הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"אמר לך..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה]

כתובות לג ע"א

ורבי יוחנן מ"ט לא אמר כעולא? 
אם כן, בטלת +ויקרא י"ח+ ערות אחותך לא תגלה.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף לג עמוד א
חובל בחבירו נמי, א"כ בטלת +דברים כה+ לא יוסיף פן יוסיף! 
עדים זוממין נמי, א"כ בטלת +דברים כה+ והיה אם בן הכות הרשע! 
אלא, 
עדים זוממין אפשר לקיומה בבן גרושה ובן חלוצה. 
חובל בחבירו נמי, איכא לקיומה כגון שהכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה! 
אחותו נמי, איכא לקיומה באחותו בוגרת! 
אמר לך ר' יוחנן: האי תחת אשר עינה מיבעי ליה לכדאביי, דאמר אביי, אמר קרא: +דברים כ"ב+ תחת אשר עינה, האי, תחת אשר עינה, מכלל דאיכא בושת ופגם. 
ועולא נפקא ליה מדרבא, דאמר רבא, אמר קרא: +דברים כ"ב+ ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף, הנאת שכיבה חמשים, מכלל דאיכא בושת ופגם. 

1.
רבי יוחנן סובר כדרשת אביי ועולא סובר כדרשת רבא. כיצד יתכן הדבר, הרי רבי יוחנן ועולא חיו כמה דורות לפני אביי ורבא!

2.
אלא יש לומר, אביי ורבא למדו את דרשותיהם על סמך קבלת מסורת מרבותיהם. ובאמת רבי יוחנן הוא זה שמסר את הדרשה שאחר כך אמר אביי, וכן לגבי עולא, הוא זה שאמר את הדרשה שאחר כך אמר רבא.

3.
משמעות הביטוי "אמר לך" היא, שאת התירוץ לא רבי יוחנן עצמו אמר, אלא ה"סתמא דגמרא" אומרת שכך הוא התירוץ הראוי לומר לשיטת רבי יוחנן - וכן לגבי עולא.

3.1
אולם לפי דברינו - בסעיף 2 אולי ניתן לחדש ולומר שמשמעות הביטוי "אמר לך" היא שבאמת רבי יוחנן עצמו הוא זה שדרש את הדרשה שמסיבה כל שהיא "התפרסמה" כמה דורות אחר כך על ידי אביי - וכן לגבי עולא ורבא!

4.
אם באמת עיקר מחלוקת הדרשות היא בין אביי ורבא - ולא כדברינו לעיל בסעיפים 2 ו3.1 - הרי שהיינו צריכים לפסוק כרבא נגד אביי לפי הכלל שבמחלוקת בין אביי ורבא הלכה כרבא בדרך כלל , וממילא צריך גם לפסוק בסוגייתנו כעולא [שסובר כרבא] נגד רבי יוחנן [שסובר כאביי].

4.1
אלא שלעניין זה יש לומר שהכלל שהלכה כרבא נגד אביי תקף - בדרך כלל - כשהמחלוקת היא עצמאית ומסברת עצמם ולא כשהם חלוקים במסירת דרשות שהם אומרים בשם רבותיהם!

5.
תוספת הסבר לגבי הביטוי "אמר לך" ללא התייחסות לדברינו בסעיפים 2-3:

יד מלאכי כללי התלמוד כלל לה:

אמר לך רבי פלוני, כדמתרץ הכי תלמודא שנויא דחיקא הוא
דאם שנויא רויחא הוא הוה ליה לשנויי בסתמא מבלי שיאמר אמר לך ומדאמר לישנא יתירא אמר לך וכו' משמע דההוא אמורא הוא דמתרץ לנפשיה הכי אבל השיתא סדרי לא סבירא ליה כוותיה, שמות בארץ בכפות תמרים דף כ"ו ע"ד, וכן נראה בספר ראשון לציון דף נ"ד ע"א ובשער יוסף דף מ' סוף ע"ג ובמלכי בקדש דף ע"א ע"ב. וכן מצאתי למרן בכ"מ פט"ו מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ז'

אך בפרק ג' מהלכות שבועות הלכה א' מצאתי למרן גופיה שכתב דמדהדר תלמודא לתרוצי מילתיה דרב יוסף וקאמר ורב יוסף אמר לך משמע דסבירא ליה לגמרא כותיה

וצ"ע:

בדרך כלל מקובל להסביר את הביטוי "אמר לך רב...", שהגמרא [העורך] "שמה" מילים בפי אותו חכם, כאילו הגמרא אומרת: "ואותו חכם יענה ..."

6.
ה"יד מלאכי" מפרש הפוך. הביטוי "אמר לך" משמעותו שהגמרא אומרת: אותו חכם פלוני יענה לך כך וכך לצורך יישוב שיטתו אבל אין הגמרא מסכימה לכך. כלומר, הביטוי "אמר לך..." מלמד ששיטה זו אינה למסקנת הסוגיה.

7.
וה"יד מלאכי" מביא את שיטת ה"כסף משנה" שסובר הפוך: שבזה שהגמרא אומרת "אמר לך..." סימן שהגמרא מסכימה עם הסבר זה והוא יהיה למסקנה.

8.
נראה שבסופו של דבר צריכים למצוא שיטתיות בעניין זה. בסוגייתנו - מסכת כתובות דף לג - נראה ש"אמר לך..." בא ללמד שכן נפסק כך להלכה - כרבי יוחנן, שהרי הגמרא לא אומרת את הביטוי "אמר לך" במפורש גם לשיטת עולא [למרות שכן משמע כך במשתמע מלשון הגמרא].