שנתעסק במלון תחלה
נדרים לב ע"א
"אמר רבי: ... אלא מפני מה נענש משה? מפני שנתעסק במלון תחלה, שנאמר: (שמות ד, כד) וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן".
לשיטת רבי למד משה מאותו מעשה ושב בתשובת המשקל, ומכאן ולהבא היה נזהר להקדים את עסק המצוה לעסקי ביתו. ככתוב: (שמות יט, יד) וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. ופירשו במכילתא: (דרבי ישמעאל יתרו מס' דבחדש יתרו פרשה ג; ובקצרה במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי; וברש"י)
"וירד משה מן ההר אל העם. מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ולא היה יורד לביתו, אלא מן ההר אל העם. יכול לדיבור זה בלבד, ושאר כל הדברות מניין, תלמוד לומר וירד ה' על הר סיני. כבר זה אמור, ומה תלמוד לומר וירד משה מן ההר אל העם, מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ולא יורד לתוך ביתו, אלא מן ההר אל העם. אין לי אלא דברות הר סיני, דברות אוהל מועד מנין, תלמוד לומר (שמות לד, לד) ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה".
מכאן תַּלְמוּד מוסר השכל.
כאשר שב אדם לביתו ומיד קופצים עליו בני ביתו ועטים עליו במשאלותיהם, לא יאמר להם המתינו נא לי זעיר עד אפוש מעט מדרכי. אלא יקדים לעסוק במצווה, בצורכי העם אשר ברגליו.
"האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה... עליו הכתוב אומר: (איוב ה, כד) וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ" (מסכתות יבמות דף סב ע"ב; וסנהדרין דף עו ע"ב).
