אפילו גדול אצל קטן
נדרים לט ע"ב
"תניא: ביקור חולים אין לה שיעור. מאי אין לה שיעור? ... אמר אביי: אפילו גדול אצל קטן".
פירש המפרש: "שלא יאמר לא אבקר אלא גדול כמוני". וכן כתב השיטה מקובצת בשם הרי"ץ: "אם הוא אדם גדול לא יאמר איך אלך אצל קטן ממני ויתחלל כבודי בזה ודאי אין בזה שיעור כי אפילו גדול שבישראל יש לו ללכת אצל קטן מקטני ישראל".
וכתב השיטה מקובצת:
"אף על גב דבהשבת אבדה פטרה תורה זקן ואינה לפי כבודו הכא חייב שהרי מצינו בהקדוש ברוך הוא שביקר אברהם דכתיב וירא אליו השם באלוני ממרא וגו' וכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא הוא מבקר חולים אף אתה בקר חולים כדדרשינן ליה בסוטה שלהי פרק ראשון".
לטעם זה צריך לומר שכדין ביקור חולים כך דין כל החסדים שהוזכרו במסכת סוטה דף יד ע"א:
"אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא מלביש ערומים, דכתיב: ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים; הקדוש ברוך הוא ביקר חולים, דכתיב: וירא אליו ה' באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים; הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים, דכתיב: ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, אף אתה נחם אבלים; הקדוש ברוך הוא קבר מתים, דכתיב: ויקבר אותו בגיא, אף אתה קבור מתים".
ורק השבת אבידה שונה להיותה ממון בלבד, וכן אמרו במסכת ברכות דף יט ע"ב:
"תא שמע: והתעלמת מהם - פעמים שאתה מתעלם מהם ופעמים שאין אתה מתעלם מהם; הא כיצד? אם היה כהן והיא בבית הקברות, או היה זקן ואינה לפי כבודו, או שהיתה מלאכתו מרובה משל חברו, לכך נאמר: והתעלמת. אמאי? לימא: אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'! שאני התם, דכתיב: והתעלמת מהם. וליגמר מינה! - איסורא מממונא לא ילפינן".
והשלמי נדרים כתב:
"שאני התם דכתיב והתעלמת ורק ממונא הוא, אבל בקור חולים דנוגע לפיקוח נפש וכדאמרינן לקמן כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה". וכן כתב בהמשך דבריו דפיקוח נפש שאני.
לטעם זה, אף שאמרו במסכת ברכות דף יט ע"ב: "איסורא מממונא לא ילפינן", אין הפירוש שכל שאינו ממון דינו כאבידה. אלא שכל שהוא לצורך ממון חבירו או כבודו אינו צריך להפסיד יותר מחבירו. וכמו לענין צדקה שאין דין לתת לעני יותר ממנו. ודין "אפילו גדול אצל קטן" בביקור חולים הוא רק בחולה המסוכן בנפשו.
עוד יש לחלק שבביקור חולים נחשב הקטן כגדול "מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה" (מסכתות שבת דף יב ע"ב; נדרים דף מ ע"א), ואינו מכבד רק את גופו אלא גם את השכינה שעמו. גם לטעם זה איירי רק בחולה המסוכן בנפשו, שכן נלמד שם מהכתוב: (תהלים מא, ד) ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, וכתיב: (שם ג) ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ, (שם ו) אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת.
