הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"הלכה" "והלכתא" לגבי "אסמכתא"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נדרים כז ע"ב

ולרב הונא, מכדי אסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא!
שאני הכא, דמיתפסן זכותן.
והיכא דמיתפסין לאו אסמכתא היא?
והתנן: מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו ואמר אם אין אני נותן לו מכאן עד ל' יום תן לו שטרו, הגיע זמן ולא נתן,
רבי יוסי אומר: יתן,
ור' יהודה אומר: לא יתן;
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אין הלכה כר' יוסי, דאמר אסמכתא קניא!
שאני הכא, דאמר לבטלן זכותיה.
והלכתא: אסמכתא קניא; והוא דלא אניס, והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב.

מבנה הסוגיה:

הערה: סוגיה זו של "אסמכתא" נדונה בהרחבה רבה בכל הדורות.
אני לא מסביר את תוכן הסוגיה אלא רק המבנה שלה:

1.
הגמרא מקשה, הרי "אסמתכא לא קניא"!

ולרב הונא, מכדי אסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא!

1.1
הגמרא מיישבת:

שאני הכא, דמיתפסן זכותן.

2.
הגמרא מקשה:

והיכא דמיתפסין לאו אסמכתא היא?
והתנן: מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו ואמר אם אין אני נותן לו מכאן עד ל' יום תן לו שטרו, הגיע זמן ולא נתן,
רבי יוסי אומר: יתן,

רבי יוסי סובר "אסמכתא קניא"

2.1

ור' יהודה אומר: לא יתן;

רב יהודה סובר "אסמכתא לא קניא"

2.2

ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אין הלכה כר' יוסי, דאמר אסמכתא קניא!

"רב" כבר פסק שלא כרבי יוסי.

הערה: מדוע "רב" לא ניסח את הפסק בניסוח חיובי: "הלכה כרבי יהודה דאמר אסמכתא לא קניא"

עד כאן הקושיה.

2.3

הגמרא מיישבת:

שאני הכא, דאמר לבטלן זכותיה.

3.

הגמרא מכריעה:

והלכתא: אסמכתא קניא; והוא דלא אניס, והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב.

ה"הלכתא" כוללת כלל + 2 מיגבלות

ה"הלכתא" עצמה פוסקת כעיקרון "אסמכתא קניא", כלומר לא כ"רב" שאמר שאין הלכה כרבי יוסי שסובר "אסמכתא קניא".
זאת אומרת שרב פסק "אסמכתא לא קניא" וה"הלכתא"פוסקת "אסמכתא קניא"!

3.1

זה כמעט המקרה היחידי בש"ס שאמורא פוסק: "הלכה כ..." או ["אין הלכה כ.." - כבסוגייתנו] ומייד אח"כ הגמרא פוסקת "והלכתא..." [בין אם ה"והלכתא" להיפך מ"הלכה כ...", בין אם תואם ל"הלכה כ..."]:

"רב" פסק שלא כרבי יוסי, וממילא "אסמכתא לא קניא":

ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אין הלכה כר' יוסי, דאמר אסמכתא קניא!

ומייד היא פוסקת להיפך - "אסמכתא קניא":

והלכתא: אסמכתא קניא; והוא דלא אניס, והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב.

 

4.
רמב"ם הלכות מכירה פרק יא הלכה ה:

ג וכן מי שפרע מקצת חובו והשליש את השטר ואמר לו אם לא נתתי לך עד יום פלוני תן לו שטרו והגיע זמן ולא נתן לו, לא יתן השליש את השטר שזו אסמכתא היא.

מגיד משנה הלכות מכירה פרק יא הלכה ה:

[ה] וכן מי שפרע מקצת חובו וכו'. זו משנה פ' גט פשוט (דף קס"ח) וקי"ל כר"י דאמר הכין ודלא כרבי יוסי כדאיפסיקא הלכתא בגמרא והטעם לפי שהוא תלה הדבר בחזרת השטר ואינה ביד המלוה אלא ביד השליש. ...

במשנה שמובאת בסוגייתנו הרמב"ם פוסק כרבי יהודה - ולפי הסבר הגמרא - "אסמכתא לא קניא" - כי לא עשה קניין.

5.

אבל במקרה אחר הרמב"ם כן פוסק "אסמכתא קניא":

רמב"ם הלכות מכירה פרק יא הלכה יג:

אסמכתא שקנו מידו עליה בבית דין חשוב הרי זה קנה ז, והוא שיתפוס זכיותיו בבית דין, והוא שלא יהיה ח אנוס.

הרמב"ם פוסק ממש כמו ה"והלכתא" בסוגייתנו.

5.1

הגהות מיימוניות הלכות מכירה פרק יא הלכה יג:

[ח] הכי פסיק בנדרים הלכתא דאסמכתא קניא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב...

והוא מאריך בזה.

6.

ראה מה שכתבנו על הסוגיה המקבילה - מסכת בבא בתרא דף קסח:

מסכת בבא בתרא דף קסח עמוד א:

מתני'. מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו ואמר לו: אם לא (נתתי) +מסורת הש"ס: [אתן]+ לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו, הגיע זמן ולא נתן - רבי יוסי אומר: יתן, רבי יהודה אומר: לא יתן.
גמ'. במאי קמיפלגי? ר' יוסי סבר: אסמכתא קניא, ורבי יהודה סבר: אסמכתא לא קניא.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: הלכה כרבי יוסי.
כי אתו לקמיה דרבי אמי, אמר להו: וכי מאחר שרבי יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושניה הלכה כרבי יוסי, אני מה אעשה? ואין הלכה כרבי יוסי.

7.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מו עמוד ב

רבי יעקב ורבי זריקא אמרו:
הלכה כרבי עקיבא מחבירו,
וכרבי יוסי מחבריו,
וכרבי מחבירו...
כלשון הזה אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן:
רבי מאיר ורבי יהודה - הלכה כרבי יהודה.
רבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי,
ואין צריך לומר רבי מאיר ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי.
השתא במקום רבי יהודה - ליתא, במקום רבי יוסי מיבעיא?
אמר רב אסי: אף אני לומד רבי יוסי ורבי שמעון - הלכה כרבי יוסי.
דאמר רבי אבא אמר רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה.
השתא במקום רבי יהודה ליתא, במקום רבי יוסי מיבעיא?

ושם בגמרא יש אמוראים שלא מקבלים הכללים הנ"ל

7.1
לעניינינו
מודגש שם, שהלכה כרבי יוסי גם כנגד חביריו , ובעיקר מודגש שהלכה כרבי יוסי כנגד רבי יהודה. אם כן, במשנתנו כך צריכה להיפסק ההלכה.

7.2
נשאלת השאלה: מדוע בסוגייתנו, רבי אמי לא פוסק כמו הכללים שקבע גם רבי אסי? ומדוע הגמרא לא פסקה כמותו בהתאם לכללים שבגמרא בעירובין.

7.3
אולי לכן תוס' קובע שהגירסא בגמרא צריכה להיות:

" אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: [אין] הלכה כרבי יוסי. "

8.
המשך הדיון בסוגיה המקבילה במסכת בבא בתרא:

זאת אומרת שכל החכמים בסוגיה פוסקים שאין הלכה כר' יוסי, חוץ מר' יוחנן, שרבי אמי אומר משמו שפסק כר' יוסי.

ועדיין שאלתנו במקומה: מדוע כל החכמים פסקו בניגוד לר' יוסי – בניגוד לכללי הפסיקה שבגמרא, בערובין. וכן אפשר לשאול: לפי גירסת תוס' הרי ר' יוחנן חולק על רב, והכלל הוא שבמחלוקת רב-ר' יוחנן. ההלכה היא כר יוחנן.

8.1

אלא שצריך לומר שההלכה נפסקה כרב נחמן – על פי תוס' שגורס שרב נחמן פסק שלא כר' יוסי – מפני שיש הוכחות מכמה מקומות – כפי דברי תוס' – שרב נחמן סובר "אסמכתא לא קניא". והתוס' מביא ראייתו מסוגיה בבבא מציעא, שרב נחמן שינה דעתו, שם בסוגיה, וגם כאן, כנראה בתחילה סבר רב נחמן "שאסמכתא קניא" ואחרי ששמע מרבו – רבה בר אבוה – שאסמכתא לא קונה, שינה רב נחמן וגם סבר כך.

8.2

נראה לי שאפשר להעיר ולסכם כך:
למרות שבדרך כלל ההלכה כרבי יוסי במשנה אבל הסוגיה המרכזית יותר בנושא של אסמכתא היא במקום שמביא התוס', ולכן ההכרעה הסופית צריכה להיות לפי הסוגיה המרכזית.

8.3

גם אם נאמר שבסוגייתנו הגרסא היא כבדפוסים שרב נחמן אומר שההלכה היא כן כר' יוסי, הרי צריך לומר, כפי שאומרים הפרשנים, שאת הסיומת בסוגיה: "ואין הלכה כר' יוסי" אומרת הגמרא ולא רבי אמי. כלומר, הגמרא מכריעה – וזוהי סמכותה, כפי שלמדנו פעמים רבות, שעורך הגמרא מביא את פסיקת הש"ס אפילו בניגוד לכללים הידועים.

9.
חזרה לסוגייתנו - מסכת נדרים דף כז:

ראה "רבנן סבוראי", הרב זיני, עמודים: 121; 152-153 שמשווה בין שתי הסוגיות מבחינת הכרעת ההלכה ובשאלה מי ובאיזה דור הכריע כל הכרעה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)