הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הא לא קשיא"; "ולטעמיך"
כתובות ט ע"א
ומי אמר רבי אלעזר הכי?
והאמר רבי אלעזר: אין האשה נאסרת על בעלה - אלא על עסקי קינוי וסתירה וכמעשה שהיה!
ותסברא, מעשה שהיה בקינוי וסתירה הוה?
ועוד, מי אסרוה?
הא לא קשיא,
הכי קאמר:
אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה, ממעשה שהיה, דלא הוה קינוי וסתירה ולא איתסרא.
מכל מקום קשיא:
קינוי וסתירה אין, פתח פתוח לא!
ולטעמיך, קינוי וסתירה אין, עדים לא?
אלא הכי קאמר:
אין האשה נאסרת על בעלה בעד אחד אלא בשני עדים, וקינוי וסתירה - אפילו בעד אחד נמי, ופתח פתוח - כשני עדים דמי;
וכי תימא, מעשה שהיה מפני מה לא אסרוה?
התם אונס הוה.
ואיבעית אימא, כי הא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ט עמוד ב
כל היוצא למלחמת בית דוד - גט כריתות כותב לאשתו, דכתיב: +שמואל א' י"ז+ ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערובתם תקח;
מאי ואת ערובתם תקח?
תני רב יוסף: דברים המעורבין בינו לבינה.
מבנה הסוגיה:
1.
ומי אמר רבי אלעזר הכי?
והאמר רבי אלעזר: אין האשה נאסרת על בעלה - אלא על עסקי קינוי וסתירה וכמעשה שהיה!
הגמרא מקשה על רבי אלעזר שמשמע מדברי עצמו במקום אחר שאשה נאסרת על בעלה רק ב"קינוי" ו"סתירה". ורבי אלעזר מוכיח כדבריו "כמעשה שהיה" [אצל דוד ובת שבע], כלומר שגם אצל דוד ובת שבע היה קינוי וסתירה.
2.
הגמרא מקשה קושיה "פנימית":
ותסברא, מעשה שהיה בקינוי וסתירה הוה?
לא יתכן שבמקרה של דוד ובת שבע היה "קינוי וסתירה" [ראה בפרשנים].
הביטוי "ותסברא" משמעו דחיית ההוכחה/סיוע/קושיה. הדחיה היא על ידי העלאת קושי פנימי במקור שממנו הקשו! - דברי רבי אלעזר בסעיף 1.
2.1
ועוד, מי אסרוה?
קושית תוכן על ההוכחה שבקושייה שבסעיף 1. נראה לי שה"ותסברא" מוסב גם על קושיה פנימית זאת, כאילו כתוב "ועוד תסברא..."!
3.
הא לא קשיא,
הביטוי "הא לא קשיא" [לעומת הביטוי היותר נפוץ "לא קשיא"] משמעו - רק - דחיית הקושיה הפנימית ["צדדית"] בסעיפים 2-2.1.
הליכות עולם שער שני פרק ב:
"...
וכל הא לא קשיא שבגמרא כך פירושה אם אין קושיא אחרת אלא זו, זו אינה קושיא,
הנה אע"פ שהיה יכול להקשות לרב בלאו הכי מסיפא דקתני מניח תפילין וקורא קריאת שמע אפילו הכי תקן לה ברישא והדר אמר קשיא לרב, וכן בכולי גמרא:"
בסיפא של דבריו הוא מוסיף שלפעמים הקושיה הפנימית איננה מעכבת את הקושיה העיקרית. אמנם בסוגייתנו משמע שהקטע הפנימי הוא הוכחה לדברי רבי אלעזר, ולכן, כן יש לו קשר לעצם הקושיה!
4.
מיישבת הגמרא את הקושיות הפנימיות - בסעיפים 2-2.1:
הכי קאמר:
אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה, ממעשה שהיה, דלא הוה קינוי וסתירה ולא איתסרא.
במקום "וכמעשה" יש לומר "ממעשה" - כלומר לא כך היה אצל דוד ובת שבע, אלא מהמעשה שכן היה ניתן ללמוד שצריך - להיפך - דווקא קינוי וסתירה כדי שאשה תיאסר על בעלה.
הביטוי "הכי קאמר" - גירסא או פרשנות בדברי רבי אלעזר? מתאים לפרשנות, כי השינוי הוא רק באות שימוש אחת - "כמעשה..">>> "ממעשה..".
"כמעשה" - מעשה שכך היה אצל דוד ובת שבע, ואילו "ממעשה" - שכך לא היה אצל דוד ובת שבע!
5.
הגמרא חוזרת אל הקושיה העיקרית שהובאה בסעיף 1:
מכל מקום קשיא:
קינוי וסתירה אין, פתח פתוח לא!
6.
ולטעמיך, קינוי וסתירה אין, עדים לא?
קושיה פנימית על הקושיה של "מכל מקום קשיא". לכאורה זו המשמעות של הביטוי "ולטעמיך". ולא כך, אלא שבשונה מהביטוי לעיל של "ותסברא" כאן [רבי אלעזר] טוען שמה שהמקשן יתרץ על קושיית ה"ולטעמיך" יתרץ ממילא גם את הקושיה העיקרית על רבי אלעזר.
7.
התרוץ על קושיית ה"ולטעמיך" ועל הקושיה העיקרית - הסתירה בדברי רבי אלעזר:
אלא הכי קאמר:
אין האשה נאסרת על בעלה בעד אחד אלא בשני עדים, וקינוי וסתירה - אפילו בעד אחד נמי, ופתח פתוח - כשני עדים דמי;
קינוי וסתירה מחייב רק אם יש לפחות עד אחד על כך, ואילו טענת הבעל "פתח פתוח" דומה כאילו יש שני עדים! וזו כוונת רבי אלעזר בדבריו לעיל בסעיף 1.
הביטוי "אלא הכי קאמר" - משמעו כאן [בניגוד למשמעות ש"הכי קאמר" פירושו פרשנות לדברי האמורא - כלעיל בסעיף 4], שיש תוספת פרטים [אוקימתות] במאמר הנ"ל של רבי אלעזר ומתאים יותר לביטוי "חיסורי מחסרא"] שלעיתים משמעו שינוי גירסא], אלא ש"חיסורי מחסרא" אומרים על דברי תנאים, ואילו "הכי קאמר" - נאמר על דברי אמורא!
8.
ועוד יש לדון מי שיבץ בגמרא את הביטויים הנ"ל:
"הכי קאמר" - נראה לי שהביטוי השני בסוגיה - לעיל בסעיף 7 - נאמר על ידי "עורך הגמרא".
"ותסברא" - יתכן שעל ידי מי שהוקשה עליו - למרות ששמו לא מוזכר - או על ידי בני הישיבה בזמן הדיון.
"הא לא קשיא" - כנ"ל
"ולטעמיך" - כנ"ל
אבל יתכן שאת כל הביטויים הנ"ל שיבץ "עורך הגמרא" עצמו.
