דומה כמי שאין לו אלוה
כתובות קי ע"ב
"כל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה. ... כל הדר בחוצה לארץ - כאילו עובד עבודת כוכבים".
"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד, ל-לא).
מדוע יראו ישראל את ה' והאמינו בו ובנביאו רק לאחר שראו את מצרים מת? והלא כבר חזו מכבר בניסים ובנפלאות בעשרת המכות ובקריעת ים סוף?
התשובה נמצאת בדברי הפסוק: וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. עד שלא ראו אֶת מִצְרַיִם מֵת לא האמינו בשלמות, כי לא יראו בשלמות את ה' אלא את המצרים. כי כל עוד שרויים ישראל בחוצה לארץ תחת יד אימת הגויים, דומין הם כמי שאין לו אלוה, כי אינם מסוגלים להאמין בשלימות בהקב"ה. מתוך אימת השולטים המאיימים חשים בצורך להזדהות איתם ועם אמונותיהם. תופעה מוכרת זו מכונה תסמונת סטוקהולם.
ואותה אימה יוצרת מציאות שיש בה הלכה למעשה, וכגון שאמרו במסכת חגיגה דף כו ע"א:
"משנה. הגבאין שנכנסו לתוך הבית, וכן הגנבים שהחזירו את הכלים, נאמנין לומר לא נגענו... גמרא. ורמינהי: הגבאין שנכנסו לתוך הבית, הבית כולו טמא! לא קשיא: הא - דאיכא נכרי בהדייהו (אין נאמנין לומר לא נגענו, דמרתתו אם לא יחפשו כל הבית. רש"י), הא - דליכא נכרי בהדייהו. דתנן: אם יש נכרי עמהן - נאמנין לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו. וכי איכא נכרי בהדייהו מאי הוי? רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר: אימת נכרי עליהן (פן יענישם בגוף או בממון), וחד אמר: אימת מלכות עליהן (שמא ילשין עליהן נכרי אצל המלך). מאי בינייהו? - איכא בינייהו נכרי שאינו חשוב".
