הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"חסורי מחסרא" ודומיו
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
נדרים ד ע"ב
האומר לחבירו מודר אני וכו'.
אמר שמואל: בכולן עד שיאמר שאני אוכל לך, שאני טועם לך.
מיתיבי: מודר אני ממך, מופרשני ממך, מרוחקני ממך - ה"ז אסור;
שאני אוכל לך, שאני טועם לך - ה"ז אסור!
הכי קתני:
בד"א - באומר שאני אוכל לך, שאני טועם לך.
והתניא איפכא: שאני אוכל לך שאני טועם לך - אסור, מודרני ממך ומופרשני ממך מרוחקני ממך - ה"ז אסור!
תני הכי: וכבר אמר מודרני:
.מבנה הסוגיה:
1.
האומר לחבירו מודר אני וכו'.
אמר שמואל: בכולן עד שיאמר שאני אוכל לך, שאני טועם לך.
בפשטות, שמואל מפרש את שני חלקי משנתנו כיחידה אחת.
2.
הגמרא מקשה מברייתא על שמואל:
מיתיבי: מודר אני ממך, מופרשני ממך, מרוחקני ממך - ה"ז אסור;
שאני אוכל לך, שאני טועם לך - ה"ז אסור!
הברייתא כוללת את הדוגמאות במשנתנו אבל היא מביאה אותם - כך בפשטות - בשתי קבוצות נפרדות.
משמע מהברייתא שמספיק לומר רק את אחת הלשונות מכל אחת משתי הקבוצות [המנויות גם במשנתנו], וקשה על שמואל.
3.
הגמרא מתרצת:
הכי קתני:
בד"א - באומר שאני אוכל לך, שאני טועם לך.
מדובר בברייתא בקבוצה אחת בלבד שכוללת את שתי הקבוצות במשנה.
הביטוי "במה דברים אמורים" מלמד שיש קשר הדוק והכרחי בין הביטויים משתי הקבוצות.
3.1
הביטוי "במה דברים אמורים" דומה מאד ל"חסורי מחסרא והכי קתני" כי מוסיפים את משפט הקישור "במה דברים אמורים".
ובעיקר שהגמרא קובעת "הכי קתני... " - שיש כך לגרוס בברייתא.
בכל אופן ברור שמדובר בפרשנות ולא בתוספת ממשית של מילים לגוף הברייתא [כאילו התנא שכח את המילים].
3.2
בדרך כלל, הביטוי "במה דברים אמורים" בש"ס מוזכר תמיד ללא ההקדמה של "הכי קתני" [בסוגייתנו הצירוף של "הכי קתני במה דברים אמורים" - הוא מופע יחידאי בש"ס] ותמיד הוא בא להוסיף משפט/מקרה שלא כתוב כלל במשנה ואז נראה שזה ממש כמו "חסורי מחסרא", ואילו בסוגייתנו הביטוי "במה דברים אמורים" [כשבא אחרי ההקדמה של "הכי קתני"] "רק" מקשר בין שני חלקי הברייתא [וכן בין שני חלקי המשנה].
ראה גם מה שכתבנו לעיל על מסכת נדרים דף ב.
4.
והתניא איפכא: שאני אוכל לך שאני טועם לך - אסור, מודרני ממך ומופרשני ממך מרוחקני ממך - ה"ז אסור!
הגמרא מביאה ברייתא אחרת שסדר הקבוצות בה הוא "הפוך", ואז אי אפשר לקשר בין הקבוצות על ידי הביטוי "במה דברים אמורים" כי הביטויים בקבוצה הראשונה חייבים להיות בלשון עיקר הנדר ובקבוצה השניה - פרטי הנדר.
5.
תני הכי: וכבר אמר מודרני:
גם כאן מתרצת הגמרא באופן דומה לתירוץ הקודם - לעיל בסעיף 3-3.2.
5.1
במקום הביטוי "תני הכי" הגמרא היתה יכולה לומר כלעיל: "הכי קתני במה דברים אמורים כשכבר אמר..."
5.2
אלא שהביטוי כאן - "וכבר..." - דומה יותר למשמעות של הביטוי "חיסורי מחסרא" [ולא כפרשנות בלבד], אלא מכיוון שמדובר בתוספת של מלה אחת בלבד נאמר רק "תני"...
6.
כל הנ"ל מתאים לשלב זה של הסוגיה.
7.
הערה:
לכאורה בכל הסוגיה השאלה היא, האם מקדימים את הדבר הפשוט, או את הדבר המחודש. האם דומה ל"זו ואין צריך לומר זו" – המחודש קודם, ולהיפך: "לא זו אף זו" – הפשוט קודם. [מעניין: הביטויים הנ"ל לא מוזכרים במפרשים על הסוגיה. רק במפרש אחד "ישמח לב" על נדרים דף ג - סוגייתנו]
