הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"הכי קתני" - שינוי גירסא?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

נדרים כ ע"א

גמ'. הא גופא קשיא, אמרת: אין נשאלין להן, והדר תני: אם נשאלו - עונשין אותן ומחמירין עליהן!
אמר רב יהודה, הכי קתני:
וכולן אין צריכין שאלה, בד"א - בתלמיד חכם, אבל בעם הארץ שבא לישאל - עונשין אותו ומחמירין עליו.

 

1.
כך נאמר במשנה:

על כולן אין נשאלין להם, ואם נשאלו - עונשין אותן ומחמירין עליהן

2.
וכך "מתקנת" הגמרא:

בסוגריים - המלים שמוסיפה הגמרא:

וכולן אין צריכין שאלה, [בד"א - בתלמיד חכם, אבל בעם הארץ] שבא לישאל - עונשין אותו ומחמירין עליו.

כלומר הרישא במשפט במשנה - לעיל בסעיף 1 - מדבר במקרה של תלמיד חכם, והחלק השני של המשפט מדבר על "עם הארץ".

לא מצאתי בפרשנים דיון על טיב ה"תיקון".

2.1
הרבה פעמים בש"ס תיקון כזה מוגדר כ"חסורי מחסרא והכי קתני". וכשמוסיפים רק "במה דברים אמורים...", ולא מוסיפים "אבל..." - מוגדר כפרשנות.

3.
תוספות מסכת נדרים דף כ עמוד א:

אמר מר אין נשאלין - לשון נדרים משונה הוא מדתניא אין נשאלין דמשמע דמקיל סתם אין צריכין שאלה והדר תני אם נשאלין אלמא משמע דבעי שאלה
לא קשיא הא בת"ח כדפי' המשנה...

נראה שתוס' בא לחדש ששאלת הגמרא בסוגייתנו "הא גופא קשיא" משמעותו להדגיש ש"לשון נדרים משונה" - לשון המשנה.
ואין זו המשמעות הרגילה של הביטוי "לשון נדרים משונה" במסכתנו שמכוון ללשון הגמרא.

3.1
ואולי תוס' מתכוון לומר שתיקון לשון המשנה - כבסעיף 2 - מוגדר כפרשנות - בגלל ש"לשון נדרים משונה" - ולא "חסורי מחסרא" - ולא כאמור לעיל בסעיף 2.1.

4.
רמב"ם הלכות נדרים פרק ב הלכה יב:

הנודר בחרם ואמר לא היה בלבי אלא חרמו של ים שהיא המכמורת, נדר בקרבן ואמר לא היה בלבי אלא בקרבנות מלכים, אמר לחבירו הרי עצמי עליך קרבן ואמר לא היה בלבי אלא לאסרו בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו דרך שחוק, נדר שלא תהנה לו אשתו ואמר לא היה בלבי אלא אשתי ראשונה שגירשתיה,
וכן כל כיוצא באלו הדברים שמשמען לכל העם איסור והוא אומר לא נתכוונתי אלא לכך ולכך,
אם היה הנודר תלמיד חכם הרי זה מותר ואין צריך שאלה לחכם,
ואם היה עם הארץ מראין בעיניו שזה נדר ושהוא אסור ופותחים לו פתח ממקום אחר ומתירין לו,
ובין שהיה תלמיד חכם או עם הארץ גוערין בהן ומלמדין אותן שלא ינהגו מנהג זה בנדרים ולא יהיו נודרין דרך שחוק והתול.

משמע מהרמב"ם שמסביר את הדיון בסוגייתנו - שמחמירים על עם הארץ שפותחים לו פתח אבל לא על ידי "חרטה" - רק על סוגי הנדרים במשנתנו שניתנים לפרשנות הנודר.

4.1
כסף משנה הלכות נדרים פרק ב הלכה יב:

... א"ר יהודה ה"ק וכולם אין צריכין שאלה בד"א בת"ח אבל בע"ה שבא לישאל עונשים אותו ומחמירין עליו בשלמא מחמירין עליו דלא פתחינן ליה בחרטה כלומר בכדו תהית או לבך עלך אלא עונשין (אותו) ה"ד
כדתניא מי שנזר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר
וכל זה לר"מ
אבל לחכמים דהלכתא כוותייהו אין עונשים אותו ואין מחמירין עליו אלא פותחין לו פתח ממקום אחר בין בפתח בין בחרטה ומלמדים אותם שלא ינהגו קלות ראש דכי ענשינן בשל תורה אבל בנדרים אלו אין עונשין,

ואין מחלוקתן של ר"מ וחכמים אלא בע"ה דאילו בת"ח לדברי הכל אין צריכין שאלה,
ומשמע לרבינו שמה שאמרו חכמים ומלמדים אותם שלא ינהגו קלות ראש את"ח נמי קאי:

5.
הר"ן מסכת נדרים דף כ עמוד א:

ולענין הלכה - קיימא לן כרבנן דמתניתין דאמרי דנדרים הללו אין עונשין אותן ופתחינן בהו נמי בחרטה וכדפרישנא במתניתין
והני מילי בנדרים הללו אבל בנדרים דאורייתא נהי דפתחינן בהו נמי בחרטה כדקי"ל באידך פרקין דהלכתא פותחין בחרטה

משמע כרמב"ם, כלומר, שבנדרים "רגילים" שמחייבים מדאורייתא כן פותחים להם גם בחרטה [ולא רק בשאלה שהיא יותר "חמורה"], בין לתלמיד חכם בין לעם הארץ.

מיהו מי שעבר עליהן ובא לישאל אין נזקקין לו שינהוג איסור וצורבא מרבנן דמזדקיק ליה מקמי הכי משמתינן ליה וה"ה נמי למאן דלא פתח ליה בהני נדרים פתח ממקום אחר אלא מלמד אותן שהן מותרין דמשמתינן ליה דלא עביד שפיר
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)