הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"ותיובתא"; "מדשקיל וטרי אליביה"; רב יהודה ורב נחמן - כמי הלכה?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים טו ע"א-ע"ב
גמ'. איתמר:
קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר,
אמר רב יהודה אמר רב: אל ישן היום שמא ישן למחר,
ורב נחמן אמר: ישן היום, ולא חיישינן שמא ישן למחר;
ומודה רב יהודה, באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום - שישן היום,
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף טו עמוד א
כי לא מזדהיר - בתנאה, אבל באיסור מזדהר.
תנן: קונם שאני ישן, שאני מהלך, שאני מדבר וכו';
היכי דמי? אילימא כדקתני שאני ישן, מי הוי נדרא?
והתנן: חומר בשבועות, שהשבועו' חלות על דבר שיש בו ממש ועל דבר שאין בו ממש, מה שאין כן בנדרים; ושינה דבר שאין בו ממש הוא!
אלא דאמר קונם עיני בשינה,
ואי דלא יהיב שיעורא, מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל?
והא"ר יוחנן: שבועה שלא אישן שלשה ימים - מלקין אותו וישן לאלתר!
אלא דאמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום, הא אמרת: כל באסוריה מזדהר!
אלא פשיטא דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר,
ואי לא ניים היום, כי ניים למחר מאי בל יחל דברו איכא?
אלא לאו בדניים, אלמא איתיה דניים, ותיובתא דרב יהודה!
כי קתני - דאי ניים.
הערות:
1.
גמ'. איתמר:
קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר,
אמר רב יהודה אמר רב: אל ישן היום שמא ישן למחר,
ורב נחמן אמר: ישן היום, ולא חיישינן שמא ישן למחר;
ומודה רב יהודה, באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום - שישן היום,
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף טו עמוד א
כי לא מזדהיר - בתנאה, אבל באיסור מזדהר.
רבי יהודה סובר שיש חשש שאדם לא יקיים את התנאי [העתידי] לנדר. לא מדובר בכל תנאי [בקידושין/גירושין] אלא דווקא כאן בנדרים שאי קיום התנאי בא ממילא - שינה.
אבל לגבי פעולת איסור הנדר עתידית [ואולי גם בכל מקרה של פעולה אחרת - קידושין/גירושין] - אינו חושש.
1.1
רב נחמן לא חושש בכל המקרים הנ"ל.
2.
"תנן" - קושיה 1 על רב יהודה ממשנתנו:
תנן: קונם שאני ישן, שאני מהלך, שאני מדבר וכו';
היכי דמי? אילימא כדקתני שאני ישן, מי הוי נדרא?
והתנן: חומר בשבועות, שהשבועו' חלות על דבר שיש בו ממש ועל דבר שאין בו ממש, מה שאין כן בנדרים; ושינה דבר שאין בו ממש הוא!
אלא דאמר קונם עיני בשינה,
ואי דלא יהיב שיעורא, מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל?
והא"ר יוחנן: שבועה שלא אישן שלשה ימים - מלקין אותו וישן לאלתר!
אלא דאמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום, הא אמרת: כל באסוריה מזדהר!
אלא פשיטא דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר,
ואי לא ניים היום, כי ניים למחר מאי בל יחל דברו איכא?
אלא לאו בדניים, אלמא איתיה דניים,
ותיובתא דרב יהודה!
הקושיה מורכבת מצירוף כמה דינים, כולל דינו של אמורא - רבי יוחנן.
סיום הקושיה "ותיובתא"!
3.
הגמרא מיישבת את הקושיה על רב יהודה:
כי קתני - דאי ניים.
מעין "תיקון" גירסא
4.
תירוץ נוסף ליישב את רב יהודה:
רבינא אמר: לעולם כדקתני, ומאי בל יחל? מדרבנן.
האם מדובר ברבינא "עורך הגמרא"?
ומי איכא בל יחל מדרבנן?
אין, והתניא:
"והתניא" - בניחותא.
דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור, אי אתה רשאי להתירן בפניהם, שנאמר: לא יחל דברו.
5.
הערה: אם הובאו בגמרא שני תירוצים "לטובת" רב יהודה, מדוע הגמרא סיימה את קושייתה בסעיף 2 בביטוי "ותיובתא", שבדרך כלל מבטא קושיה "סופית". ויותר מכך, מדוע הגמרא לא מסיימת כל קושיה בש"ס ב"ותיובתא" לגבי אותו אמורא שעליו הקשתה, בסוגייתנו - רב יהודה.
5.1
ויש לומר: יש "תיובתא" של "עורך הש"ס", ויש "תיובתא" של המקשן עצמו בבית מדרש מסויים.
5.2
גם אפשר לומר, שהביטוי "ותיובתא" [לעומת "תיובתא" -ללא "ו"] מובא בלשון שאלה. המקשן שואל, האם באמת יש כאן מצב של דחיה - "תיובתא"? הוא "מזמין" תירוצים! [לא מתאים כשה"תיובתא" נקבע על ידי "עורך הגמרא"].
6.
קושיה 2 על רב יהודה:
תנן:
הקושיה היא מהמשנה בנדרים דף נז עמוד א [ובמשניות - נדרים, פרק ז, משנה ט].
6.1
קצת קשה: בכל הש"ס הביטוי "תנן" [ללא מילות יחס וקישור לפניה - כגון "ותנן" - ואחריה - כגון "תנן התם..."] משמעו פתיחה לקושיה מהמשנה האחרונה בסוגייתנו. ואילו כאן מדובר על משנה מסוגיה בדפים "רחוקים יותר" להלן במסכתנו.
6.2
אולי בגלל שהמשנה בדף נז עוסקת בדוגמא מאד דומה למשנתנו, לכן הפתיחה היא "תנן"!
6.3
ואולי זו דוגמא נוספת לעיקרון שבמסכת נדרים יש "לשון משונה".
7.
המשך קושיית הגמרא:
שאת נהנית לי עד הפס
ח אם תלכי לבית אביך עד החג,
הלכה לפני הפסח - אסור' בהנאתו עד הפסח;
הלכה לפני הפסח - אסורה,
לא הלכה - לא!
7.1
נסיון תירוץ:
א"ר אבא: הלכה לפני הפסח - אסורה ולוקה,
לא הלכה - אסורה בעלמא.
7.2
דחיית נסיון התרוץ:
אימא סיפא: אחר הפסח - בבל יחל דברו;
ואי דלא איתהני לפני הפסח מי איכא בל יחל?
אלא פשיטא דאיתהני, אלמא מיתהני,
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף טו עמוד ב
7.3
מסקנת הקושיה:
ותיובתא דרב יהודה!
7.4
הגמרא מיישבת:
כי קתני, דאי איתהני הרי זה בבל יחל דברו.
"כי קתני" - דומה לשינוי גירסא - "חסורי מחסרא".
7.5
"ותיובתא"+תירוץ - מתאים כאן מה שכתבנו לעיל בסעיף 5-5.2
8.
קושיה 3
מהסיפא של אותה משנה - בדף נז עמוד ב - כבקושיה 2:
גם כאן הפתיחה היא "תנן" - ראה מה שכתבנו לעיל בסעיפים 6-6.3.
תנן: שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח,
הלכה לפני הפסח - אסורה בהנאתו עד החג, ומותרת לילך אחר הפסח;
הלכה - אסורה,
לא הלכה - לא!
9.
רבא מיישב:
אמר רבא: הוא הדין דאפילו לא הלכה אסורה, הלכה - אסורה ולוקה, לא הלכה - אסורה בעלמא.
10.
קושיה 4 מברייתא:
מיתיבי: ככר זו עלי היום אם אלך למקום פלוני למחר, אכל - הרי זה בבל ילך!
10.1
תירוץ:
מי קתני אוכל? אכל קתני, דכי אכל הרי זה בבל ילך.
11.
קושיה 5 מהסיפא של הברייתא:
הלך - הרי זה בבל יחל דברו; מהלך לא,
11.
סיום הקושיה:
וקשיא לרב יהודה!
כאן הגמרא מקשה "וקשיא לרב יהודה", ולא משתמשת בביטוי "ותיובתא דרב יהודה" כלעיל כמה פעמים. נראה שמדובר בשני ביטויים בעלי אותה משמעות!
11.1
אבל קשה: כי כל הפרשנים - בכל הש"ס - מבחינים בין "תיובתא" ל"קשיא"!
11.2
ונראה שכאן הקושיה יותר "קלה" - לפי אופי התירוץ להלן - לכן זה רק "קשיא" ולא "תיובתא" [מבלי להתייחס להבדל בין "תיובתא" ל"ותיובתא" - כלעיל בסעיפים 5.1-5.2]
12.
הגמרא [או רב יהודה עצמו] מיישבת את הקושיה:
אמר לך רב יהודה: ה"ה דליתני מהלך, איידי דקתני רישא אכל דלא מיתני ליה אוכל, תני סיפא הלך.
13.
רמב"ם הלכות נדרים פרק ד הלכה יד:
האומר פירות אלו אסורין עלי היום אם אלך למחר למקום פלוני, הרי זה אסור לאכלם היום גזירה שמא ילך למחר לאותו מקום, ואם עבר ואכלן היום והלך למחר לוקה ואם לא הלך אינו לוקה.
בפשטות הרמב"ם פוסק כרב יהודה בסוגייתנו [ובמקום על שינה הוא מדבר על אכילת פירות - יותר "חפצא"].
14.
רא"ש מסכת נדרים פרק ב סימן ד:
איתמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אמר רב יהודה אל ישן היום שמא ישן למחר ורב נחמן אמר ישן היום ואין חוששין שמא ישן למחר ומודה רב יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום שיישן היום כי לא זהיר בתנאיה אבל באיסוריה מיזהר
ומסתבר דהלכה כרב יהודה שהיה מופלג בחכמה טפי מרב נחמן
הלכה כרב יהודה מפני שהיה "מופלג בחכמה טפי מרב נחמן".
14.1
הסבר: רב נחמן ורב יהודה היו בני אותו דור, ואמנם נראה שרב נחמן היה צעיר מרב יהודה - שניהם למדו גם אצל "רב". לכן אין כלל הכרעה ביניהם, ולכן הרא"ש קובע שרב יהודה היה "גדול" יותר מרב נחמן.
14.2
קצת קשה, מדוע הרא"ש לא מנמק את פסיקתו כרב יהודה בכך, שרב יהודה בסוגייתנו אמר את ההלכה בשם רבו "רב" - ולכן יש לפסוק כרב יהודה בגלל שיש לפסוק כ"רב" נגד תלמידו "רב נחמן"!
14.3
הרא"ש מנמק נימוק נוסף:
וגם שהוא מחמיר
רב יהודה בסוגייתנו מחמיר לעומת רב נחמן, ולכן אם יש ספק כמי לפסוק - יש להחמיר!
14.4
וכולהו פירכי דפריך לרב יהודה יאות שני להון
נימוק נוסף: הגמרא מיישבת את כל הקושיות על רב יהודה. ראה בהמשך אצל הר"ן.
14.5
וגם רב נחמן שני אליבא דרב יהודה:
ואפילו רב נחמן עצמו יישב את שיטתו של רב יהודה. אולי הוא מתכוון ללמדנו שרב נחמן חזר בו???
14.6
אבל איפה מצינו בסוגייתנו שרב נחמן מיישב את הקושיות על רב יהודה.
14.7
אולי בקושיה האחרונה - לעיל בסעיף 13 - את הביטוי "אמר לך רב יהודה" אומר רב נחמן עצמו!
14.8:
ואמנם הרשב"א גורס כאן במפורש:
חידושי הרשב"א מסכת נדרים דף טו עמוד ב:
ה"ג אמר רב נחמן ה"ה דליתני מהלך. ורב נחמן אליבא דרב יהודה קא מתרץ
15.
גופי הלכות פרק ה - כללי אות ה' כלל קצ:
רב יהודה ורב נחמן כי פליגי, הלכה כרב יהודה. כן כתב הרא"ש ז"ל נדרים [פ"ב סי' ד] איתמר קונם עיני בשינה, אמר רב יהודה וכו' ורב נחמן אמר וכו', עד ומסתבר דהלכה כרב יהודה דמופלג בחכמה טפי מרב נחמן.
הוא קובע ככלל, שהלכה כרב יהודה נגד רב נחמן, על פי דברי הרא"ש לעיל בסעיף 14.
15.1
קצת קשה: הרי לפי כל ההערות שכתבנו לעיל על סעיף 14 יתכן שהרא"ש עצמו מסתפק בדבר ולכן הוא מביא גם הסברים אחרים שיתכן והם חלוקים זה על זה.
16.
חידושי הרשב"א מסכת גיטין דף פג עמוד א:
וא"ת דהא משמע דרב יהודה סבר דאפי' לביטול תנאי שבשב ואל תעשה חיישי' מדקאמר (נדרים י"ד ב') בלא אישן היום אם אישן למחר לא יישן היום שמא יישן למחר, ואף על גב דפליג עליה רב נחמן ואמר יישן שאין חוששין לשמא יישן למחר דמזהיר זהיר בתנאיה
מסתמא כרב יהודה סבירא לן ולחומרא דבשל תורה הלך אחר המחמיר, הכא נמי אף בשב ואל תעשה אל תנשא לאחר חוששין שמא לא תזהר בתנאה, איכא למימר דאיסורה
הרשב"א מסביר שהלכה כרב יהודה בגלל הנימוק שהסביר הרא"ש בסעיף 14.3 לעיל.
17.
הר"ן מסכת נדרים דף טו עמוד ב:
ולענין הלכה - קי"ל כרב יהודה מדאמרינן לעיל ומודה רבי יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר
הר"ן פוסק כרב יהודה מפני שמקרה מסויים - סעיף 1 לעיל - הוא מודה לרב נחמן!
17.1
הסברו זה של הר"ן נראה לכאורה קצת קשה!
17.2
נראה שהוא מוסיף נימוק [ולא נראה שזה המשך הנימוק הקודם]:
ומדשקלינן וטרינן אליביה ש"מ הלכתא כותיה.
מכיוון שהגמרא דנה בשיטתו של רב יהודה מוכח שכך הלכה כמותו.
17.3
מוכח מדבריו דבר מענייין, שגם אם הגמרא מקשה כמה פעמים על אמורא מסויים והיא גם מיישבת את דבריו מוכח מכך שהגמרא פוסקת כמותו - "מדשקיל וטרי"!
18.
בית הבחירה למאירי מסכת נדרים דף יד עמוד ב:
ולענין פסק גדולי המחברים פסקו כרב יהודה ואל יישן היום
"גדולי המחברים" - הרמב"ם
ואף על גב דכלהו שמעתתא קשיין ליה הא שנינהו לטעמיה שפיר כמו שנבאר
הלכה כרב יהודה כי הגמרא יישבה את כל הקושיות עליו. ולא כל כך ברור, האם תמיד נאמר שאם מיישבים קושיה על אמורא מסויים מוכח שהלכה כמותו?
18.1
ואולי יש לצרף את דבריו לדברינו לעיל בסעיף - 17.3
19.
המשך דברי "המאירי":
וגדולי הדורות פוסקין כרב נחמן דאפילו בתנאה מיזדהר
"גדולי הדורות" - הרשב"א. [ולא מצאתי כדבריו ברשב"א].
ויראה לי טעם דבריהם מפני שכל השמועות סותרות את דבריו של רב יהודה והוא צריך לתרצם ואשינויי לא סמכינן...
"הפוך" מהאמור לעיל בסעיפים 18+17.2: מפני שהגמרא מקשה כמה קושיות על רב יהודה לכן אין הלכה כמותו, והתירוצים שהגמרא תרצה נחשבים כנראה כ"דחוקים ו"לא סמכינן".
19.1
נראה שהרשב"א כאן חולק על דבריו לעיל בסעיף 16 שפסק כרב יהודה.
20.
נראה שיש כאן מחלוקת עקרונית מה מוגדר "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"
