סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

 

קאקי חיורי משלחי גלימי דאינשי – אווז הבית

 

"... אתו לקמיה דרבא, אמר להו: קאקי חיורי משלחי גלימי דאינשי, הכי אמר רב נחמן: והוא שתפסה מחיים" (כתובות, פה ע"א).

פירוש: אָתוּ לְקַמֵּיהּ [באו לפני] רָבָא לשאול מי מהם זכה באניה, אָמַר לְהוּ [להם]: קָאקֵי חִיוָּרֵי [אווזים לבנים], שקרא להם כך משום שהיו שניהם כבר בעלי זקן לבן. מְשַׁלְּחֵי גְּלִימֵי דֶּאֱינָשֵׁי [פושטי גלימות אנשים]! כלומר, מעיקרו של דבר לא עשיתם כדין. הָכִי [כך] אָמַר רַב נַחְמָן: אמנם תפיסה של בעל חוב מועילה וְהוּא דווקא שֶׁתְּפָסָהּ מֵחַיִּים, וכאן היתה התפיסה לאחר מיתת הלווה וכבר זכו בה היורשים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: אווז הבית          שם באנגלית: Domestic Geese         שם מדעי: Anser anser domesticus

שם נרדף במקורות: ברבורים, קאקי         שם בשפות אחרות: ערבית - אוּז (إوز)


נושא מרכזי: מהם "קאקי חיורי"?


"קאקי חיורי" מוזכרים בהקשר דומה גם במסכת גיטין (עג ע"א): "רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבן שומשמי אגידא דנהר מלכא, אגור מלחי לעבורינהו, קבילו עלייהו כל אונסא דמתיליד, לסוף איסתכר נהר מלכא, אמרו להו: אגורו חמרי אפקעינהו ניהלן, דהא קבילתו עלייכו כל אונסא דמיתליד; אתו לקמיה דרבא, אמר להו: קאקי חיורי משלחי גלימי דאינשי, אונסא דלא שכיח הוא"(1) (גיטין, עג ע"א). בשני המקומות מפרש רש"י שהכוונה לאווזים לבנים: "קאקי - אווזים. חיורי - על שזקנים היו". אמנם אב המוצא של אווז הבית היה האווז האפור אך במהלך הביות התקבלו גם זנים לבנים. הצבע הלבן הולם את תאורם החיצוני של החכמים הזקנים ולגבי השוואתם לאווזים כתב רעק"א: "שם רש"י ד"ה קאקי. אווזים. כנה אותם בהן על חכמתם ועל דרך דאיתא ברכות נז ע"א הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה". 

באזכור נוסף ביטוי זה מתייחס לנשים טובלות: "רב גידל הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר להו: הכי טבילו והכי טבילו. אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מיצר הרע? אמר להו: דמיין באפאי כי קאקי חיורי(2)" (ברכות, כ ע"א). גם הערוך (ערך "קק") מפרש כרש"י: "בפרק מי שמתו בגמרא העומדין בשורה דמיין עלי כקקי חיוורי פירוש אווזין לבנים וכו'". אמנם אב המוצא של אווז הבית הוא האווז האפור אך במהלך הביות התקבלו גם זנים לבנים.

הרב בני לאו הציע פירוש מקורי למשמעות הכינוי שבו השתמש רבא בפנייתו לתלמידיו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע. הרב לאו התייחס לעובדה ששני אמוראים אלו (בני הדור החמישי) היו תלמידיו של רבא בעודם צעירים וכנראה בעלי זקן שחור ולא לבן. גם אם מסיבה כלשהי זקנם התחיל להלבין הרי שהתואר "בעל זקן לבן" אינו מהווה סמל או משל לתלמיד חכם צעיר. לדעתו בכינוי "קאקי חיורי" התכוון רבא לגעור בתלמידיו ולרמוז להם: "מה אתם מתנפחים ומתנשאים כמו אווזים לבנים"? האווזים הלבנים מצטיינים בקצב גידול מהיר ומגיעים לשיא גודלם תוך 4 חודשים ואולי משמשים כסמל למי שממהר לפסוק הלכות שלא כדין וטרם זמנו. ההסתייגות מהפירוש שרבא התייחס לצבע זקנם סבירה מאד אלא שאז מתעוררת מחדש השאלה מדוע "הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה"? ייתכן ואכן רבא התייחס לקצב הגידול המהיר של האווז אך לא רק כגערה אלא גם כסוג של מחמאה. שני תלמידי רבא אלו התבלטו בחכמתם (רב פפא התמנה להיות ראש הישיבה ורב הונא בריה דרבי יהושע נעשה ראש לבני כלה, ברכות נח ע"ב) שהגיעו אליה תוך זמן קצר בהשוואה לחכמים אחרים. לחלופין ניתן לומר שרבא שאל את הביטוי "קאקי חיורי" כסמל לחכמה המצויה בדרך כלל בתלמידי חכמים זקנים (בעלי זקן לבן) כשבח לתלמידיו למרות שזקנם עדיין לא הלבין. הופעת שערות זקן לבנות קדמה למינוי רבי אלעזר בן עזריה לראש הישיבה: "... אמרה ליה: לית לך חיורתא. ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה, אתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא. היינו דקאמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא בן שבעים שנה"(3) (ברכות, כח ע"א). פרשנות זו משתלבת היטב בפירושו של רעק"א (הנ"ל).

לדעת ח. י. קאהוט ב"ערוך השלם" (ערך "קק") מקור השם "קאקי" הוא בקולות הקירקור שמשמיעים האווזים. הוא מביא דעה נוספת שמקור המילה פרסי ופירושו תרנגולת שחדלה להטיל ביצים. הוא סבר שפירוש זה מתאים יותר להקשר אך לענ"ד הדבר נכון רק לגבי השוואת החכמים הזקנים לתרנגולות שפסקו להטיל אך לא לנשים הטובלות.

בערך קודם בשם דומה ("קק") כתב הערוך: "בפרק במה מדליקין ולא בשמן קיק גמרא עוף יש בכרכי הים וקיק שמו. ירושלמי תני רבי ישמעאל קאת זה קיק ותרגום ירושלמי קקא. וכן בפרק אלו טריפות בגמרא סימני העוף קאת זה הקיק. ריש לקיש אמר קיקיון דיונה פירושו יש לו פרי שעושין ממנו שמן". הדמיון בין השמות "קאקי" ובין "קיק" ו"קקא" מוביל למחשבה שאולי מדובר באותו המין. ייתכן מאד ואכן הערוך סבר כך ולכן כתב בערך השני: "... נראים הדברים שגם אלו עופות טמאין כעופות שלמעלה וכולן שוין". ח. י. קאהוט דחה את דבריו שהרי אווזים הם עופות טהורים והציע: "עוף הים וצווארו ארוך" (Langhalsiger Seevogel). עוף זה הוא הברבור ולדעתו מקור השם פרסי قو (קו). "מוסף הערוך" פירש: פירוש קיק בלשון יוני מין עוף ואומרים שיושב בימים וגם קיק בלשונם מין נטע אשר מגרעיניו עוצרים שמן לנרות ולרפואה".

ההשוואה שעורך הירושלמי שצוטט על ידי הערוך בין "קאת", "קיק" ו"קקא" מעלה סימן שאלה לפני זיהוים עם אווזים או ברבורים משום שמהפסוק בתהילים (קב ז') משתמע שהכוונה לדורס לילה או לפחות בעל חיים מדברי: "דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת". בתרגום נאמר: "אדמית לקאתא דמדברא וכו'". בפסוקים בויקרא (יא יח) ובדברים (יד י"ז) מתורגמת הקאת ל"קתא" ו"קקא": "ובותא וקתא וירקריקא" (אונקלוס), "וְיַת אוּתְיָא וְיַת קָקָא וְיַת שַׁרְקָרְקָא" (תרגום יונתן).
 

          
אווז אפור   אווז הבית         צילם:  Noodle snacks

   

הרחבה

הזיהוי של האווזים כעופות מבוייתים ודאי משום שהם מתוארים בציורי קיר רבים מובלים או מפוטמים על ידי האדם. אווז הבית בויית כבר לפני אלפי שנים מהאווז האפור. בציור לפני כ – 3,400 שנים ממצרים נראים בתוך להקת אווזים פרטים לבנים דבר המוכיח שכבר בתקופה זו הצליחו לפתח זן חדש. כבעבר כך גם היום מקובל לפטם אווזים למאכל. עדות למנהג זה אנו מוצאים בגמ': "מאי ברבורים אבוסים? אמר רב: שאבסים אותם בעל כרחם, ושמואל אמר: שמובסים ועומדים מאליהם" (בבא מציעא, פ"ו ע"ב). מפרשים רבים סוברים שברבורים הם אווזים ואכן קיימות עדויות מוצקות להאבסת אווזים ולא ברבורים כפי שהם נקראים בלשוננו.
 

אווז או ברווז?

מדי פעם קיים בלבול בין שני בעלי חיים, הברווז והאווז. אמנם שני בעלי חיים אלו קרובי משפחה זה לזה ואף דומים במידת מה אך ההבדלים ביניהם גדולים. על מנת להבין את יחסי הקרבה בין הברווזים והאווזים יש להכיר קודם לכן את הסדר של קבוצות המיון השונות שבעזרתן ממייינים החוקרים את בעלי החיים ואת הצמחים. אווזים הם סוג במשפחת הברווזנים והברווזים הם תת משפחה בברווזנים. לסוג אווז יש בארץ רק 2 נציגים המופיעים במספרים קטנים מאד: האווז האפור והאווז לבן המצח. מבין הברווזים יש בארץ כ – 10 מינים למשל ברכייה, שרשיר, ברווז צהוב מצח ועוד.

הם דומים זה לזה במבנה גופם דמוי סירה רחבה, המסייע להם לשמור על שיווי-משקל במים. גופם עטוי בניצוי רב וצפוף. מתחת לנוצות הגוף חבויות נוצות פלומה רבות, וביניהן נוצות "פלומת הקן", שהן ארוכות יותר ולעתים שונות בצבען מנוצות הפלומה האחרות. שתי הקבוצות משקיעות זמן רב על מנת לשמן את הנוצות כדי למנוע מהן לספוג מים. באופן זה נמנעת הרטבת הגוף והמשקל הסגולי של העוף לא עולה. התפתחות מוגברת של נוצות החזה והבטן יוצרת מעין כיסים המגינים על הכנפיים מפני הרטבות. בני המשפחה מעופפים טובים ומהירותם עשוייה להגיע ל - 80 - 100 קמ"ש. הברוזיים בעלי מקור רחב שבשוליו "עלעלים קרניים", מעין שיני מסרק המסודרים לאורך המקור ובעיקר בקצהו. לשיניים אלו תפקיד חשוב בעת האכילה. לכל בני המשפחה יש זפק להשהיית זרעים נבלעים וריכוכם. מזון אחר עובר לקיבת השרירים (הקורקבן) ושם הוא נטחן בעזרת אבנים שעוף בולע.

בצד הדמיון ניתן למצוא הבדלים רבים: האווזים גדולים יותר ומשקלם מגיע ל – 1.4-4.5 ק"ג. (אווז אפור שוקל 2.4 – 4.0 ק"ג). צווארם ארוך ורגליהם ארוכות וחזקות משל הברווזים. מיקום הרגליים הוא מתחת למרכז הכובד של האווז ולא מאחוריו. הבדל זה גורם לכך שהליכת האווזים יציבה יותר ולא מתנדנדת כשל הברווזים. הבדל זה קשור להיותם של האווזים יבשתיים יותר מהברווזים. אמנם גם הם יודעים לשחות ולצלול אך שוהים פחות במים. החיים היבשתיים יותר של האווזים מכתיבים גם את סוג המזון ומבנה המקור. האווזים אוכלים לרוב בשדות ובעיקר בשדות דגניים. המקור קצר בעל שוליים משוננים באופן גס ובקצהו שן בולטת. המקור משמש לקצירה ותלישת העשב.

תת משפחת הברווזים כוללת את הברווזים ה"אמיתיים" ("ברווזים משתכשכים"). הם קטנים יותר ומשקלם נע בין 200 גרם ל – 1.450 ק"ג. צווארם ורגליהם קצרים בהשוואה לאווזים. הם ניזונים בעיקר בתוך המים על ידי סינון אותו הם מבצעים בעזרת מקורם. המקור בעל השוליים המשוננים משמש כעין כברה. הם בולעים מים כשמקורם פתוח ולאחר מכן סוגרים את המקור ופולטים את המים. המים מסתננים בין שיני המקור וחלקיקי המזון נשארים לכודים בתוך הפה.

הבדל נוסף בין האווזים והברווזים הוא קיומה של דו-צורתיות מינית בברווזים לעומת הדמיון בין הזכרים והנקבות באווזים. זכרי הברווזים בולטים בצבעיהם המרהיבים לעומת הנקבות בעלות הצבע הדהוי. באווזים אין הבדלים בניצוי בין זכרים ונקבות. האווזים משירים את נוצותיהם בבת אחת בעת החלפת הנוצות ויש להם לבוש זהה בכל השנה ואילו לברווזים יש "לבוש ביניים" משום שהחלפת הנוצות הדרגתית. באווזים קולות הזכר והנקבה דומים ואילו בברווזים לנקבה יש מגוון קולות גדול יותר מאשר הזכר. ההבדל הבולט היחיד בין זכרים ונקבות באווזים הוא היותו של הזכר גדול יותר.

האווזים גדלים בקצב מהיר ומגיעים לשיא גדלם כעבור 4 חודשים ולכן יש יתרון לגדלם לבשר. גם אורח החיים היבשתי וסוג המזון הופכים אותם לנוחים יותר לגידול בהשוואה לברווזים. הבדל נוסף המסביר את ביותם המוקדם הוא התנהגות ה"החתמה" שלהם. אפרוחי האווזים נעים בעקבות הגוף הראשון שהם רואים לאחר בקיעתם ואדם הנמצא בעת הבקיעה מזוהה כאמם. בברווזים ה"החתמה" מסובכת יותר משום שלא די בתנועה אלא יש צורך גם בהשמעת קולות אופייניים למין. 

 


(1) פירוש: מסופר, רַב פַּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ [בנו] של רַב יְהוֹשֻׁעַ זְבַן שׁוּמְשְׁמֵי אַגִּדָא [קנו שומשומים על חוף] של נְהַר מַלְכָּא, אֲגוּר מַלָּחֵי לַעֲבוּרִינְהוּ [שכרו מלחים להעביר אותם בנהר], קַבִּילוּ עֲלַיְיהוּ כָּל אוּנְסָא דְּמִתְיְלִיד [קיבלו עליהם המלחים כל אונס שיוולד, שיווצר], לַסּוֹף אִיסְתַּכַּר [בסוף נסכר] נְהַר מַלְכָּא, ולא יכלו להעביר את המטען בנהר, אָמְרוּ לְהוּ [להם] שני חכמים אלה: אֲגוּרוּ חֲמָרֵי אַפְקַעִינְהוּ נִיהֲלָן [שִׂכרו חמורים ותנו אותם לנו] כדי להעביר את השומשומים, דְּהָא קַבֵּילְתוּ עֲלַיְיכוּ כָּל אוּנְסָא דְּמִיתְלִיד [שהרי קיבלתם עליכם כל אונס שיוולד]. אָתוּ לְקַמֵּיהּ [באו לדין לפני] רָבָא, אָמַר לְהוּ [להם] לשני חכמים אלה: קָאקֵי חִיוָּרֵי [אווזים לבנים] (לפי שהיו חכמים אלו בעלי זקן לבן קרא להם כך) מְשַׁלְּחֵי גְּלִימֵי דְּאֱינָשֵׁי [פושטי גלימות אנשים], כלומר, אתם עושקים את הצד האחר שלא כדין,
(2) פירוש: ועוד סופר מענין הראשונים שהיו משפילים עצמם מתוך רצון להוסיף לכבוד שמים. שרב גידל הוה [היה] רגיל דהוה קא אזיל ויתיב [שהיה הולך ויושב] על שערי טבילה של הנשים. אמר להו [להן]: הכי טבילו והכי טבילו [כך תטבלו וכך תטבלו]. אמרו ליה רבנן [לו חכמים]: וכי לא מסתפי מר [מתיירא אדוני] מיצר הרע? אמר להו [להם]: דמיין באפאי כי קאקי חיורי [דומות הן בעיני כאווזים לבנים]. 
(3) פירוש: אמרה ליה [לו (אשתו של רבי אלעזר בן עזריה)]: לית [אין] לך חיורתא [לובן], כלומר, שערות לבנות, ואין זה נאה שבראש החכמים יעמוד איש צעיר שעדיין לא הלבין שערו. ומסופר, ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה, אתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא [אותו יום בן שמונה עשרה שנה היה, התרחש לו נס וזרו והשתנו לו שמונה עשרה שורות של שערות לובן]. ומעירים: היינו דקאמר [זהו שאמר] ר' אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה. ולא אמר "בן שבעים שנה", מפני שנראה היה זקן הרבה מגילו האמיתי.

  

רשימת מקורות:

מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 125-126).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 6 (עמ' 89-113). 

לעיון נוסף:

ב"פורטל הדף היומי":
האווזים על תקן כ"כלבי שמירה" – "שושילתא וכלבא וגווזא ואווזא" (כתובות, כז ע"א).
מבנה רגל אווז – "שמא רגליה נאות? רחבות כשל אווזא" (נדרים, סו ע"ב).
האווזים כרמז לזימרה – "קם מאה אווזי בזוזא" (סוטה, מח ע"א).
א. תיאור כללי ב. דישה בעזרת אווזים – "דש באווזין ותרנגולין לרבי יוסי ברבי יהודה מאי" (סנהדרין, נט ע"ב).
עיני האווז ו"פרסותיו" – "עיניו גדולות כשל עגל או קטנות כשל אווז" (בכורות, מד ע"א).  
 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

 



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר