הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

תפיסה בסימטא

כתובות פד ע"ב - פה ע"א

 
"ורבי עקיבא, תפיסה לא מהניא כלל? אמר רבא אמר רב נחמן: והוא שתפס מחיים.
ולרבי טרפון, דמנחי היכא? רב ושמואל דאמרי תרוייהו: והוא שצבורין ומונחין ברשות הרבים, אבל בסימטא לא. ורבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: אפילו בסימטא.
1) דון דייני כרבי טרפון, ואהדריה ריש לקיש לעובדא מינייהו...
2) קריביה דרבי יוחנן תפוס פרה דיתמי מסימטא, אתו לקמיה דרבי יוחנן, אמר להו: שפיר תפסתוה. אתו לקמיה דרבי שמעון בן לקיש, אמר להו: זילו אהדור. אתו לקמיה דרבי יוחנן, אמר להו: מה אעשה, שכנגדי חלוק עלי.
3) ההוא בקרא דיתמי דתפסי תורא מיניה, בעל חוב אמר: מחיים תפיסנא ליה, ובקרא אמר: לאחר מיתה תפסיה, אתו לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: אית לך סהדי דתפסיה? אמר ליה: לאו, אמר ליה: מגו דיכול למימר לקוח הוא בידי, יכול נמי למימר מחיים תפיסנא ליה...
4) דבי נשיאה תפוס אמתא דיתמי מסימטא, יתיב רבי אבהו ורבי חנינא בר פפי ורבי יצחק נפחא ויתיב רבי אבא גבייהו, אמר להו: שפיר תפסיתוה. אמר להו רבי אבא: משום דבי נשיאה נינהו מחנפיתו להו? והא דון דייני כרבי טרפון, ואהדריה ריש לקיש עובדא מינייהו.
5) יימר בר חשו הוה מסיק ביה זוזי בההוא גברא, שכיב ושביק ארבא...
תפסוה אינהו, רב פפא מימלח מלוחי, רב הונא בריה דרב יהושע ממתח לה באשלא...
פגע בהו רב פנחס בר אמי, אמר להו, רב ושמואל דאמרי תרוייהו: והוא שצבורין ומונחין ברשות הרבים! אמר להו: אנן נמי מחריפותא דנהרא תפיסנא. אתו לקמיה דרבא, אמר להו: קאקי חיורי משלחי גלימי דאינשי, הכי אמר רב נחמן: והוא שתפסה מחיים".

קשה,
א. מדוע הזכיר רב פנחס בר אמי את דעת רב ושמואל וגם רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע הסכימו עמו בזה, והרי רבי יוחנן ור"ל חולקין עליהם וקי"ל: "בעלמא הלכתא כרבי יוחנן לגבי רב ושמואל" (לחם משנה הלכות שגגות פרק ב הלכה ו; וראה מסכת עבודה זרה דף נג ע"ב; ודף עג ע"ב)?
ב. ממעשה דקריביה דרבי יוחנן עולה שגם ר"ל סובר כרב נחמן אליבא דרבי עקיבא שתפיסה אינה מועילה לאחר מיתה. וכך עולה גם ממעשה דבי נשיאה, שכן מן הסתם פסקו שבסימטא מועילה תפיסה לרבי טרפון, כרבי יוחנן ור"ל וכהילכתא. וכיצד זה טעו רב פפא רב הונא בריה דרב יהושע, וגם רב פנחס בר אמי שלא העירם על כך, וסברו כרבי טרפון כנגד הכלל שהלכה כרבי עקיבא, למרות ארבעת המעשים שקדמו להם?
ג. דומה לזה הקשה רבי עקיבא איגר: (דף פד ע"ב)
"אתו לקמיה דרבא כו' הכי אמר רב נחמן והוא דתפסה מחיים, ותמוה לי דמאי צורך לדרב נחמן הא מפורש במתניתין דלרבי עקיבא לא מהני תפיסה אלא דרב נחמן אמר דרבי עקיבא מודה בתפסה מחיים, ועל כל פנים בלאו דרב נחמן גם כן לא מהני תפיסה, וכי מוכח מדברי ר"נ דפסק כר"ע?! הא רב נחמן אמר רק פירוש או תירוץ דתפיסה מהני לרבי עקיבא!".

אלא י"ל שידעו הם שהלכה כרבי עקיבא וידעו שהלכה כרבי יוחנן ור"ל, וטעותם היתה שסברו שלרבי יוחנן ור"ל מודה רבי עקיבא שברשות הרבים מועילה תפיסה.
והטעם לכך, שכן סברת רב ושמואל שלרבי טרפון אין מועילה תפיסה בסימטא היא שכיון שרשאי אדם לתפוס ד' אמות בסימטא הריהן כשלו, ובמיתתו הן עוברות לחזקת היורשים כשאר ממונו שבביתו שירשו, היות שלבעלי החוב אין טענת גבייה על אותן ד' אמות, וכבר תפסו וזכו היורשים בקניין חצר. וסברת רבי יוחנן ור"ל היא שכיון שלרבי טרפון הנכסים עצמם טרם נתפסו, אין מקומם עדיף מהן, כי המקום לא נשתעבד אלא לצורך הנכסים, וכיון שאין הנכסים ברשות היורשים גם מקומם אינו ברשותם.
וסברו רב פנחס בר אמי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שלרבי יוחנן ור"ל כשם שמודה רבי עקיבא בתפיסה מחיים – משום שהנכסים טרם באו לרשות היורשים, כך מודה הוא בתפיסה ברשות הרבים. כי רשות הרבים שהוא מקום דריסה לרבים ולא ניתן לתופסו ולזכות בד' אמות שבו אפילו לפי שעה. ולכן הנכסים שבו לא באו כלל לרשות היורשים אפילו לאחר מיתה. וטעו הם וסברו שטעם פסקי ר"ל בקריביה דרבי יוחנן ודבי נשיאה שלא הועילה תפיסא היו משום שהתפיסות היו לאחר מיתה בסימטא דוקא, ואילו הם הקפידו לתפוס ברשות הרבים.
ואמר להם רבא: "הכי אמר רב נחמן: והוא שתפסה מחיים" – כך הלכה פשוטה שאין תפיסה מועילה כלל אלא מחיים ואפילו לא ברשות הרבים, משום שסוף סוף זכו היורשין במטלטלין.