דיוק וחידוש ברש"י

כתובות דף ח

עמוד א

רש"י ד"ה חדא יצירה הואי. כמאן דאמר בעירובין (דף יח.) ויבן את הצלע פרצוף שמתחילת ברייתו נברא שני פרצופין זכר מלפניו ונקבה מאחור:

רש"י ד"ה בתר מחשבה אזלינן. ששנים עלו במחשבה להבראות ונברא אחד בעירובין בפ' עושין פסין:
רש"י מציין כאן פעמיים למראה מקום במסכת עירובין ובפעם השנייה מפנה גם לפרק המדויק, ומדרך רש"י כשמציין מ"מ מדויק הוא בדרך כלל לצורך הבארת הדברים יותר או לסיבה אחרת, והנה סוגיא זו בעירובין מופיע במדויק גם במסכת ברכות דף סא ע"א והיותר נכון לכאורה היה לציין את הסוגיא בברכות כמקום הראשון בש"ס, וכן מדרכו של רש"י כשמביא פסוקים לדמויי מילתא וכדו' מביא את המקום הראשון, ומה גם שהמדובר כאן בסוגייתינו הוא שבע ברכות היה מתאים להביא מקור ממסכת ברכות,
והנה גם תוספות בסוגייתינו מקשה על רש"י ממסכת עירובין וכן בסוגיא בעירובין מקשה על רש"י מכאן, ובמסכת ברכות לא כתב כלום,

ונראה ליישב בדרך אפשר שבסוגיא בעירובין מובא מאמר זה בתוך שבע מאמרים של רב ירמיה בן אלעזר ואף הגמרא נותנת סימן על כך ד''יו למ''נודה שב''ח זונ''ית נתק''לקל במי''דה שלש''ה, ומכאן שזה הוא המקום העיקרי שמרוכז בש"ס תורתו של רב ירמיה בן אלעזר, ורש"י שלח לשם על מנת להגדיל תורה ולהאדירה וכמו שרואים בעוד מקומות, וכן זה הוא מדרכי הגמרא עצמה שמביאה קיבוץ מאמרים, וגם יכול להיות על ידי כך שנלמד מכך על דרכו של בעל המאמר, וכפי מה שמסבירים במשנה באבות "הוא היה אומר" מה שהוא היה - זה הוא שהיה אומר.

ושוב היה נראה להטעים באופן נוסף את הדיוק ברש"י, דמילא החלק הראשון בעניין בריאת פרצוף שלא כתוב במסכתינו, וציין רש"י למ"מ במסכת עירובין באופן כללי, דהרי רש"י למעשה מביא את מה שכתוב שם, ולפיכך כפי שנראה כבר כמה פעמים שבאופן זה רש"י רומז שאין צריך להסתכל שם בדווקא, משא"כ במקום השני שכתוב כאן בגמרא עצמה את כל הדיון על מעשה ומחשבה, תמוה יותר למה רש"י הפנה לשם?

אלא שהמעיין שם כפי שרש"י שולח למקום מדוייק - שם הפרק, צריכים בדר"כ לעיין שם, ואז נראה שיש שני חילוקים משמעותיים בין כאן לשם, הן בשם השואל והן מתוך איזו מילים הסתירה, ואת זה רש"י ציין וכנראה בגלל עומק הדבר שאין ביכולת לנברא להשיג מה הוא "מחשבה" בתחילה ומה הוא סוף אצל הבורא, ועל כן אין לנו אלא מה שכתוב, וראה גם בפירוש רש"י עה"ת מה שכתוב בפסוק זה {כז} וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:

ולכאורה היו גם יכולים להתמיה גם מתוך הפסוק עצמו, מתחלתו לסופו "זכר ונקבה ברא אתם", ולתועלת הענין נביא את שני המקומות כאן ובעירובין כדי לשים לב להבדלים, וזה פלא!וכפי שציין הגליון לגבי שינוי השמות רב אבהו טרבי יהודה וכתב על זאת מצוה ליישב.

כאן:

מ''ס בתר מחשבה אזלינן ומ''ס בתר מעשה אזלינן כי הא דרב יהודה רמי כתיב {בראשית א-כז} ויברא אלהים את האדם בצלמו וכתיב {בראשית ה-ב} זכר ונקבה בראם הא כיצד בתחלה עלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף נברא אחד

עירובין יח ע"א:

אלא למאן דאמר זנב מאי זכר ונקבה בראם לכדר' אבהו דר' אבהו רמי כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב {בראשית א-כז} (כי) בצלם אלהים ברא אותו בתחלה עלתה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד.

והנה הפלא החילוק הנוסף לנאמר בברכות ס"א שהוא יותר שונה, כי גם שם זה רב אבהו אלא שהסתירה הוא מפסוק אחר לגמרי, אלא למאן דאמר זנב מאי זכר ונקבה בראם כדר' אבהו דרבי אבהו רמי כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב {בראשית ט-ו} כי בצלם אלהים עשה את האדם הא כיצד בתחלה עלה במחשבה לבראת ב' ולבסוף לא נברא אלא אחד, ולפי זה סדר הסתירה הפוך דבתחילה נאמר בפרק ה, זכר ונקבה בראם וזה המעשה, ואח"כ המחשבה בפרק ט כי בצלם אלקים עשה את האדם, משא"כ בעירובין ובכתובות שסדר הסתירה הוא מקודם המחשבה ואח"כ המעשה כפי הסדר דסוף מעשה במחשבה תחילה, ועל כן העדיף רש"י לציין מ"מ לעירובין וחזר וכפל כדי לרחק את הנאמר בברכות שהוא שונה לגמרי מכאן בכתובות,

ובתוספות תמהו על רש"י וז"ל בעירובין יח בשלמא למ''ד פרצוף היינו כו'. מכאן היה מקשה ריב''ם על פ''ה דפירש בריש כתובות (דף ח.) ב' יצירות הוו ולכך בריך שתים יוצר האדם ואשר יצר דהוי כמ''ד זנב ועוד דבתר הכי קאמר התם לכ''ע חדא יצירה הוי מר סבר בתר מחשבה אזלינן ומר סבר בתר מעשה אזלינן והיינו כמ''ד זנב דאליבא דידיה דרשינן הנהו קראי כרבי אבהו לכן נראה דשתי יצירות הואי היינו כמאן דאמר פרצוף:

וכן כאן לשון התוספותחדא יצירה הואי. צריך לומר דהיינו כמאן דאמר פרצוף אחד מדקאמר בתר הכי דכולי עלמא חדא יצירה הואי מר סבר בתר מחשבה אזלינן ובריש פרק שני . דעירובין (דף יח. ושם) משמע בהדיא דלמאן דאמר פרצוף אחד הוה עלה במחשבה להבראות שנים אבל למאן דאמר התם שני פרצופים לא סבירא ליה הכי כך פירש רשב''ם:

ואפשר דבזה המראה מקום שציין רש"י דווקא לעירובין בכפליים, יוסבר קצת שיטת רש"י כאן שהיא תואמת למהלך הסוגיא בעירובין ודלא כתוספות דלמ"ד חדא יצירה נבראו שני פרצופים, , כי בפסוק זה (בראשית א-כז) עצמו המדבר בעת יצירת האדם ביום השישי, שהן רב אבהו והן רב יהודה מוכיחים את המחשבה הראשונה, נאמר זכר ונקבה ברא אתם, ולא שאלו סתירה מכך, אלא מהפסוק שנאמר אחר כך אחר בריאת הכל ואחר הירידה מגן עדן לעולם הבריאה, ששם נאמר זכר ונקבה בראם, משא"כ בברכות שלא מובא פסוק זה כלל הנאמר בשעת היצירה, והובא בכלל פסוק המאוחר יותר, בפרשת נח אחר המבול, ועל כן לא ציין רש"י לברכות אף שהוא המקום הראשון, וכאמור דכל זה נכלל בחוסר השגתינו מה הכוונה מחשבה שבתחילה, שיכול להיות כדברי רש"י שחדא יצירה הם שני פרצופים וכו', ומה עוד שרק בכתובות נאמר בגמרא הלשון  לימא בהא קמיפלגי דמ''ס חדא יצירה הואי ומ''ס שתי יצירות הואי לא דכ''ע חדא יצירה הואי, וע"כ רק כאן הרחיב רש"י בעניין זה, ופירש העניין, מה היא היצירה אחת, משא"כ בברכות ובעירובין שלא מוזכר כלל הלשון "יצירה" אחת אלא פרצוף אחד ושני פרצופין, וראה גם בפירוש הריטב"א איך מסביר שיטת רש"י כאן בכתובות וכאמור אף שזה סותר קצת למהלך הסוגיא בעירובין, ומפני שהעיקר כאן הוא בירור והסבר הברכות שבא נאמר לשון יצירה, ומה גם שלשון הפסוק הזה המדבר בעת היצירה משמע מסופו שהיה שני פרצופים כאמור זכר ונקבה ברא אותם.

ולפרפרת טעם נוסף למה שרש"י לא ציין את הגמרא בברכות למקור הדברים כי שם מופיע במהלך הסוגיא עוד עניין מקללת הנחש וקללת האדם עקב כך, ואף גליון הש"ס בברכות ציים שחלק זה לא נמצא בעירובין, והיא היא הסיבה שרש"י לא הביא כאן כסימנא מילתא במהלת הברכות של החתונה כשמחך יציר בגן עדן מקדם, לא להזכיר הקללה שנתקלל האדם כלל.

-------------
רש״י ד״ה משמח חתן וכלה. ובאחרונה משמח חתן עם הכלה לפי ששמחת ברכה הראשונה לא בשמחת חתונה אנו אומרים שהרי תפלה היא שמתפללים ומברכין שיהו שמחים בהצלחה כל ימיהם לפיכך אין לחתום בה משמח חתם עם הכלה דמשמע איש באשתו אלא ברוך ה' משמח את שניהם לעולם בסיפוק מזונות וכל טוב ובאחרונה שבח שמשבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה על ידי שמחה וחדוה לפיכך יש לחתום משמח חתן עם הכלה שהוא לשון שמחת איש באשה:

יש לדקדק מדוע נקט רש״י הני תרי.

שניהם הם הביטוי העיקרי בעומק ככל הנראה של רגשי השמחה בחדוה, ולא האחרים המבטאים אמנם רובדים נוספים ולאו דווקא של רגש פנימי המשותף לשמחה של האחד עם השני, וכפי שנראה צירופים אלו דווקא שמחה וחדוה כרגש מקסימלי, בעוד שני מקומות בלשון רש"י, - הראשון, שמחתו העצומה של יעקב אבינו ע"ה כשנודע לו שיוסף חי (בבראשית מה - כח) רב עוד. רב לי עוד שמחה וחדוה, הואיל ועוד יוסף בני חי:, והשני - השמחה לעתיד בעת התגלות כבוד ה' (תהילים צח - ח) נהרות ימחאו כף. הנביאים דברו בלשון שהאוזן שומעת לא שיהא לנהרות כף אלא לשון שמחה וחדוה :
וכפי שנראה גם בפסוקים דלקמן שרגש החדוה היא העומק הכי גדול של השמחה המשותפת - השמחה שלנו עם הקב"ה:
עזרא ו, טז
וַעֲבַ֣דוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּ֨א וְלֵוָיֵ֜א וּשְׁאָ֣ר בְּנֵי־גָלוּתָ֗א חֲנֻכַּ֛ת בֵּית־אֱלָהָ֥א דְנָ֖ה בְּחֶדְוָֽה׃
נחמיה ח, י
וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְהוָ֖ה הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם׃
דברי הימים א טז, כז
ה֤וֹד וְהָדָר֙ לְפָנָ֔יו עֹ֥ז וְחֶדְוָ֖ה בִּמְקֹמֽוֹ׃
ולשון ששון גילה רינה דיצה הם רגשות שמחה אבל לא מבטאות קשר בין שניים, וכן לשון אהבה שלום רעות מבטאים קשר בין שניים אבל לאו דווקא בשמחה, וכאמור חדוה היא הלשון היחידה המשלבת שמחה שבין שניים.

-----------------------------

רש"י ד"ה מכי רמי שערי באסינתא. יש שורין שעורים בעריבת מים להטיל שכר לצורך חופה וי''א לשם החתן והכלה זורעין שעורין בעציץ לומר פרו ורבו וצמחו כשעורים הללו: דהוה טריח ליה. מתוקנים היו לו כל צרכי חופה וסעודה:

הגמרא דנה ממתי מברכים שהשמחה במעונו,  אמר רב פפא מכי רמו שערי באסינתא, איני והא רב פפא איעסק לאבא מר בריה ובריך משעת אירוסין, שאני רב פפא דהוה טריח ליה,
נראה שרש"י הדגיש שבבית רב פפא היו "כל צרכי הסעודה מוכנים" לבל נטעה לפרש שמאחר שרב פפא עיסוקו היה בשיכר כנאמר בברכות מד ובפסחים קיג, אמנם זה היה שיכר תמרים כפי דנראה שם והוא יותר משובח וכנראה לא נזקק לשיכר שעורים, אלא שהעניין היה לפי פירוש הראשון ברש"י אות לתחילת הכנת צרכי חופה בשריית השעורים, ובכל אופן לפירוש השני שהוא עניין הנטיעה לסגולה ואינו עניין עם עצם ההכנות אלא כאמור סימן ופתיחה להכנות, ועל כן מברכים בשעה זו, וכאמור אצל רב פפא לא נצרך להכנות כלל וממילא לאו בזמן מסויים היו זורעין השעורים, ועל כן בירך משעת אירוסין.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)