כתובת בנין דכרין
כתובות נב ע"ב
"אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: מפני מה התקינו כתובת בנין דכרין? כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו. ומי איכא מידי, דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות, ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא? הא נמי דאורייתא הוא, דכתיב: (ירמיהו כט, ו) קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים, בשלמא בנים בידיה קיימי, אלא בנתיה מי קיימן בידיה? הא קא משמע לן, דנלבשה וניכסה וניתיב לה מידי, כי היכי דקפצי עלה ואתו נסבי לה".
פירש רש"י: "בשלמא בנו בידו - לבקש לו אשה שדרכו של איש לחזר על אשה. אלא בתו מי בידו - וכי דרך אשה לחזר על איש".
וקשה לפירושו:
א. למה לא יתפרש הפסוק כפשוטו, והרי דרך האב לחזר אחר חתן לבתו, וכן נהג רבי יוחנן עצמו במסכת קידושין דף עא ע"ב: "זעירי הוה קא מישתמיט מיניה דרבי יוחנן, דהוה אמר ליה נסיב ברתי. יומא חד הוו קאזלי באורחא, מטו לעורקמא דמיא, ארכביה לרבי יוחנן אכתפיה וקא מעבר ליה. א"ל: אורייתן כשרה, בנתין לא כשרן?!".
וחיזר רבי יוחנן אף אחר חתן לאחותו, במסכת בבא מציעא דף פד ע"א:
"יומא חד הוה קא סחי רבי יוחנן בירדנא, חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה, אמר ליה: חילך לאורייתא! - אמר ליה: שופרך לנשי! - אמר ליה: אי הדרת בך - יהיבנא לך אחותי, דשפירא מינאי".
ב. אמרו במסכת יבמות דף סה ע"ב: "מתני'. האיש מצווה על פריה ורביה, אבל לא האשה; רבי יוחנן בן ברוקה אומר, על שניהם הוא אומר: (בראשית א') ויברך אותם אלהים ויאמר להם [אלהים] פרו ורבו.
גמ'. מנא הני מילי? אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון, אמר קרא: (בראשית א) ומלאו את הארץ וכבשוה, איש דרכו לכבש, ואין אשה דרכה לכבש. אדרבה, וכבשוה תרתי משמע! אמר רב נחמן בר יצחק: וכבשה כתיב".
דברי רש"י מושתתים איפוא על דברי חכמים. אולם כתובת בנין דכרין היא לכולי עלמא, גם לרבי יוחנן בן ברוקה ולפוסקים כמותו, כגון רבי ירמיה ורבי אבהו ורבי יצחק בר מריון בשם רבי חנינא בבראשית רבה פרשה ח, יב, הסוברים שאשה חייבת לחזר ודרכה בכך. ולדעת רבי אבהו במסכת יבמות דף סה ע"ב רבי יוחנן עצמו פסק כרבי יוחנן בן ברוקא.
ג. אפילו למאן דאמר שאשה פטורה, הטעם הוא משום ש"איש דרכו לכבש, ואין אשה דרכה לכבש". אך טעם זה אינו קיים באביה שהוא איש, ודרכו לכבש.
ד. הקשתה הגמרא: "ומי איכא מידי, דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות, ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא?". ומה הקושיה, וכי בתקנת כתובת בנין דכרין הבת יורשת את אביה? הלא אין כאן אלא מתנה בעלמא שנותן האב לבתו ולבעלה, ומה הבעיה אם לכשימות יקבלו בניה את שקיבלה כמתנה מאביה? מאי שנא מאם התנה שמתנתו נתונה לה רק בחייה, ואחריה יהיו לבניה? וכי פוגם הוא בכך בירושת הבעל שהיא דאורייתא? וכי אדם הנותן מתנה בחייו נחשב לפוגע בירושת בניו?
וכך קשה גם על המעשה שבעמוד הבא לגרסת השאילתות דרב אחאי פרשת ויצא שאילתא כא: (הובא בציונים במהדורת עוז והדר) "...כי מטא למעיל לא הוה קא עייל בהדיה אמר ליה מאי דעתיך משום דאמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא לא תהוי בי אעבורי אחסנתא מברא בישא לברא טבא וכל שכן מברא לברתא הא נמי דאורייתא היא דכתיב ואת בנותיכם תנו לאנשים ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תיקנו חכמים בכתובה בנין דכרין...". וקשה כנ"ל מה ההשוואה לירושה.
אלא יש לפרש דרשה זו של רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, באותו אופן של דרשה נוספת של רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי. פסוק שלפי פשוטו עוסק בבנים נדרש על בני בנים. שכך אמרו במסכתות יבמות דף כג ע"א; וקידושין דף סח ע"ב:
"אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, דאמר קרא: (דברים ז) כי יסיר את בנך מאחרי, בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה. אמר רבינא, שמע מינה: בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך".
ופירש רש"י ביבמות:
"כי יסיר את בנך - מדלא כתיב כי תסיר שמע מינה הכי קאמר: בתך לא תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך שתלד לו בתך מאחרי אבל אבתו לא תקח לבנך לא קמהדר ולא קרינן ביה כי תסיר בת העובד כוכבים את בנך שתלד מאחרי אלמא בנך מן העובד כוכבים שילדה לו בתך קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך.
שמע מינה - מדכתיב כי יסיר את בנך ומוקמינן ליה בבן שתלד בתך לעובד כוכבים אלמא בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי נמי בנך.
וכן פירש רש"י בקידושין:
"כי יסיר את בנך - לעיל מיניה כתיב בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך וסמיך ליה כי יסיר את בנך מדלא כתיב כי יסיר את בתך משמע דבן הנולד לעובד כוכבים מבתך קאמר שיסירנו העובד כוכבים מאחריו ושמעינן דבן בתך אפילו מן העובד כוכבים קרוי בנך.
ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך - מדלא כתיב נמי כי תסיר את בנך דנשמע מיניה דקפיד נמי קרא בבתו לא תקח לבנך משום כי תסיר את הבן הנולד לה מבנך אלמא בן העובדת כוכבים אינו קרוי בנך אלא בנה.
בנך מישראלית קרוי בנך כו' - לאו מקרא דייק לה אלא הכי קאמר: מדלא קפיד קרא אבן הנולד ממנה שמע מינה בנך מישראלית קרוי בנך אבל בנך מן העובדת כוכבים אינו בנך".
וכך הפירוש גם כאן. שכך הוא לשון הכתוב במלואו בירמיה פרק כט, ה-ו: בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת פִּרְיָן. קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּרְבוּ שָׁם וְאַל תִּמְעָטוּ.
המילה "ותלדנה" מוסבת על נשות בניכם ועל בנותיכם, ועל אותם "בנים ובנות" שתלדנה הוא אומר: "ורבו שם ואל תמעטו". מקשה הגמרא "בשלמא בנים בידיה קיימי", כיון שיורשים אתכם ואת בתיכם גנותיכם ופירותיהם הכתובים בפסוק הקודם, הרי שיקל להם להשיא את בניהם הם, ורבים יקפצו עליהם. "אלא בנתיה מי קיימן בידיה"? והלא אינן יורשות אותו ובמה יש כח בממונו להשיא את נכדיו? אלא מכאן לכתובת בנין דכרין.
הוי אומר שמשמעות כתובת בנין דכרין היא ירושת הבנות את אביהן, והיא מתממשת רק בבניהן – בנכדים.
ואף שלשון הסוגיא במסכת קידושין דף ל ע"ב אינו כבכתובות, יש לומר שהסוגיה בקידושין היא רק מובאה מקוצרת של הסוגיה בכתובות.
