הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מאן תנא... רבי... היא"; "זו דברי... אבל..."; "דאין סתם משנה כנגד דברי האמוראים"
כתובות כט ע"א
/מתני'/. אלו נערות שיש להן קנס: הבא על הממזרת, ועל הנתינה, ועל הכותית, הבא על הגיורת, ועל השבויה, ועל השפחה, שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד,
הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה - יש להם קנס, אע"פ שהן בהכרת - אין בהן מיתת בית דין.
גמ'. הני נערות פסולות אית להו קנס, כשירות לא?
הכי קאמר, אלו נערות פסולות שיש להם קנס: הבא על הממזרת, ועל הנתינה, ועל הכותית.
נערה אין, קטנה לא, מאן תנא?
אמר רב יהודה אמר רב: רבי מאיר היא; דתניא:
קטנה מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות - יש לה מכר ואין לה קנס, ומשתביא שתי שערות ועד שתיבגר - יש לה קנס ואין לה מכר, דברי רבי מאיר, שהיה רבי מאיר אומר: כל מקום שיש מכר אין קנס, וכל מקום שיש קנס אין מכר;
וחכמים אומרים: קטנה מבת שלש שנים ויום אחד ועד שתיבגר - יש לה קנס; קנס אין, מכר לא?
אימא: אף קנס במקום מכר.
מבנה הסוגיה:
1.
רשימת נשים שמי שאנס אחת מהן חייב לשלם קנס 50 שקלים [לה או לאביה].
/מתני'/. אלו נערות שיש להן קנס:
הבא על הממזרת, ועל הנתינה, ועל הכותית, הבא על הגיורת, ועל השבויה, ועל השפחה, שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד,
הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה - יש להם קנס, אע"פ שהן בהכרת - אין בהן מיתת בית דין.
הפרשנים דנים בהרחבה בפרטי הרשימה הנ"ל.
2.
גמ'. הני נערות פסולות אית להו קנס, כשירות לא?
הכי קאמר, אלו נערות פסולות שיש להם קנס: הבא על הממזרת, ועל הנתינה, ועל הכותית.
הדין במשנה תקף גם לגבי נערה "כשרה" שאיננה מנויה ברשימה במשנה.
3.
נערה אין, קטנה לא,
הגמרא מדייקת שמשנתנו סוברת שלקטנה אין דין "קנס".
3.1
מאן תנא?
שואלת הגמרא איזה תנא סובר כך.
כנראה שהגמרא יודעת שיש מחלוקת תנאים בזה:
3.2
ונראה לי יותר מכך: הרי משנתנו היא "סתם משנה" ובפשטות הלכה כמותה, ולכן הגמרא רוצה לדעת ולברר אולי יש בזה מחלוקת תנאים ומסיבה מסויימת לא תהיה ההלכה כמשנתנו - למרות שהיא "סתם משנה".
4.
אמר רב יהודה אמר רב: רבי מאיר היא; דתניא:
קטנה מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות - יש לה מכר ואין לה קנס, ומשתביא שתי שערות ועד שתיבגר - יש לה קנס ואין לה מכר, דברי רבי מאיר, שהיה רבי מאיר אומר: כל מקום שיש מכר אין קנס, וכל מקום שיש קנס אין מכר;
וחכמים אומרים: קטנה מבת שלש שנים ויום אחד ועד שתיבגר - יש לה קנס; קנס אין, מכר לא?
אימא: אף קנס במקום מכר.
בברייתא סובר רבי מאיר שלקטנה אין קנס וחכמים חולקים וסוברים שלקטנה יש קנס [ולא רק בזה הם חלוקים].
4.1
יוצא אפוא שמשנתנו היא כדעת רבי מאיר בברייתא!
5.
לעניין פסיקת הלכה - לפי סוגייתנו עד כאן:
כעיקרון הלכה כ"סתם משנה" - כך היא משנתנו שלא מוזכר בה שם חכם!
5.1
אם יש מצב של "סתם ואחר כך מחלוקת" אזי הכלל הוא שאין הלכה כסתם, אבל כלל זה הוא רק כאשר המחלוקת היא במשנה אחרת [שמצויה בסדר הש"ס אחרי ה"סתם משנה"].
אבל רוב הפוסקים אומרים שכלל זה איננו חל כשמדובר בברייתא, ועל כן נשאר הכלל שהלכה כסתם משנה - משנתנו.
5.2
הנ"ל נכון למרות שהגמרא קובעת שה"סתם משנה" - משנתנו היא כדעת רבי מאיר [דעת יחיד] שחולק על חכמים [דעת רבים] ולכאורה ההלכה צריכה להיות כרבים - כחכמים!
5.3
אלא יש לומר ש"רבי" רצה [ועשה זאת בסמכותו] לקבוע הלכה כרבי מאיר בברייתא והוא לימדנו זאת בכך שהוא קבע את דעתו ב"סתם משנה" כדי להשמיענו כמי הוא פוסק!
6.
סוגיה מקבילה - מסכת כתובות דף מ עמוד ב:
מתני'. כל מקום שיש מכר אין קנס, וכל מקום שיש קנס אין מכר;
קטנה - יש לה מכר ואין לה קנס,
נערה - יש לה קנס ואין לה מכר.
הבוגרת - אין לה לא מכר ולא קנס.
משנה מתאימה למשנתנו ודומה לרבי מאיר בברייתא בסוגייתנו - מסכת כתובות דף כט - שלקטנה אין קנס.
7.
גמ'. אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי ר"מ,
אבל חכמים אומרים: יש לה קנס במקום מכר;
דתניא: קטנה מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות - יש לה מכר ואין לה קנס, משתביא שתי שערות עד שתיבגר - יש לה קנס ואין לה מכר, דברי ר"מ,
שהיה ר"מ אומר: כ"מ שיש מכר אין קנס, וכ"מ שיש קנס אין מכר; וחכמים אומרים: קטנה מבת ג' שנים ויום אחד ועד שתיבגר - יש לה קנס; קנס אין, מכר לא! אימא: אף קנס במקום מכר.
הגמרא מציינת לברייתא זהה כבסוגייתנו במסכת כתובות דף כט.
7.1
והגמרא שם מביאה נימוק גם לדעת רבי מאיר וגם לדעת חכמים.
א"ר חסדא: מ"ט דר"מ? א"ק: +דברים כ"ב+ ולו תהיה לאשה, במהוה עצמה הכתוב מדבר. ורבנן? אמר ר"ל, א"ק: נערה, אפילו קטנה במשמע.
8.
כפי דברינו לעיל בסעיף 5 נראה שהלכה צריכה להיות כשתי המשניות ששתיהן "סתם משנה" וכדעת רבי מאיר בברייתא ונגד חכמים בברייתא!
9.
רא"ש מסכת כתובות פרק ג סימן ח [בסוגיה המקבילה - במסכת כתובות דף מ עמוד ב]:
גמ' א"ר יהודה אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכ"א יש קנס במקום מכר וכו' כדכתבינן לעיל (סי' א')
איכא מ"ד הלכה כר"מ משום דסתם מתני' כוותיה
עד כאן הוא אומר כדברינו לעיל בסעיף 8.
10.
הרא"ש פוסק כחכמים ולא כרבי מאיר, וממילא לא כשתי המשניות שהן "סתם משנה".
ואנן לא ס"ל הכי
11.
נימוק ראשון של הרא"ש
חדא
דא"ר יהודה אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים וכו'
אלמא דיחידאה הוא ולית הלכתא כוותיה בכל דוכתא שאומר האמורא זו דברי פלוני משמע זו ולא ס"ל עד דמפרש ליה הש"ס בהדיא זו וס"ל
רב יהודה אומר בגמרא "זו דברי רבי מאיר אבל חכמים..." והכלל בש"ס הוא שניסוח כזה מלמד שאותו אמורא שאמר את הביטוי "זו דברי..." פוסק שלא כאותו תנא שמובא אחרי המילים הנ"ל.
11.1
כההיא דבפרק בית כור (דף קה א) אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי בן ננס וכו' ופריך זו ולא סבירא ליה והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו וכו' אלא זו וס"ל
וכן בריש פרק שור שנגח (דף מו א) א"ר יהודה אמר רב זו דברי סומכוס
הוא מוכיח משני מקומות בש"ס שקביעת הביטוי "זו דברי..." משמע שאין פוסקים כמותו.
11.2
ועוד דאי זו וסבירא ליה קאמר איכא לאקשויי עלה מאי קמ"ל כדמקשי עלה ביבמות פרק אלמנה לכ"ג (דף סז א) והתם משני קמ"ל דפליגי רבנן עליה דרבי יוסי אבל הכא פשיטא דברייתא היא דפליג רבנן עליה דר"מ.
אם באמת רב יהודה סובר לפסוק דווקא כרבי מאיר בגלל ה"סתם משנה" - וכשיטת רבי מאיר שמובאת אחרי "זו דברי..." - הגמרא היתה צריכה להקשות "פשיטא".
[הערה: יש גם מקרים "הפוכים" כשכמה פעמים בש"ס כשמובא בגמרא פסק הלכה מפורש כחכמים הגמרא שואלת "פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים"]
12.
נימוק נוסף לפסוק כחכמים ולא כרבי מאיר:
ועוד הביא רב אלפס ז"ל ראיה מרבא (דף לח ב) דבעי יש בגר בקבר ודבנה הוי או אין בגר בקבר ודאבוה הוי ש"מ דכרבנן ס"ל דאמרו קטנה יש לה קנס דלא משכחת ליה דיש לה בן קודם בגר אלא היכא דנאנסה כשהיתה קטנה דאע"ג דאיפרכא הך בעיא לאו מהאי טעמא איפריכא.
משמע שרבא פוסק [מסכת כתובות דף לח עמוד ב] כחכמים בברייתא שבסוגייתנו שקטנה יש לה קנס.
12.1
ועוד דגרסינן בפרק נערה שנתפתתה (דף מד ב) אמר ריש לקיש המוציא שם רע על הקטנה פטור שנאמר ונתן לאבי הנערה נערה מלא דבר הכתוב וכו' עד אלא כאן נערה מלא דבר הכתוב וכו' הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע אלמא כרבנן ס"ל
גם מריש לקיש [במסכת כתובות דף מד עמוד ב] משמע שהלכה כחכמים שקטנה יש לה קנס.
13.
הרא"ש מסכם את הסוגיה בהכרעה כחכמים:
וכן הלכתא.
14.
הרא"ש מציין פוסקים אחרים:
ור"ח והראב"ד ז"ל פסקו כר"מ
ויש להוסיף שהם פוסקים כרבי מאיר על פי כל ההסברים לעיל בקשר ל"סתם משנה"!
15.
ושוב הוא מדגיש את ההלכה כבסעיף 13:
וכמו שפסק רב אלפס ז"ל נראה דאין סתם משנה כנגד דברי האמוראים:
והוא קובע כלל חשוב - לפי הרי"ף לפחות - שאמוראים רשאים לפסוק נגד הכלל של "הלכה כסתם משנה".
ונראה לי לצמצם זאת רק למקרה שיש מחלוקת בברייתא - כבסוגייתנו.
15.1
נראה שהכלל ש"הלכה כסתם משנה" נקבע על ידי "רבי" ולאמוראים מותר לחלוק על כלל זה, ולא מדובר בכלל שנקבע על ידי "עורך הגמרא" בדור מאוחר!
16.
וחזרה לסוגייתנו במסכת כתובות דף כט:
מאן תנא?
אמר רב יהודה אמר רב: רבי מאיר היא; דתניא:...
לכאורה הביטוי "מאן תנא... רבי... היא" משמעו שכך הלכה ומתאים לכמה פוסקים לעיל בסעיף 14.
כי חייבים להתאים בין שתי הסוגיות המקבילות כי בשתיהן אמר את הביטוי ההלכתי רב יהודה בשם "רב".
בדף כט: "אמר רב יהודה אמר רב: רבי מאיר היא; דתניא..."
ובדף מ: "אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי ר"מ,"
ראה גם "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים קלו-קלז.
