס״ח הסוחט דג לצירו דינו ככבשים כו׳ והא דג ודאי לאו גידולי קרקע כמו חלזון דכאן ולרבנן אין דישה אלא בגידולי קרקע א״כ גם סחיטה דהוא משום מפרק ומפרק תולדה דדישה מותר בדגים ושאר בריות המים.
אך ה'אגלי טל' חולק על בעל ה'פרי מגדים' בשתי נקודות: ראשית, הוא סובר שפטריות נחשבות גידולי קרקע, שהרי הם יונקים מהקרקע. ושנית, גם אם אין הם גידולי קרקע, אמנם אין חיוב מדאורייתא, אבל עדיין יהיה חיוב מדרבנן:
4. אגלי טל (ר' אברהם בורנשטיין מסוכטשוב, המאה ה-19, פולין) מלאכת דש, כד סק"ג
אמר אביי האי מאן דתליש פיטרא מאונא דחצבא חייב משום עוקר דבר מגידולו דחיובו משום קוצר. פירש״י פטריות וכן פיר״ח פיטרא "זה ממיני כמהין ופטריות". ומפורש בגמ׳ ברכות מירבי רבי מן ארעא ומינק מן אוירא ינקי. וכן כתב רבינו נסים גאון פיטרא הן פטריות שהזכירו במס׳ ברכות על הכמהין ועל הפטריות וכו' והא כתבו הרמב״ן והרשב״א דכי היכי דאין דישה אלא בגידולי קרקע כמו כן אינו חיוב עוקר דבר מגידולו אלא בגידולי קרקע, וא״כ קשה למה יתחייב בפטריות משום קוצר? הא אין ניקחין בכסף מעשר דלא הוי גידולי קרקע, כמ״ש הרמב״ם בפ"ז מהל׳ מע״ש הל״ד והוא מספרא פ״א פיסקא ח. וע״כ כמ״ש דמ״מ בשבת הוי תולדה דקוצר...
וראיתי בספר ראש יוסף שכתב: הסוחט כמהין ופטריות במקום שדרך לסוחטן מותר כיון שאינו גידולי קרקע לענין ליקח בכסף מעשר שני כ״ש לענין שבת. ואישתמיטתיה הא דתליש פיטרא והדבר ברור דחשובים גידולי קרקע לעניין שבת.
ודע שיש עוד תימה בדברי ראש יוסף הנ"ל במה שאמר לפי שיטתו דכמהין ופטריות לא מיקרי גידולי קרקע שמותר לסחטן, ועל כן הקשה לו דברי הש"ע שאוסר דג לצירו, וזה תימה, דאפילו אין דישה אלא בגידולי קרקע, היינו לחיוב חטאת, אבל מדרבנן מיהו אסור. וכן כתב הטור סימן שמ גבי עימור דאינו עימור אלא בגידולי קרקע, מ"מ אסור מדרבנן, וכתב הב"י דהכי מסתברא כיון דאיכא מאן דמחייב שלא בגידולי קרקע אין סברא להפליג מחלוקתם, וכן פסק בשו"ע שם דאסור לקבץ מלח ממשרפות המים, והכי נמי בדישה כיון דר"י מחייב, אין סברא דחכמים מתירים לגמרי.
ראינו, אם כן, שגם אם פטריות אינן נחשבות גידולי קרקע לעניין ברכה, עדיין יהיה אסור לסחוט אותם או לעמר אותם – ואולי זה יהיה אפילו איסור דאורייתא.
מכאן נעבור לדון על דבר שגדל בעציץ שאינו נקוב. האם דינו של מה שגדל בעציץ שאינו נקוב כדינו של מה שאינו גדל על הארץ? ראינו שלגבי קצירה, כל העוקר דבר ממקום גידולו נחשב קוצר, ולכן גם אם צמח גדל בעציץ שאינו נקוב יהיה אסור לקצור אותו בשבת. אבל מה לגבי שאר ההלכות?
בתלמוד הירושלמי הסתפקו לגבי מה שגדל בעציץ שאינו נקוב האם אפשר לברך עליו 'המוציא לחם מן הארץ', שכן זה לא גדל על הארץ:
5. תלמוד ירושלמי מסכת כלאים פרק ז הלכה ו
'אין בין עציץ נקוב לעציץ שאינו נקוב אלא הכשר זרעים בלבד' (=שאם נופלים מים על זרעים בעציץ שאינו נקוב, הם מוכשרים לקבל טומאה) - כרבי שמעון, ברם כרבנין אית חורנין: עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש, התולש מעציץ נקוב חייב משאינו נקוב פטור, עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים... רבי יוסי בעי: מהו לומר על פיתו המוציא לחם מן הארץ? רבי יונה בעי כן: דלעת כתלוש הוא לסכך בה?
יש להעיר שהספק של ר' יונה אינו בדיוק אותו הספק של ר' יוסי. ר' יוסי מסתפק האם ניתן לברך על זה 'המוציא לחם מן הארץ', או שבגלל שזה גדל בעציץ שאינו נקוב, אין זה נקרא 'מן הארץ'. כיון שספק ברכות להקל, בסופו של דבר לא נברך על זה המוציא לחם מן הארץ אלא 'בורא מיני מזונות'. ואילו ספקו של ר' יונה אינו האם זה מוגדר גידולו מן הארץ או לא, כי ברור לו שזה נחשב גידולו מן הארץ, והספק שלו הוא האם זה נחשב תלוש או לא - ובכך נעסוק בהמשך. אבל האם באמת אין לברך על מה שגדל בעציץ שאינו נקוב המוציא לחם מן הארץ? מהגמרא בתלמוד הבבלי לכאורה לא משמע כך. המשנה במסכת ברכות אומרת כך:
6. משנה מסכת ברכות פרק ז משנה א
שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן אכל דמאי ומעשר ראשון שנטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליהם אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהם:
ושואלת הגמרא, שהרי זה ברור שאדם שאכל טבל אינו מצטרף לזימון, שהרי הוא עשה איסור מן התורה ו'בוצע ברך נאץ ה''! אלא מסבירה הגמרא כך:
7. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מז עמוד ב
אכל טבל ומעשר וכו'. טבל - פשיטא - לא צריכא - בטבל טבול מדרבנן. היכי דמי - בעציץ שאינו נקוב.
לכאורה מוכח שמי שאכל ממשהו שגדל בעציץ שאינו נקוב מברך ברכת המזון, ואם כן צריך גם לברך לפני כן 'המוציא לחם מן הארץ'! כך הבין האדמו"ר מסוכצ'וב ב'אגלי טל':
8. אגלי טל (ר' אברהם בורנשטיין מסוכצ'וב, המאה ה-19, פולין), מלאכת דש ח סק"א
יש להסתפק למה דקיימא לן אין דישה אלא בגידולי קרקע, אם הגדל בעציץ שאינו נקוב חשוב גידולי קרקע. והביאנו לספק זה מאמר הירושלמי פ"ז דכלאיים הלכה ו: 'ר' יוסי בעי מהו לומר על פתו המוציא לחם מן הארץ, ומשמע דמבעיא ליה אם חשוב גידולי ארץ. ואם כן, גם לעניין חיוב דש שאינו רק בגידולי קרקע שייך בעיה זו.
אך שם בירושלמי ר' יונה בעי דלעת כתלוש הוא לסכך בה, היינו דמבעיא ליה אם הנזרע בעציץ שאינו נקוב דינו כתלוש שיהיה כשר לסכך, ואם איתא דהנזרע בעציץ שאינו נקוב לא חשוב גידולו מן הארץ הא לסכך גידולו מן הארץ בעינן. ואפשר דר' יונה פליג על ר' יוסי, או אפשר דר' יונה מיירי שהדלעת ניטע בארץ אלא שעקרו מן הארץ ונטעו בעציץ שאינו נקוב דשפיר הוי גדולי קרקע שגדל בארץ.
אך נראה דהש"ס דידן סבירא ליה שמברכין עליו המוציא, דבברכות קתני 'אכל טבל אין מזמנין אליו... לא צריכא בטבל טבול מדרבנן שזרעו בעציץ שאינו נקוב וטעמא דהוי טבל, הא הופרשו מתנותיו מזמנין עליו. הנה דחייב לברך עליו ברכת המזון, ומִדְּבָּרִיךְ ברכת המזון מברך המוציא דכללא הוא בירושלמי 'כל שאחריו שלוש ברכות אומר לפניו המוציא'... הגם שיש לדחות דלעולם אין מברכים עליו שלוש ברכות, ומכל מקום מצטרף לזימון דלא גרע מאכל כל מאכל דמצטרף לעשרה וליש אומרים אפילו לשלושה, ואם אכל כזית דגן לכולי עלמא מצטרף אפילו לשלושה, מכל מקום פשטן של דברים דמשמע בגמרא הנ"ל דמברך על הנזרע בעציץ שאינו נקוב שלוש ברכות.
מוכח לפי דבריו שלדעת הבבלי הברכה על מה שגדל בעציץ שאינו נקוב היא 'המוציא לחם מן הארץ', למרות ספיקו של ר' יוסי. ואולם, החיי אדם הבין את הירושלמי כפשוטו ואף פסק זאת להלכה. הוא מעדיף לומר שהבבלי והירושלמי אינם חולקים, ולכן הוא מחלק בין ברכה ראשונה לברכה אחרונה:
9. חיי אדם (ר' אברהם דנציג, המאה ה-19, פולין) כלל נא אות יז
אחד מחמשת מיני דגן שגדל בעציץ שאינו נקוב ועשה ממנו פת, אינו מברך עליו 'המוציא לחם מן הארץ', דאינו נקרא ארץ, אלא מברך עליו 'בורא מיני מזונות'. ומכל מקום מברך עליו ברכת המזון. ונראה לי שהוא הדין דאין מברך 'בורא פרי האדמה' (דלא נקרא אדמה אלא במחובר, כדאיתא בחולין קלט במצא קן בראשו של אדם). ואמנם על פירות האילן צריך עיון אם מברך 'בורא פרי העץ', אם נקרא פרי וגם אם נקרא עץ.
המקור לדינו של ה'חיי אדם' לגבי ברכת 'בורא פרי האדמה' הוא הסוגיה הבאה:
10. תלמוד בבלי מסכת חולין דף קלט עמוד ב
דאמר רב יהודה אמר רב: מצא קן בים חייב בשילוח, שנאמר 'כֹּה אָמַר ה' הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה' (ישעיהו מג, טז). אלא מעתה מצא קן בשמים דכתיב 'דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם' (משלי ל, יט) הכי נמי דמיחייב בשילוח הקן! 'דרך נשר' - איקרי, 'דרך' סתמא לא איקרי . אמרי ליה פפונאי לרב מתנה: מצא קן בראשו של אדם מהו? אמר: 'וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ' (שמואל ב טו, לב).
אגב ניתן להביא ראיה לדברי ה'חיי אדם' שבאמת יש דברים שמברכים עליהם ברכת המזון למרות שלא מברכים עליהם 'המוציא לחם מן הארץ', שהרי על המן שירד במדבר ודאי שלא בירכו 'המוציא לחם מן הארץ' (יש דעה שברכו עליו 'המוציא לחם מן השמים', ויש דעה שלא ברכו עליו כלל, שהרי מטרת הברכה היא להעלות את הקליפות של המאכל, ואילו במן לא היו קליפות כי לא היה בו פסולת), ובכל אופן אומרת הגמרא שבירכו על המן ברכת המזון:
11. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מח עמוד ב
אמר רב נחמן: משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש, הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב - שלא הסריחו, והמטיב - שניתנו לקבורה.
ואמנם ראיתי באחרונים שהביאו בשם האגלי טל נסיון להבדיל בין ברכת 'בורא פרי האדמה' לברכת 'המוציא לחם מן הארץ', שאדמה נחשבת גם כשהיא לא מחוברת, שהרי רואים שחושי הארכי שם אדמה על ראשו, ולכן גם אפשר לברך 'בורא פרי האדמה' על מה שגדל במצע מנותק, אבל 'ארץ' הוא רק כשהדברים מחוברים. ואולם, לא מצאתי את הדברים באגלי טל עצמו, ולענ"ד החילוק הזה קשה מהגמרא בחולין שמביאה ראיה מחושי הארכי לגבי ההגדרה מה נחשב על הארץ - ומוכח שהגמרא לא חילקה בין ארץ לבין אדמה.
ואם השאלה הזו התעוררה לגבי מה שגדל באדמה בעציץ שאינו נקוב, הרי שהשאלה קשה עוד יותר כשמדובר על מה שגדל בלי אדמה בכלל, כלומר בגידולי מים. וכך כתב הרב עובדיה יוסף:
12. שו"ת יחווה דעת (הרב עובדיה יוסף זצ"ל) חלק ו סימן יב
שאלה: פירות וירקות שהם גידולי מים בלבד, האם יש לברך עליהם ברכתם, בורא פרי העץ ובורא פרי האדמה, או שמא צריך לברך עליהם שהכל נהיה בדברו?
...אולם לגבי גידולי מים בלבד נראה שמכיון שאין שום יניקה מהקרקע, שהמים מפסיקים בין הזרעים לקרקע, אין לברך על גידולי המים ברכת הפירות והירקות, אלא ברכת שהכל נהיה בדברו, וכדין כמהין ופטריות שאף על פי שהם גדלים בקרקע הואיל ואינם יונקים מן הקרקע צריך לברך עליהם שהכל נהיה בדברו...
אמנם בסתם פירות וירקות שנמצאים בשוק אין לחוש שמא אינם אלא גידולי מים, שהרי הדבר ידוע שהרוב הגדול של הפירות והירקות הם גידולי קרקע, וכל דפריש מרובא פריש, ואף על פי שבכל ספק בהלכה בעניני ברכות, אין הולכים אחר הרוב, אלא דנים לפי הכלל ספק ברכות להקל, וכמו שכתבנו בשו"ת יביע אומר חלק ג' (חלק אורח חיים סימן טז אות ז'), מכל מקום בספק במציאות הולכים אחר הרוב, ואין בזה חשש איסור של ברכה שאינה צריכה שעובר על לא תשא את שם ה' א-להיך לשוא (ברכות לג)...
וכן יש להוכיח ממה שפסק הרמב"ם (פרק א' מהלכות מגילה הלכה יא), עיר שהיא ספק אם היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, או לאחר מכן הוקפה, קוראים בשני הימים בי"ד ובט"ו, ומברכים על קריאתה בי"ד בלבד. הואיל והוא זמן קריאתה לרוב העולם. ע"כ. וכן פסק מרן בשלחן ערוך או"ח (סימן תרפח). ומכאן מוכח שהולכים אחר הרוב גם לענין ברכות...
בסיכום: פירות או ירקות שגדלו בעציץ שאינו נקוב, מברך עליהם כברכתם, בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה. ופירות או ירקות שידוע שהם גידולי מים, מברכים עליהם שהכל. ואם בירך עליהם ברכתם בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, יצא ידי חובתו בדיעבד.
לפי דברים אלו אין להשתמש בחסה של 'עלי בודק', שגדלים ללא אדמה כלל, לצורך כרפס או מרור בפסח, ואין לברך עליהם 'בורא פרי האדמה' לכתחילה. אבל מנגד, טוען הרב ווזנר שגם על גידולי מים מברכים 'בורא פרי האדמה':
13. שבט הלוי (הרב שמואל הלוי ווזנר זצ"ל) חלק א סימן רה - הערות לסימן רד
הנה צריך עיון להלכה לענין ברכת גידולי מים, ומסברא דאינו דומה לכמהין ופטריות, דשם כל המין הוא מן האויר אבל כאן מין זה הלא הוא פרי האדמה, ובחיי אדם סוף כלל נ"א נסתפק בברכת הגדל בעציץ שאינו נקוב, ובנשמת אדם בהל' ד' מינים כלל קנ"א נסתפק לגבי כל הדינים ומאריך שם לפלפל, וא"כ ספק גדול הוא בגידולי מים, אך למעשה אין לפסוק שיברך עליו שהכל, ויותר מסתבר לברך ברכתו הראויה.
גם החזו"א, כשנשאל על גידולים במצעים מנותקים לקראת השמיטה אמר שיש לברך עליהם בורא פרי האדמה, כיון שזהו מין שעל-פי רוב גדל באדמה.
ואולם, אם הדברים האלו אמורים על חסה וכדומה שלרוב גדלים באדמה ומיעוטן גדל במים, הרי שהשאלה מחריפה עוד יותר כשמדברים על נבטים, שהדרך הרגילה לגדל אותם היא על גבי מים. הספק הזה הובא בספר 'וזאת הברכה':
14. וזאת הברכה, (הרב אלכסנדר אריה מנדלבוים) פרק כ אות כד (עמ' 218)
בעניין נבטים הגדלים במים, יתכן שהדין שונה, כי לפי הטעם שמברך בורא פרי האדמה בגלל שקרקע תלושה נקראת אדמה, בנבטים שאין אדמה כלל יברכו שהכל. אך לטעם שהברכה נתקנה על מין אדמה, נראה שנבטים נקראין מין אדמה כיון שהם באים מקטניות הגדלים מן האדמה, ורוב הנבטים מתפתחים לצמחים באדמה.
בנוסף לכך יש עוד טעמים לברך על נבטים שהכל:
א. יתכן שאין דרך רוב העולם לאכלם כך, וממילא יברכו שהכל.
ב. יתכן שהם דומים לקורא של דקל שהוא ענף דקל שבשנה הראשונה הוא רך וראוי לאכילה, ובשנה השניה מתקשה ונעשה עץ, ואע"פ שגידולו מן הארץ אין מברכים עליו בורא פרי האדמה אלא שהכל, דלא נטעו אינשי אדעתיה למיכל את הקורא כשהוא רך אלא שיתקשה וייעשה עץ ויגדל פרי. כך נראה שגם בנידון שלנו בנבט שבדרך כלל מונבט לצורך הפרי ולא לאכילת הנבט עצמו, ודינו כקורא שיברכו עליו שהכל...
ויש להעיר שבימינו יש ריעותא לשני הטעמים הנ"ל, כיון שהנבטים נמכרים אף בשוק והרבה רגילים לאכלם, וממילא קשה לומר שאין הדרך לאכלם ושלא נתגדלו לכך.
ולמעשה בעניין גידולי עציץ שאינו נקוב הרבה מורים לברך בורא פרי האדמה... אך נראה שבנבטים עדיף לברך שהכל מאחר שיש פחות צדדים לברך בורא פרי האדמה, וכעין זה הורה לי הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך להעדיף לברך שהכל.
שאלה מעניינת נשאל הרב זילברשטיין בעניין החסה, לגבי זריעה:
15. חשוקי חמד (הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, בני ברק) שבת דף עג עמוד א
שאלה. חכמי הטבע אומרים שהרוצה לזכות בקלח גדול של חסה (כדי לקיים בו מצות אכילת מרור שההידור הוא לאכול את הקלח והוא עדיף מהעלים) יניח את כל החסה בקופסא סגורה וחשוכה ואז יבלו העלים והקלח יגדל. וצ"ע מה דינו של העושה זאת בשבת האם יעבור על איסור זורע, שהרי מכח מעשהו יגדל הקלח? ולכאורה מצינו שהעוקר כמהין ופטריות דרבו מאוירא חייב משום תולש ולכאורה ה"ה בכה"ג דחייב משום זורע.
תשובה. יש לומר דהגידול של החסה הרי הוא בדרך גרמא, שע"י נבילת העלים מתגדל הקלח ולכן איסור תורה אין בו. (ובנוסף לכך יתכן שאם הגידול אינו בצורת יניקה אינו דומה לזורע באדמה, או לשורה חטים ושעורים במים שיונקים מהאדמה או מהמים, אבל כאן אין יניקה כי אם כח הגידול נכנס לקלח), ואף על פי שמבואר בשביתת השבת דהנותן ריח רע באילן חייב משום זורע ואף על פי שאינו אלא גרמא, וכן הוא פעולת הזמירה שמצמחת ע"י גרמא. מ"מ נראה דשאני התם דהוא דרך זריעה וכך עושים עובדי האדמה משא"כ כאן בקלח שאין כאן דרך של העולם כי אם עצה להגדיל את הקלח, אבל אין כאן דרך עולם בכה"ג מסתבר דפטור. אולם איסור דרבנן מסתבר דיש בו דלא גרע מנתינת מים ע"ג ענפי אילן שאסור בשבת וכתב רש"י דנתינת לולב במים אסורה בשבת דהוי כמתקן מנא.
