טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
דאכלה כרפסא הוו לה בני זיותני – כרפס
"... דאכלה ביעי הוו לה בני עינני, דאכלה כוורי הוו לה בני חינני, דאכלה כרפסא הוו לה בני זיותני, דאכלה כוסברתא הוו לה בני בישרני, דאכלה אתרוגא הוו לה בני ריחני. ברתיה דשבור מלכא אכלה בה אמה אתרוגא, והוו מסקי לה לקמיה אבוה בריש ריחני" (כתובות, סא ע"א).
פירוש: דְּאָכְלָה בֵּיעֵי [שאוכלת ביצים] בזמן הריונה הָווּ [יהיו] לָהּ בְּנֵי עֵינָנֵי [בנים בעלי עיניים גדולות]. דְּאָכְלָה כַּוְורֵי [שאוכלת דגים] הָווּ [יהיו] לָהּ בְּנֵי חִינָּנֵי [בנים חינניים, בעלי חן]. דְּאָכְלָה כַּרְפָּסָא [שאוכלת כרפס] הָווּ [יהיו] לָהּ בְּנֵי זִיוְתָנֵי [בנים יפים, בעלי זיו]. ועוד: דְּאָכְלָה כּוּסְבַּרְתָּא [שאוכלת כוסבר] הָווּ [יהיו] לָהּ בְּנֵי בִּישְׂרָנֵי [בנים בעלי בשר, שמנים]. דְּאָכְלָה אֶתְרוֹגָא [שאוכלת אתרוג] הָווּ [יהיו] לָהּ בְּנֵי רֵיחָנֵי [בנים ריחניים]. מסופר: בְּרַתֵּיהּ [בתו] של שָׁבוֹר מַלְכָּא [המלך], מלך פרס, אָכְלָה בָּהּ אִמָּהּ בזמן ההריון אֶתְרוֹגָא [אתרוג], וְהָווּ מַסְּקֵי לָהּ לְקַמֵּיהּ אֲבוּהּ בְּרֵישׁ רֵיחָנֵי [והיו מעלים אותה לפני אביה בראש הבשמים] משום שהיתה ריחנית כל כך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)
שם עברי: כרפס ריחני שם באנגלית: Wild Celery שם מדעי: Apium graveolens
שם נרדף במקורות: כרפס של נהרות, כרפסא שמות בשפות אחרות: ערבית – כרפס
נושא מרכזי: ערכו הרפואי של הכרפס?
היחס לתרופות וסגולות הגמרא איננו חד משמעי ומצאנו למשל בשו"ת אגרות משה (יו"ד, ח"ג סי' לו): " ... דהא ברפואות ודאי משתנים הטבעים דהא חזינן שנשתנו טבעים דרפואות, דלכן לא מרפאין אותנו הרבה רפואות שאיתא בגמרא כמפורש בתוס' מו"ק, (ועיין בחדושי רעק"א יו"ד סימן של"ו דמהרי"ל אסר לנסות רפואות שבגמרא דשמא לא יעלו בידם וילעגו על דברי חכמים, שלכאורה איזה ספק היה למהרי"ל שלא יעלו, אבל הוא משום שנשתנו הטבעים בהרבה רפואות ולכן הרי יש להסתפק על כל רפואה שמא לא תועיל בזמן הזה, והרבה רפואות ודאי אין מועילין משום דנשתנו הטבעים) וכו'".
בצד דברים אלו של הרב פיינשטיין אנו מוצאים לעיתים קרובות התאמה בין תרופות וסגולות הגמרא לידוע ברפואה העממית ואף הרפואה הקונבנציונלית. למשל, בסוגייתנו אנו מוצאים רשימה של מוצרי מזון שלגביהם נטען שהם משפיעים על תכונות העובר. האופן שבו הם משפיעים איננו ברור לי אך ניתן לשער שהם תורמים לבריאות האשה ובעקיפין גם לבריאות העובר ולמראהו. לסלרי הבר יש היסטוריה ארוכה של שימוש כמזון וכתרופה. הוא מפחית לחץ דם, מיקל על בעיות עיכול ובעל תכונות אנטי דלקתיות. לזרעים הבשלים, לגבעולים, לעלים ולשורש תכונות משלשלות והם מונעים נפיחות מעיים. חלקים אלו של הצמח משמשים להכנת שיקוי משתן ומעורר ייצור חלב. הסלרי מרגיע את מערכת העצבים המרכזית, ממריץ ומרענן. על הסלרי נאמר שהוא יעיל במקרים של היסטריה, גורם להרגשה נינוחה ומשפר שינה.
שימוש רפואי נוסף של הכרפס אנו מוצאים בגמרא בעבודה זרה (כח ע"א): "האי עינבתא פרוונקא דמלאכא דמותא היא. מאי אסותא? טיגנא בדובשא או כרפסא בטילייא"(1) (עבודה זרה, כח ע"א). במקרה זה הקשר בין התרופה למחלה לא ברור אך ייתכן שהכרפס מסייע לריפוי בעזרת תכונותיו האנטי-דלקתיות.
 |
|
 |
|
תמונה 1. כרפס ריחני צילם: עמרם אשל |
|
תמונה 2. כרפס הביצות צילמה: שרה גולד |
 |
|
 |
|
תמונה 3. כרפס הביצות צילמה: שרה גולד |
|
תמונה 4. כרפס הביצות צילמה: שרה גולד |
הרחבה
לזיהוי הכרפס, בניגוד לזיהויים רבים אחרים, יש משמעות מיוחדת לאור דברי האריז"ל המובאים בכף החיים (סי' תע"ג סקמ"ט) שביאר את הסוד שנרמז ב"כרפס" וסיים "ובזה תבין כי לקיחת הכרפס בליל פסח אינה בהזדמן כמ"ש הפוסקים שלוקח ירק אחר במקומו אם ירצה. ואין הענין כן, כי דברי חכמים ומנהגם תורה היא, וצריך לדייק ולהזהר לאכול דוקא כרפס ולא ירק אחר" עכ"ל(2). משתמע מדבריו שהוא זיהה בבטחון את הכרפס עליו דברו חז"ל. המסורת שהתקבלה בתפוצות ישראל היא שכרפס הוא סלרי. למרות זאת קיימים מנהגים שונים ביחס לירק שאותו לוקחים למצות כרפס כמו פטרוזיליה, תפוח אדמה צנון, בצל ועוד. מעניינים הם דברי הקיצור שולחן ערוך (סי' קיח ב'): "לצורך טיבול הראשון שהוא כרפס נוהגין הרבה ליקח פטרוזיליה וטוב יותר ליקח סלרי שיש לו טעם טוב כשהוא חי, והמובחר הוא לקחת צנון". למרות העובדה שקרוב לוודאי שהכרפס הוא סלרי הרי שבקיצוש"ע נכתב שהמובחר הוא הצנון.
מהמשנה בשביעית (פ"ט מ"א המובאת בגמרא בסוכה, לט ע"ב) ניתן ללמוד שכרפס שבנהרות הוא צמח בר הגדל בסביבה לחה. מהתוספתא בכלאים (ליברמן, פ"א הלכה א') אנו לומדים שהכרפס הוא מין שונה אך דומה לכוסבר: "... השבת והגופנין הכיסבר והכרפס אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה וכו'". אין די במאפיינים אלו (והתכונות הרפואיות שהוזכרו לעיל) כדי לזהות בוודאות את הכרפס אך נוכל להסתמך על מסורות זיהוי המובאות במפרשים. נקדים הערה כללית מפיהמ"ש של הרמב"ם (ערלה, פ"ב מ"י) שמתוכה אנו לומדים שקיימים כמה מיני כרפס: "אמר שאם היו שנים שלשה סוגי תבלין אבל כולן ממין אחד כגון ה"קאלקלה" שיש בו גדולים וקטנים, והפלפל שיש בו לבן ושחור. או שהיו שלשה מינים אבל יש להן שם אחד כגון מיני "אלפוד'נג'את" ומיני הכרפס שהם הרבה מינים שונים זה מזה ולהן שם אחד, כלומר שכל מיני הכרפס נקראין כרפס וכו'". בהלכות מאכלות אסורות (פט"ז הלכה ט"ו) כתב הרמב"ם: "שלשה שמות ממין אחד כיצד כגון כרפס של נהרות וכרפס של אפר וכרפס של גנה אע"פ שכל אחד מהן שם בפני עצמו הואיל והם מין אחד מצטרפין לתבל".
זיהוי קדום נמצא בירושלמי (שביעית, פ"ט לח טור ג /ה"א): "... מהו כרפס שבנהרות רבי יוסי בר חנינה אמר פיטרוסלינן וכו'". פירוש זה הובא ככתבו וכלשונו על ידי הריבמ"ץ (שביעית, פ"ט מ"א) אך אין בו די על מנת שנוכל לקבוע את זהות הכרפס. ייתכן וכאן המקור לקחת פטרוזיליה לטיבול הראשון אם כי ייתכן והכרפס (סלרי) נקרא בשם פיטרוסלינן. הערוך (ערך "כרפס") פירש: "... וי"א כרפס בלשון לעז אפי"ו ובלשון ישמעאל כרפס". רש"י (סוכה, לט ע"ב) פירש: "והכרפס של נהרות - שקורין בלעז קירשו"ן (שחליים) אבל של גנה חשוב הוא, ויש אומרים כרפס - אפי"א וכן שמעתי, אבל נראה שאינה גדילה בנהרות". בשאר אזכורי הכרפס בגמרא מביא רש"י את הפירוש השני בלבד (אפי"א). לדעת ח. י. קאהוט פירוש רש"י השני הוא בעקבות הערוך (3) משום ש"אפי"א" הוא השם האיטלקי (מקום מושבו של רבי נתן מרומי בעל הערוך) ואילו השם הצרפתי הוא ache. באופן דומה פירשו ראשונים נוספים למשל הר"ש (שם): "כרפס של נהרות - אבל של גינה חשוב הוא יש אומרים כרפס אפי"א" והרא"ש כתב: "כרפס - כרשים של מים ויש מפרשים כרפס אפיו". מאוחר יותר פירש כך גם רע"ב (שם): "כרפס - אפיי"ו בלע"ז". ניתן לסכם שכמעט כל המפרשים מזהים את הכרפס עם אפי"א כלומר הסוג כרפס (Apium).
הכרפס הוא סוג הכולל כ – 20 מינים הנכלל במשפחת הסוככיים. סוג זה כולל מינים דו-שנתיים או רב-שנתיים בגובה בינוני עד גבוה החיים בבתי גידולל לחים. הכרפס מגיע לגובה של 1 מ' ובעל עלים מנוצים. הגבעולים בדרך כלל חלולים בעלי חריצי אורך. הפרחים קטנים בצבעים לבן, קרם או ירקרק ומאורגנים בסוככים מורכבים. חלק מהמינים אכילים ובעיקר המין כרפס ריחני (תמונה 1) שממנו בוית כנראה הכרפס המתורבת - סלרי. מין בר נוסף הגדל בארץ הוא כרפס הביצות (תמונות 2-4). קל לזהות את מינים אלו על פי טעמם וריחם.
סלרי משמש כירק מאכל וכתבלין ונאכל בשלמותו (גבעולים, עלים, זרעים ושורש). קיימים שני זנים של סלרי מתורבת: סלרי שורש (Apium graveolens var. rapaceum) וסלרי עלים ( var. dulce ). לסלרי שורש צוואר שורש מעובה בצורת פקעת וגבעולי עלים קצרים יחסית (תמונות 5-7). מגדלים אותו בעיקר עבור שורשו המשמש כתבלין למרקים. העלים ריחניים מאד, צבעם ירוק כהה והם משמשים כתבלין למאכל. מהזרעים מפיקים שמן ריחני המשמש כתרופה עממית וכתבלין. חלקי הצמח משמשים גם לייבוש, להכנת אבקות מרק וכדומה. הזן השני הוא סלרי עלים החסר אשרוש מעובה (תמונה 8). מגדלים אותו בעיקר עבור פטוטרות עליו הארוכות המשמשות כירק מאכל. לגבי הזרעים של מין הבר כתב הרמב"ם בפיהמ"ש: "זרעוני גנה שאינן נאכלין, ר"ל שאותם הזרעים עצמן אינן נאכלין כמו שנאכלין הפולין והאפונין וזולתם, והם כגון זרע הצנון וזרע הלפת וזרע הכרפס וזרע הגזר וזרע "אלראזיאנג" וזולתם מכל הדומים להם מן הזרעונים שאינן אוכל".
(1) פירוש: אָמַר רַב סָפְרָא: הַאי עִינְבְּתָא פַּרְוַונְקָא דְּמַלְאָכָא דְּמוֹתָא הִיא [אותן אבעבועות הדומות לענב הם שליחיו של מלאך המוות] כלומר, דבר מסוכן הוא, ועלול להביא למוות. ושואלים: מַאי אָסוּתָא [מה התרופה לזה]? צמח הקרוי טִיגְנָא שמערבים אותו בְּדוּבְשָׁא [בדבש] אוֹ כַּרְפָּסָא בְּטִילְיָיא [כרפס ביין].
(2) תודה לרב א. צ. לונצר על ההפניה לדברי האריז"ל ועל הערותיו.
(3) בניגוד לדעת רוב החוקרים בני זמננו הסבורים שרש"י לא ראה את פירוש הערוך.
רשימת מקורות:
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 12 (עמ' 83).
י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 90).
לעיון נוסף:
באתר "צמח השדה": "כרפס ריחני", "כרפס הביצות".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
