זבינא מיצעא
נדרים לא ע"ב
"מתניתין בזבינא מיצעא, ודשמואל בזבינא חריפא".
כתב המפרש: (רש"י) "מתניתין בזבינא מיצעא - דזימנין הוי הנאת מוכר וזימנין הוי הנאת לוקח". וכן פירש רבי אברהם מן ההר.
וצריך ביאור לדבריהם,
א. מדוע לא פירשו כדברי הר"ן ותוספות ישנים שבזבינא מיצעא יש הנאה גם למוכר וגם ללוקח?
ב. מדוע לא תירצה הגמרא באופן שיש הנאה לשניהם? הלא כדי להתחייב באונסין אין צורך שתהיה כל הנאה לאחד מהם – כדין שומר חינם או שואל, אלא די שתהיה הנאה לשניהם – כדין שומר שכר ושוכר!
ג. הרי כך האמת – שבמקח נהנים שניהם, שבודאי המוכר לא היה מוכר, והקונה לא היה קונה, אילו לא היתה להם הנאה במקח!
אלא שהאמור בשאלות ב' ו-ג' הוא דוקא קושיה לפירוש הר"ן ותוספות ישנים – שכיון שבכל מקח יש הנאה לשניהם, במה כלל נתקשתה הגמרא?
אלא שהמשנה עוסקת בכל מוכר ולוקח, גם בכגון שהמוכר והלוקח שניהם תגרים הסוחרים באותו השוק ואינם זקוקים למקח בעצמם, ובכגון זה לאחד מהם המקח טוב ולשני המקח רע – סחורה גרועה רצוי להפטר ממנה, וסחורה טובה רצוי לזכות בה. ומכח הקושיות דלעיל הכרח הוא שכל השקליא וטריא שבגמרא עוסקת רק במקרה כזה.
