חזקה על חבר
נדרים נ ע"א
"ואיתשיל על נידריה, ואשתרי".
פירש הר"ן בעמוד ב: "ודאמרן הכא דשמע אבוה ואתשיל על נדרה - מפרש בכתובות בפרק אף על פי (דף סג) דפתח ליה: אילו הוית ידיע דההוא חתנך צורבא מרבנן מי אדרתיה? אמר לו אפילו פרק אחד אפילו הלכה אחת. איכא לאקשויי היכי פתח ליה בהא פתחא והא נולד הוא ותנן לקמן בפרק פותחין (דף סד) דאין פותחין בנולד, כיצד אמר קונם שאני נהנה לאיש פלוני ונעשה סופר, ואמר אילו הייתי יודע שיעשה סופר לא הייתי נודר. יש לומר דשאני הכא דרבי עקיבא על דעת שיֵעשה סופר נְשָׂאָהּ כדאיתא התם בפרק אף על פי בהדיא, וכיון שכן לאו נולד הוא, דשכיח טובא שילמוד פרק אחד והלכה אחת".
כלומר שבזמן הנדר כבר קיבל רבי עקיבא על עצמו לגדול בתורה, משום כך לא היה הפתח בנולד. ונתקשה הר"ן למה אין זה נולד, הרי אין ודאות שיקיים את קבלתו. ותירץ שכיון שנצרך ללמוד רק פרק אחד או הלכה אחת שהוא דבר קל ושכיח, נחשב הדבר כודאי.
וקשה,
א. כלשון הגמרא: "מאי פסקא", כלומר מהי הסברא שעל פיה ניתן לאמוד את החילוק בין שיעור 'שכיח טובא' שנחשב לודאי, לבין דבר שאינו שכיח מספיק?
ב. מה בכך ששכיח טובא, הרי עדין יתכן שלא יתקיים, וסוף סוף זהו נולד!
ג. גם לצורך לימוד פרק אחד והלכה אחת בלבד נחוץ רב, שהרי מצינו ברבו שאליו הלך רבי עקיבא ללמוד – ברבי אליעזר, שבטרם הלך ללמוד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי לא ידע לא קריאת שמע ולא תפלה ולא ברכת המזון (מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק יג; ופרקי דרבי אליעזר פרק א). וכיצד יילך רבי עקיבא ללמוד אצל תלמיד חכם שהוא שנא כל כך, כמו שאמר על עצמו במסכת פסחים דף מט ע"ב: "כשהייתי עם הארץ אמרתי: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור".
ד. רבי עקיבא לא פתח: אילו היית יודע שחתנך ילמד תורה, שעל כך תבא התשובה: לאו, ואפילו הלכה אחת. רבי עקיבא פתח: "אדעתא דגברא רבה מי נדרת?" (מסכת כתובות דף סג ע"א), והתשובה היתה עשויה להיות פשוט: "לאו!". וגברא רבה הוא גדול יותר מסופר בעלמא הנחשב לנולד, ואינו שכיח טובא! ואף ללשון הר"ן: "אילו הוית ידיע דההוא חתנך צורבא מרבנן", צורבא מרבנן הוא תלמיד חריף (המפרש המיוחס לרש"י מסכת תענית דף ד ע"א), ולא כל הבא ללמוד מגיע לידי מידה זו.
אלא שאשתו של רבי עקיבא הכירה במעלתו שהוא צנוע ומעולה (מסכת כתובות דף סב ע"ב). שאפילו על אורחין אמרו במסכת ברכות דף י ע"ב: "(מלכים ב' ד, ט) וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא. אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מכאן, שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש". "נתן הקדוש ברוך הוא בינה יתירה באשה יותר מבאיש" (מסכת נדה דף מה ע"ב).
ואמר לה רבי עקיבא: "אי הואי לי, רמינא ליך ירושלים דדהבא", והוא אמנם קיים את דבריו כשהעשיר (מסכת שבת דף נט ע"ב). גם אז הכירה בו אשתו שנחוש הוא לקיים את דבריו, ואינם "פטומי מילי" (מסכת בבא מציעא דף סו ע"א), ואהבתו אליה כה רבה. ואילולא כן אפשר שכדרך הנשים החפצות בהרבות אהבת בעליהן, לא היתה מסכמת לפרישתו לזמן כה רב, שעל ענין זה אמרו במסכת כתובות דף סב ע"ב: "רוצה אשה בקב ותיפלות מעשרה קבין ופרישות".
וכן במעשה דמטרוניתא, פירש הרא"ש: "פעם אחת הוצרכו ישראל ללות מעות ולוה אותם רבי עקיבא ממטרוניתא אחת אמרה לו מי שאמר והיה העולם והים הגדול יהיו ערבים שלי כשהגיע זמן הפרעון חלה רבי עקיבא הלכה ועמדה על שפת הים ואמרה ידעתי שאלמלא שעכבו אונס את רבי עקיבא היה פורע בזמנו מי שאמר והיה העולם והים ישלימו ערבותם. מה עשה הקדוש ברוך הוא שלח רוח שטות בבתו של קיסר ונטלה קופסא מלאה זהב ומרגליות ושלחה על פני המים והרוח הביאתה לפני אותה מטרוניתא ונטלתה וכשעמד רבי עקיבא מחליו נטל בידו הממון והביאו לה אמרה לו כבר פרעו לי ערביך". לא היה נעשה לרבי עקיבא אותו הנס אילולא שנאנס ממש, שהרי לכשיכל פרע מיד. וגם אותה מטרוניתא הכירה בו שודאי היה פורעה מיד אילו יכל.
ומשום כך לא היתה זו שאלת נדר בנולד, כי הואיל שקיבל רבי עקיבא על עצמו ללמוד תורה בי רב – כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה (במדבר ל, ג), ובודאי יקיים ויתמיד עד שיהיה גברא רבה. "כיון דאבטחינהו - מפיק ליה, דכתיב (צפניה ג, יג) שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית" (מסכת פסחים דף צא ע"א). ועל שכמותו אמר רבי חנינא חוזאה בכמה מקומות: "חזקה על חבר שאין מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן". וכמו שהכירה נעמי בבועז ואמרה: כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר (רות ג, יח).
