רבה בר בר חנה / יעקב מאיר
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
השבוע פתחנו פרק חדש, 'המוכר את הספינה' ומיד בתחילתו זכינו לכמה עמודים של סיפוריו המופלאים של רבה בר בר חנה.
באותם ימים היה עולם התורה יצור דו ראשי. ראשו האחד - בבל והשני - ארץ ישראל. בין המרכזים הללו קישרו צינורות עדינים ורעועים בדמות חכמים אמיצי לב שעשו את הדרך מבבל לארץ ישראל ובחזרה, למדו תורה מפי זקני בית המדרש הטברייני של ר' יוחנן וחזרו לארצם כדי ללמד את השמועות ממקורן בבתי המדרש שלהם.
מעבירי השמועות הללו היו טיפוסים בעלי מסירות נפש עצומה שאיפשרה להם להטיל נפשם בכפם ולעשות את הדרך המסוכנת ברגל לאורך כל הסהר הפורה ובחזרה. הדרך העניקה להולכים בה מעמד מכובד בכל מקום אליו הגיעו, אך הדרך איננה מעניקה רק כבוד להולכיה, היא יכולה להותיר בהם גם חותם מסוג שונה.
מה עושה הדרך לאיש ההולך בה? תלוי הדבר באדם. טיפוס אחד של הולך היה ר' זירא, שהיה חכם דייקן ויש אומרים אף נוקדני קמעא שביקש לברר את גירסותיהן המקוריות של שמועותיו מפי בעליהן. עבורו היוותה הדרך הארוכה רק מכשול בדרך אל התורה. כשהגיע אל הירדן, מספרת האגדה במסכת כתובות (קיב.), עבר אותו בבגדיו ולצדוקי שעמד וצחק לו הסביר שמה שמשה ואהרון לא זכו לו הוא חושש שאף הוא עצמו לא יזכה. הירדן איננו עבורו אלא מכשול בדרך לתורה. מסירות נפשו עבור דיקדוקי הגירסה גרמה לו לכבד מאוד את מחזיקי השמועות ההלכתיות ולבוז בכל לבו לבעלי האגדה. הוא כינה את בעלי האגדה 'ספרי קסמים' וכשנשאל על כך הסביר כי השומע אגדה נשאר בלי כלום, שכן זה יכול לומר כך ואילו האחר יכול לומר בדיוק היפך דברי חבירו (ירושלמי מעשרות פ"ג ה"י).
לעומתו עומד חכם כמו רבה בר בר חנה, בן אותו הדור שעשה את אותו המסלול מישיבות בבל אל בית מדרשו של ר' יוחנן בטבריה. רבה בר בר חנה היה טיפוס הפוך לחלוטין לר' זירא. אמנם גם הוא הלך לארץ ישראל כדי ללמוד את השמועות מפי גדול האמוראים ר' יוחנן, אך הוא התענג על הדרך, חי אותה והרבה לספר עליה. במקומות אחדים אנו מוצאים אותו אומד מרחקים בין מקומות ומעיד עליהם להלכה (גיטין ד. יומא לט:). כאן, בסוגייתנו, הוא מספר על פגישותיו עם הנוודים במדבר ועל חוויותיו עמם. מסעותיו במדבר הסעירו את רוחו, תקופת ארבעים השנים של בני ישראל במדבר קמה והתחוללה מול עיניו וכששב אל בית מדרשו סיפר בהתרגשות על מתי המדבר, על הר סיני ובת הקול הבוכה בו ועל בלועי קורח הצווחים מסדק שבקרקע כי משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. קרוב לודאי שלמדבר סיני הגיאוגרפי לא הגיע, אך די בתפאורת המדבר הסורי כדי להצית את דמיונו של המספר הגדול.
עבור רבה בר בר חנה היתה הדרך, על פלאיה ודמיונותיה, לעיקר. אין לזלזל גם בחשיבותו כמוסר שמועה, רבים המאמרים ההלכתיים שהוא מוסר משמם של ר' יוחנן, ריש לקיש ור' אלעזר, אך עדיין נזכר שמו לדורות דווקא בשם אגדותיו המופלאות שצמחו בדרך, בספַר, בין מרכז תורה אחד למשנהו. במחוזות הדמיון והפלא שמחוץ לבית המדרש ומעבר לקו האופק של עולם התורה המוכר.
