הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב הונא ושמואל - כמי הלכה?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים יז ע"א-ע"ב
גמ'. אמר רב הונא: לא שנו אלא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, דמיגו דקא מיתוסף יומא יתירא חיילא נזירות על נזירות,
אבל אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום - אין חלה נזירות על נזירות;
ושמואל אמר: אפילו אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום - חלה נזירות עליה.
מבנה הסוגיה:
1.
מחלוקת בין רב הונא לשמואל לגבי המושג במשנתנו "יש נדר בתוך נדר" - כשמדובר על נזירות:
גמ'. אמר רב הונא: לא שנו אלא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, דמיגו דקא מיתוסף יומא יתירא חיילא נזירות על נזירות,
אבל אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום - אין חלה נזירות על נזירות;
ושמואל אמר: אפילו אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום - חלה נזירות עליה.
דינו של שמואל פשוט יותר.
2.
קושיה 1 על רב הונא:
ולרב הונא, אדתנא אין שבועה בתוך שבועה, ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר,
הריני נזיר היום הריני נזיר למחר - יש נדר בתוך נדר, הריני נזיר היום הריני נזיר היום -
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף יז עמוד ב
אין נדר בתוך נדר!
קשי'.
הגמרא נשארת בקושיה על רב הונא. הביטוי הוא "קשיא" - יש פרשנים שמיישבים כל "קשיא" [כשבא בסוף קושיה על אמורא] בש"ס.
3.
קושיה 2 על רב הונא:
הקושיה ממשנתנו - [זו המשמעות של "תנן" בתחילת קושיה]:
תנן: יש נדר בתוך נדר, ואין שבועה בתוך שבועה;
היכי דמי?
אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר,
דכוות' גבי שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים,
אמאי לא חלה שבועה על שבועה?
אלא היכי דמי דלא חלה שבועה על שבועה?
כגון דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים,
דכוותה גבי נזירות היכי דמי?
דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום,
וקתני: יש נדר בתוך נדר,
קשיא לרב הונא!
גם כאן הקושיה מסתיימת ב"קשיא" אבל עם תוספת "לרב הונא" - לא כמו לעיל בסוף קושיה 1.
3.1
תרוץ לקושיה:
אמר לך רב הונא: מתני' דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר,
ראינו בדף הקודם שגם אחרי "תיובתא" הובא תירוץ.
דכוותה גבי שבועה דאמר שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים, דלא חיילא.
3.2
קושיה [3] על רב הונא:
והאמר רבה: שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים, ואכל תאנים והפריש קרבן, וחזר ואכל ענבים, הויא להו ענבים חצי שיעור, ואין מביאים קרבן על חצי שיעור;
אלמא היכא דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים,
מיגו דחל שבועה על ענבים חיילא נמי על תאנים!
3.3
דחיית הקושיה - רב הונא חולק על רבה:
רב הונא לא סבירא ליה כרבה.
קצת תמוה: כיצד הגמרא הקשתה מרבה על רב הונא? ["גברא אגברא קרמית"?]. רב הונא היה "גדול" ומבוגר מרבה.
3.4
ויותר קשה לפי מי שגורס "רבא" במקום "רבה". רב הונא לא הכיר את רבא - ולהיפך.
3.5
אלא יש לומר, שכנראה דינו של רבה היה מקובל וידוע כבר בתקופת רב הונא. ובכל זאת קובעת סוגייתנו שרב הונא לא מקבל דין זה. ועיקרון זה מתאים גם אם נגרוס בסוגייתנו "רבא" במקום "רבה".
4.
קושיה - 4 - על רב הונא:
מיתיבי: מי שנזר שתי נזירות, מנה את הראשונה והפריש קרבן ונשאל עליה - עלתה לו שניה בראשונה;
היכי דמי?
אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, אמאי עלתה לו שניה בראשונה? הא איכא יומא יתירא!
אלא פשיטא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום,
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף יח עמוד א
ותיובתא דרב הונא!
כאן הגמרא מסיימת את הקושיה על רב הונא ב"תיובתא" [לעיל סיימה ב"קשיא"].
5.
הגמרא מיישבת את ה"תיובתא":
לא, לעולם הריני נזיר היום הריני למחר, ומאי עלתה לו? לבר מההוא יומא יתירא;
אי נמי, כגון שקיבל שתי נזירות בבת אחת.
6.
קושיה 5 על רב הונא:
מתיב רב המנונא: +במדבר ו+ נזיר להזיר מכאן שהנזירות חל על הנזירות, שיכול והלא דין הוא: ומה שבועה חמורה - אין שבועה חלה על שבועה, נזירות קלה לא כל שכן! תלמוד לומר: נזיר להזיר, מכאן שהנזירות חלה על הנזירות;
היכי דמי? אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, הא קרא בעיא?
אלא לאו דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום, וקתני: נזירות חל על נזירות!
7.
הגמרא מיישבת:
לא, הב"ע - כגון שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת. ומאי חומרא דשבועה מנדר? אילימא משום דחיילא אפילו על דבר...
8.
סיכום:
לאורך כל הסוגיה הגמרא הקשתה על רב הונא [פעמיים "קשיא" ופעם אחת "תיובתא"] ויישבה את הקושיות מלבד בקושיה הראשונה - בסעיף 2 לעיל - שהגמרא לא יישבה את הקושיה וסיימה בביטוי "קשיא"!
9.
רמב"ם הלכות נזירות פרק ג הלכה י:
מי שנזר שתי נזירות בין שנדר שתיהן בבת אחת בין שנדר זו אחר זו,
כגון שאמר הריני נזיר יום הריני נזיר יום ומנה את הראשונה והפריש קרבן, ואחר כך נשאל על הראשונה והתיר נדרו, עלתה לו ראשונה בשניה ומביא זה הקרבן ונפטר, ואפילו הביא כפרתו ואפילו גלח שערו ואחר כך נשאל עליה עלתה לו ראשונה בשניה, שהרי אין השניה חלה אלא לאחר הראשונה והראשונה כיון שהתירה כאילו אינה מעיקרה.
רדב"ז הלכות נזירות פרק ג הלכה י:
[י] מי שנזר שתי נזירות וכו'. פ' אלו מותרין בנדרים תניא מי שנדר שתי נזירות מנה את האחד והפריש קרבן ונשאל עליה עלתה לו שניה בראשונה
ואליבא דשמואל דאמר נזירות חלה על נזירות מוקמינן לה דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ופסק הלכה כשמואל:
רדב"ז הלכות נדרים פרק ג הלכה ב:
... וכן אם אמר הריני נזיר הריני נזיר חייב נזירות על כל דיבור ודיבור. וי"ל דאגב דבעי למתני גבי שבועה אכילה נקיט נמי גבי נזירות ובהא מיתרצא לי אחריתי בדברי רבינו שכתב הרי עלי קרבן אם אכלתי ככר זו הרי עלי קרבן אם אוכלנה וכו
משמע שהרמב"ם פסק בסוגייתנו כשמואל ולא כרב הונא.
9.1
בית הבחירה למאירי מסכת נדרים דף יז עמוד א:
לענין מחלקת שהזכרנו לרב הונא ושמואל הלכה כשמואל.
10.
לכאורה פשוט שהלכה בסוגייתנו כשמואל כי הגמרא לאורך כל הסוגיה ניסתה לדחות את דינו של רב הונא.
10.1
אולם ראה מה שהבאנו על דף טו [מסכת נדרים דף טו] שיש מי שפוסק דווקא כמי שהקשו עליו ותרצו אותו - לאורך כל הסוגיה. מדובר שם על מחלוקת בין רב יהודה ורב נחמן. לאורך כל הסוגיה הקשו על רב יהודה ותרצו [פעמיים הקושיות הסתיימו ב"ותיובתא", ופעם אחת הקושיה הסתיימה ב"קשיא" - דומה לסוגייתנו].
בין ההסברים בפרשנים - מדוע פוסקים כרב יהודה - מובא שם בר"ן:
"ומדשקלינן וטרינן אליביה ש"מ הלכתא כותיה."
ולפי זה צריך היה לפסוק גם בסוגייתנו - מסכת נדרים דף יז - כרב הונא ולא כשמואל.
10.2
אמנם ראה שם שציינו, שכנראה יש מחלוקת לגבי עיקרון זה.
11.
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור שיז:
שמואל ורב הונא, הלכה כשמואל, שהוא רבו
כעיקרון הלכה כשמואל נגד רב הונא, ולכן כך גם בסוגייתנו [אם כי מקורותיו שם לא ברורים].
12.
פני יהושע מסכת סוכה דף ג עמוד א:
ולכאורה בהנך אמוראי אליבא דרב משמע דהלכה כרב הונא אליבא דרב דאפילו לגבי דשמואל הלכה כרב הונא שהיה גדול משמואל ותלמיד חבר דרב הוי כמ"ש התוספות בכמה דוכתי,
הוא מכריע - כעיקרון - כרב הונא נגד שמואל. ולכן נאמר שבסוגייתנו פסקו הפוסקים כשמואל מפני שהגמרא הקשתה הרבה על רב הונא [ולא כשיטה שהבאנו לעיל בסעיף 10.1].
13.
הערה: יתכן לומר שבכוונה הגמרא "שתלה" במהלך הסוגיה כמה פעמים את הביטוי "קשיא" על רב הונא, ללמדנו ש"עורך הגמרא" מכריע שלא כרב הונא [אבל ממש לא כך במקור שהבאנו לעיל בסעיף 10.1].
