הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"חכם מוקדם" ו"חכם מאוחר"; חכם "חשוב"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות קה ע"א
/מתני'/. שני דייני גזירות היו בירושלים: אדמון וחנן בן אבישלום, חנן אומר שני דברים, אדמון אומר שבעה. מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות,
חנן אומר:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קה עמוד א
תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה,
נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: תשבע בתחלה ובסוף.
אמר רבי דוסא בן הרכינס: כדבריהם. אמר רבן יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף.
הערות על הסוגיה:
1.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קד עמוד ב
/מתני'/. שני דייני גזירות היו בירושלים: אדמון וחנן בן אבישלום, חנן אומר שני דברים, אדמון אומר שבעה. מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות,
החכמים שמוזכרים במשנתנו חיו בסוף בית שני.
1.1
תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של חנן בן אבישלום:
מדייני גזירות בירושלים בדור החורבן (כתובות דף ק"ה ע"א). חברו של אדמון, גם מדייני גזירות. על שנים מפסקי דינו חלקו בני כהנים גדולים ור' דוסא בר הרכינס, רבן יוחנן בן זכאי סבר כמוהו ואמר: "יפה אמר חנן" (שם ק"ה ע"א - ק"ז ע"ב).
מופע יחידאי בש"ס
1.2
תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של אדמון:
אחד מ"דייני גזירות" שהיו בירושלים (כתובות דף ק"ה ע"א), לפני חורבן הבית (יוחסין כתב שהיה בזמנו של אבטליון). שם אביו גדאי (שם). על דבריו אמר רבן גמליאל: "רואה אני את דברי אדמון" (שם).
אדמון מוזכר במשניות בש"ס רק בפרקנו ובמקבילה במסכת בבא בתרא ובמסכת שבועות.
2.
חנן אומר:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קה עמוד א
תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה,
נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: תשבע בתחלה ובסוף.
מדוע הביטוי "נחלקו" ולא בניסוח רגיל: "בני כהנים גדולים אומרים..." [מוכח שמדובר בחכמים בתקופת בית המקדש השני].
3.
אמר רבי דוסא בן הרכינס: כדבריהם.
בפרשנים מובא שרבי דוסא לא בא לפסוק במחלוקת, אלא הוא אמר מעצמו, כי הוא לא שמע מה אמרו "בני כהנים גדולים". לפי זה אולי מובן הניסוח שהערנו עליו לעיל בהערה 2 "נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו". יש כאן ציון עובדה, אבל דבריהם לא היו מפורסמים, ולכן רבי דוסא לא הכירם.
4.
אמר רבן יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף.
גם כאן יש לשאול מדוע ריב"ז לא אמר בפירוש "הלכה כחנן".
5.
גמ'. ורמינהי, שלשה דייני גזילות היו בירושלים: אדמון בן גדאי, וחנן המצרי, וחנן בן אבישלום;
קשיא תלת אתרין!
קשיא גזירות אגזילות!
בשלמא תלת אתרין לא קשיא, דחשיב ליה קתני, דלא חשיב ליה לא קתני,
לפי פירוש אחד הכוונה היא, שמשנתנו מנתה את החכמים החשובים ביותר.
6.
אלא גזירות אגזילות קשיא!
אמר רב נחמן בר יצחק: שהיו גוזרין גזירות על גזילות;
כדתניא: קיטמה נטיעה - ר' יוסי אומר: גוזרי גזירות שבירושלים אומרים: נטיעה בת שנתה - שתי כסף, בת שתי שנים - ארבע כסף.
עיקר תפקידם בגזירת הגזירות היה לגזור בענייני גזילה!!!
7.
ורמינהי, שלשה דייני גזירות היו בירושלים: אדמון, וחנן, ונחום!
בברייתא משמע שהיו שלושה דייני גזירות בירושלים ולא שנים כמשתמע ממשנתנו!
8.
א"ר פפא: מאן תנא נחום? ר' נתן היא;
דתניא, רבי נתן אומר: אף נחום המדי מגוזרי גזירות שבירושלים היה, ולא הודו לו חכמים.
רב פפא טוען שיש מחלוקת תנאים כמה דייני גזירות היו בירושלים. לכאורה מדובר במחלוקת עובדתית-היסטורית.
9.
התייחסות לעיל לסעיף 5:
תוספות מסכת כתובות דף קה עמוד א:
במשנתנו:
שני דייני גזירות היו בירושלים: אדמון וחנן בן אבישלום, חנן אומר שני דברים, אדמון אומר שבעה. מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות,
בברייתא הראשונה בסוגייתנו:
ורמינהי, שלשה דייני גזילות היו בירושלים: אדמון בן גדאי, וחנן המצרי, וחנן בן אבישלום;
9.1
הנחה ראשונה:
דחשיב ליה קתני - ואין לפרש דחשיב ליה יותר
דהא מוכח בברייתא דחנן המצרי היה חשוב יותר מחנן בן אבישלום מדקתני ליה ברישא
מכך שבברייתא מובא "חנן המצרי" לפני "חנן בן אבישלום" משמע שחנן בן אבישלום לא היה יותר חשוב מחנן המצרי ומדוע חנן המצרי לא נמנה במשנתנו.
9.2
ולכן עונה ותוס':
אלא ה"פ דחשיב ליה בתר הכי דאיירי בהו מתני' חנן אומר שני דברים אדמון אומר שבעה קתני דלא חשיב ליה כגון חנן המצרי שלא דבר כלום לא קתני
הביטוי "חשיב" בסוגייתנו לא מתייחס לגדלות החכמים אלא ל"כמות" ההלכות שאמרו, ולכן "חנן המצרי" לא נמנה במשנתנו, כי לא מובאת שום הלכה משמו.
9.3
ותוס' בכל זאת מיישב את השאלה לעיל בסעיף 9.1:
ולי נראה דחשיב ליה החשוב יותר ואף על גב דקתני חנן המצרי ברישא
אעפ"י ש"חנן המצרי" מנוי בברייתא לפני חנן בן אבישלום אין זה סותר ש"חנן בן אבישלום" היה גדול וחשוב יותר מ"חנן המצרי" - ובניגוד להנחה לעיל בסעיף 9.1
9.4
ותוס' מביא לכך דוגמאות:
הכי נמי אשכחן מעשה ברבי אליעזר ור' יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ור"ע אף על פי שר"ע היה חשוב מרבי אלעזר בן עזריה שהוא היה ראש לחכמים ובכל דוכתי אמרינן (פסחים דף נ.) כגון ר"ע וחבריו ובשילהי פ"ק דיבמות דף טז.) גבי מעשה דרבי דוסא בן הרכינס דאמר להם רבי יהושע אני אלך ואחריו מי רבי אלעזר בן עזריה ואחריו מי ר"ע וכשנכנסו אצלו אמר לר' יהושע יש בן לעזריה חברינו הרי לא היה יודע שר' אלעזר בעולם ולר' עקיבא אמר אתה הוא ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו
ואפ"ה מזכיר ר' אלעזר ברישא והיינו טעמא שהיה ממשפחה מיוחסת יותר מר"ע שהיה עשירי לעזרא
וגם בשביל נשיאותו
רבי אלעזר בן עזריה מנוי לפני רבי עקיבא אעפ"י שרבי עקיבא יותר "חשוב" מרבי אלעזר בן עזריה. והסיבה היא, שרבי אלעזר בן עזריה היה ממשפחה מיוחסת יותר ממשפחתו של רבי עקיבא.
9.5
לכן - אומר תוס' - גם בסוגייתנו - "חנן המצרי" הוקדם בברייתא לחנן בן אבישלום מפני שהיה ממשפחה יותר מיוחסת.
הכא נמי דקתני חנן המצרי ברישא לא בשביל שהיה חשוב יותר אלא מפני שהוא ממשפחה מיוחסת יותר מחנן בן אבישלום...
10.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקמג:
קדימה, לפעמים מקדים הש"ס סברת האמורא שהוא בתרא לסברת מי שהוא קדמון ממנו
הסיבות למקרים שהגמרא [והמשנה?] מקדימים חכם מאוחר לחכם מוקדם [הוא לא מתייחס דווקא לחכם "חשוב"/"לא חשוב", אלא לקדמון/מאוחר]:
10.1
הסבר א:
לפי שסברתו איתמרת בגמרא דילן וסברת הקדמון נאמרה במערבא, מעדני מלך בחולין דף קצ"ב ב'
דברי חכם בבלי קודמים לדברי חכם ארץ ישראלי. [לכאורה משמע שהוא לא מבחין בין מקום המגורים, אלא במקום שדבריו הובאו - בתלמוד הבבלי או בתלמוד הירושלמי.
10.2
הסבר ב:
דברי התוס' בסוגייתנו:
ולזמנין מקדים התנא ההוא דלא חכים ולא חשיב כולי האי משום דמיוחס טפי או לפי שהוא נשוי הריטב"א בחידושי כתובות פי"ג כתובות דף ס"ג ג' וע"ש
וכ"כ התוס' שם כתובות דף ק"ה א' ד"ה דחשיב
10.3
הסבר ג:
ולפעמים מקדים האחרון לפי שמתחילה היו שונים דברי האחרון בלחוד ואח"כ נודע להם שגם הקדמון היה אומר כן שיטה מקובצת לכתובות בפ"ק דף נ"ט א'
כלומר, סדר הבאת הדברים בגמרא הוא לפי סדר ידיעת דבריהם. יתכן של"עורך הגמרא" [וגם ל"עורך המשנה"?] נודעו דברי חכמים שלא לפי הסדר הכרונולוגי, והשיטות בגמרא שובצו לפי הסדר שבהם נודעו השיטות השונות ל"עורך הגמרא".
10.4
ובזה ניחא דבריש ברכות דף ו' ב' מקדים דברי ר"א ורבי אבא בר כהנא שהם אמוראים לדברי בן עזאי ואמרי לה בן זומא התנאים שהוא דבר זר
האמור לעיל בסעיף 10.3 תקף גם כשהגמרא מקדימה דברי אמוראים לדברי תנאים!
10.5
הסבר ד:
ולפעמים מקדימו משום דבעי לפלפל אח"כ על דברי הקדמון עיין ספר שמות בארץ ביום תרועה דף י"ג א' וע"ע הליכות אלי כלל תר"ד ותר"ה ובהליכות עולם ש"ב פ"ב ושארית יוסף בנתיב המשנה כלל כ"ד ובסוף נתיב הפירוש:
הגמרא [והמשנה?] מאחרים את החכם שעל שיטתו מתנהל אחר כך דיון בסוגיה [גם לגבי משנה?].
11.
הערה כללית לכל הנ"ל:
הערה: הדיון בסוגייתנו והדוגמא של תוס' מרבי עקיבא - בסעיף 9.4 לעיל - עוסקות בחכמים בני אותו דור [או בטווח של דור אחד] - לעומת הכלל של ה"יד מלאכי" בסעיף 10 לעיל שמדבר בשני חכמים [אמוראים] שיש ביניהם הפרש של כמה שנים - "חכם קמא" מול "חכם בתרא".
