סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"מתניתין אטעיתיה"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

כתובות קא ע"ב


אם מתחלה נשאה כו'.
אמר רב הונא: אילונית - אשה ואינה אשה, אלמנה - אשה גמורה; אילונית אשה ואינה אשה, הכיר בה - יש לה כתובה, לא הכיר בה - אין לה כתובה; אלמנה אשה גמורה, בין הכיר בה בין לא הכיר בה - יש לה כתובה;
ורב יהודה אומר: אחת זו ואחת זו אשה ואינה אשה, הכיר בה - יש לה כתובה, לא הכיר בה - אין לה כתובה.
מיתיבי: כנסה בחזקת שהיא כן ונמצאת שהיא כן - יש לה כתובה, הא סתמא - אין לה כתובה!
לא תימא: הא סתמא - אין לה כתובה,
אלא אימא: כנסה בחזקת שאינה כן ונמצאת שהיא כן - אין לה כתובה.
אבל סתמא מאי? אית לה,
אדתני: בחזקת שהיא כן ונמצאת שהיא כן - יש לה כתובה, לשמעינן סתמא וכ"ש הא!
ועוד תני: כנסה בידוע ונמצאת בידוע - יש לה כתובה, כנסה סתם - אין לה כתובה,
תיובתא דרב הונא!
רב הונא מתני' אטעיתיה, הוא סבר: מדקא מפליג באילונית ולא קמפליג באלמנה, מכלל דאלמנה אפי' בסתמא נמי אית לה,
ולא היא, כי קתני לה לאלמנה - אפלוגתא דאילונית קאי. הדרן עלך אלמנה ניזונת.

מבנה הסוגיה:

1.
מחלוקת בין רב הונא ורב יהודה:

אם מתחלה נשאה כו'.
אמר רב הונא: אילונית - אשה ואינה אשה, אלמנה - אשה גמורה; אילונית אשה ואינה אשה, הכיר בה - יש לה כתובה, לא הכיר בה - אין לה כתובה; אלמנה אשה גמורה, בין הכיר בה בין לא הכיר בה - יש לה כתובה;

ורב יהודה אומר: אחת זו ואחת זו אשה ואינה אשה, הכיר בה - יש לה כתובה, לא הכיר בה - אין לה כתובה.

2.
הגמרא מקשה על רב הונא:

מיתיבי: כנסה בחזקת שהיא כן ונמצאת שהיא כן - יש לה כתובה, הא סתמא - אין לה כתובה!

הגמרא מקשה מתוך דיוק בברייתא שיוצא ממנה, שאם כהן גדול נשא אלמנה ולא ידע שהיא אלמנה - אין לה כתובה, ולא כרב הונא.

3.
הגמרא מיישבת לרב הונא:

לא תימא: הא סתמא - אין לה כתובה,
אלא אימא: כנסה בחזקת שאינה כן ונמצאת שהיא כן - אין לה כתובה.

הדיוק יכול להיות לא מהמפורש בברייתא - "בחזקת שהיא כן" - ל"סתמא", אלא מהמפורש בברייתא - "בחזקת שהיא כן" - למקרה "הפוך" - "בחזקת שאינה כן".

3.1

הגמרא מלמדתנו שניתן לדייק בשני אופנים, וזה מתאים להרבה סוגיות בש"ס.

4.

אבל סתמא מאי? אית לה,
אדתני: בחזקת שהיא כן ונמצאת שהיא כן - יש לה כתובה, לשמעינן סתמא וכ"ש הא!

הגמרא מקשה על האפשרות שבסעיף 3.

5.
וחיזוק לקושיה על רב הונא:

ועוד תני: כנסה בידוע ונמצאת בידוע - יש לה כתובה, כנסה סתם - אין לה כתובה,

בברייתא משמע נגד רב הונא, ומשמע בברייתא הזאת גם כמו הדיוק בברייתא הקודמת - לעיל בסעיף 2.

6.
קושיה סופית על רב הונא:

תיובתא דרב הונא!

7.

הגמרא מסבירה מדוע רב הונא הסיק את דינו מתוך דיוק מהנאמר במשנתנו:

רב הונא מתני' אטעיתיה, הוא סבר: מדקא מפליג באילונית ולא קמפליג באלמנה, מכלל דאלמנה אפי' בסתמא נמי אית לה,

הגמרא לא מתרצת את רב הונא אלא רק מסבירה במה הוא "טעה"!!!

7.1
אבל מה יעשה רב הונא עם שתי הברייתות לעיל? כנראה שהוא היה סבור שלימוד ודיוק ממשנה "גובר" על לימוד [ודיוק] מברייתא!

7.2
למעשה, שלב זה בסוגיה בא לומר שה"תיובתא" לא מהווה ממש מסקנה מוחלטת נגד רב הונא!

8.
הגמרא מסבירה מדוע אין הכרח לדיוקו של רב הונא מהמשנה [הטעות של רב הונא]!

ולא היא, כי קתני לה לאלמנה - אפלוגתא דאילונית קאי. הדרן עלך אלמנה ניזונת.

9.

מסקנה:

דינו של רב הונא נדחה והלכה כרב יהודה.

10.

בכל הש"ס הגמרא לא מסבירה את ה"טעות" של החכם שהקשו עליו ונשאר ב"תיובתא".

11.

הביטוי "מתניתא אטעיתיה", או "מתניתין אטעיתיה" מופיע בש"ס 5 פעמים + פעם אחת על פסוק.

כמעט בכל הפעמים מובא ביטוי זה אחרי שהגמרא הקשתה על אמורא קושיה של "תיובתא".

12.
ונראה לי להסביר, שהכוונה של הביטוי לומר, שאותו אמורא שהקשו עליו "תיובתא" טוען שהוא הסתמך על מקור אחר [משנה או ברייתא] שחולק על המקור [משנה או ברייתא] שממנו הקשו עליו.

כלומר, רב הונא הבין את משנתנו שלא כמשתמע מהברייתא.

13.
לפי זה נראה שרב הונא יכול היה לומר שהמשנה והברייתא חלוקות. והיה מתאים לומר על מחלוקת רב יהודה ורב הונא "לימא כתנאי". ראה סעיף 7.1 לעיל.

14.

והגמרא דוחה את ההסבר האפשרי הנ"ל "ולא היא "

את הביטוי "ולא היא" כנראה כתב "עורך הגמרא" והוא טוען שאין ללמד את המשנה כפי דברי רב הונא.

15.
נראה לי לומר ש"עורך הגמרא" מלמדנו שהברייתא לעיל היא הפירוש המוסמך של משנתנו, ולכן לא מתקבל דינו של רב הונא.

16.

רא"ש מסכת כתובות פרק יא סימן כה
הוא פוסק כרב יהודה בסוגייתנו:

אשה גמורה. אילונית אשה ואינה אשה שאם הכיר בה יש לה כתובה ואם לא הכיר בה אין לה כתובה ואלמנה לכהן גדול אשה גמורה דבין הכיר בה בין לא הכיר בה יש לה כתובה ורב יהודה אמר אחת זו ואחת זו אשה ואינה אשה שאם הכיר בה יש לה כתובה ואם לא הכיר בה אין לה כתובה
והלכה כרב יהודה דתניא כוותיה כנסה בידוע ונמצאת בידוע יש לה כתובה כנסה סתם אין לה כתובה
ורב הונא מתניתין אטעיתיה הוא סבר מדמפליג תנא באילונית וקאמר אם תחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה ולא קא מפליג הכי באלמנה מכלל דאפי' בסתמא נמי יש לה כתובה
ולא היא כי קתני לאלמנה אפלוגתא דאילונית קאי



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר