הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"לחומרא שאני"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נדרים נח ע"א

אמרו לו: והלא שביעית אין לה מתירין, ולא נתנו בה חכמים שיעור, 
דתנן: השביעית אוסרת כל שהוא במינה! 
אמר להן: אף אני לא אמרתי אלא לביעור, 
אבל לאכילה - בנותן טעם. 
ודלמא הא נמי לחומרא שאני! 

1.

הרי כבר נאמר לעיל - בעמוד הקודם במסכת נדרים דף נז עמוד ב - שניתן לומר "לחומרא שאני". והגמרא מדגישה זאת "הא נמי...".

2.
הביטוי "לחומרא שאני" הוא מופע יחידאי בש"ס - בסוגייתנו. גם בירושלמי הוא לא נזכר.

3.
כמובן שהבחנה בדבר שהוא "לחומרא" מוזכר אבל לא בנוסח הנ"ל.

דוגמאות:

3.1

מסכת ברכות דף סג עמוד ב:

"בשלמא הוא מטהר והם מטמאין - לחומרא, אלא הוא מטמא והם מטהרין, היכי הוי?"

3.2
מסכת שבת דף לה עמוד א:

"בשלמא הלכה כרבי יהודה לענין שבת - לחומרא, אבל לענין תרומה מאי היא?"

3.3
מסכת שבת דף עא עמוד א:

"...קא משמע לן: דלקולא - לא אמר, לחומרא - קאמר."

3.4
מסכת שבת דף קמב עמוד א:

"אימר דשמעת ליה לחומרא, לקולא מי שמעת ליה?"

3.5
מסקנה: "לשון נדרים משונה".