הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רבי יוחנן ועולא - כמי הלכה?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה]

כתובות לב ע"א-ע"ב

אלמא קסבר עולא: כל היכא דאיכא ממון ומלקות - ממונא משלם, מילקא לא לקי,
מנא ליה לעולא הא? גמר מחובל בחבירו, מה חובל בחבירו דאיכא ממון ומלקות - ממונא משלם, מילקא לא לקי, אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות - ממונא משלם, מילקא לא לקי...
רבי יוחנן אמר: אפי' תימא אחותו נערה, כאן שהתרו בו, כאן שלא התרו בו.
אלמא קסבר רבי יוחנן: כל היכא דאיכא ממון ומלקות ואתרו ביה - מילקא לקי, ממונא לא משלם,
מנא ליה לר' יוחנן הא?
אמר קרא: +דברים כ"ה+ כדי רשעתו, משום רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, וסמיך ליה ארבעים יכנו...
ורבי יוחנן מ"ט לא אמר כעולא? אם כן, בטלת +ויקרא י"ח+ ערות אחותך לא תגלה.

1.
לפי כולם אין מלקות ותשלומים יחד, או שמשלם או שלוקה.

2.
עולא סובר ממון קודם למלקות.

3.
לפי רבי יוחנן מלקות קודם לתשלום ממון.

4.
הגמרא מביאה נימוקים - דרשות פסוקים - גם לעולא וגם לרבי יוחנן.

5.
בסוף הקטע המצוטט לעיל הגמרא שואלת מדוע רבי יוחנן לא אומר כעולא.

6.
הכלל הוא שבמחלוקת בין עולא ורבי יוחנן בדרך כלל הלכה כרבי יוחנן שהיה רבו של עולא.

7.
אמנם בסוגייתנו שתי השיטות מבוססות על דרשות פסוקים, ויתכן שבמקרה כזה לא מחייב בהכרח הכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד עולא, כי אולי כך כל אחד מהם קיבל מרבותיו - דרשות שמבוססות על גזירה שוה - ובתנאי שנאמר שעולא קיבל גם מרבותיו האחרים - כמו רבי אושעיא - ולא רק מרבי יוחנן.

7.1
אבל מכך שהגמרא שאלה מדוע רבי יוחנן לא אמר כעולא משמע ש"עורך הגמרא" פוסק כרבי יוחנן.

8.
רמב"ם הלכות נערה בתולה פרק א הלכה יא:

היתה בתולה זו אסורה על האונס או המפתה אם היתה מחייבי כריתות כגון אחותו ודודתו והנדה וכיוצא בהן או שהיתה מחייבי לאוין, אם התרו בו הרי זה א לוקה ואינו משלם קנס שאין אדם לוקה ומשלם,
ואם לא היתה שם התראה הואיל ואינו חייב מלקות הרי זה משלם קנס.

הגהות מיימוניות הלכות נערה בתולה פרק א הלכה יא:

[א] כר' יוחנן לגבי עולא וע"ש:

כפי שהסברנו לעיל שהלכה כרבי יוחנן נגד עולא.