מֵאַיִן בָּאתָ
נדרים נ ע"ב
"ומן אשתו של טורנוסרופוס".
בתיאור המעשה כתב תוספות: "מה שרקקתי, שאת כותית ובאת מטיפה סרוחה ופסולה".
כלומר שמה שאמרו במסכת עבודה זרה דף כ ע"א: "רק - שהיתה באה מטיפה סרוחה", פירושו שדוקא להיותה כותית באה מטיפה סרוחה. ומבואר בזה שמשום כך מאסה מלהיות כותית וחפצה להתגייר.
וקשה, הרי בעיקר לישראל נאמרו דברי עקביא בן מהללאל במסכת אבות ג משנה א: "הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מֵאַיִן בָּאתָ... מִטִּפָּה סְרוּחָה". וכך נאמר באוצר המדרשים על שלמה המלך: "אמר לה: נמלה, אינך יודעת מי אני, אני שלמה בן דוד המלך ע"ה! אמרה הנמלה: תדע לך שאתה מטיפה סרוחה ולא תתגאה בעצמך".
ומבואר על פי הדברים שבהגדה של פסח: מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע כד, ב-ג) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם.
גם לישראל אין מקום להתגאות, גם ישראל באו מטיפה סרוחה של עכו"ם, מתרח אבי אברהם. וכל מעלת ישראל אינה משום גזע היחוס, אלא רק משום שקרבנו המקום לעבודתו.
על מעלת היחוס, בקישור זה.
