יש בנין באדם
כתובות ה ע"ב
"איבעיא להו: מהו לבעול בתחלה בשבת, דם מיפקד פקיד או חבורי מיחבר? ואם תימצי לומר דם מיפקד פקיד, לדם הוא צריך ושרי, או דלמא לפתח הוא צריך ואסיר?".
הגמרא הסתפקה אם קיימים איסורי חבורה ויצירת פתח. וקשה, למה לא הסתפקה כמו כן שמא יש פה גם איסור בנין כלי? כדברי רב שמואל בר אוניא משמיה דרב במסכת סנהדרין דף כב ע"ב: "אשה גולם היא, ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, שנאמר (ישעיהו נד, ה) כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ". ופירש רש"י: "גולם היא - קודם שנבעלה גולם - כלי שלא נגמר קרוי גולם". לא מיבעיא למאן דאמר יש בנין בכלים, אלא אף למאן דאמר אין בנין בכלים, והלא באדם קיים איסור בנין, כדברי רבי אבהו במסכת שבת דף צה ע"א: "ופוקסת - משום בונה. - וכי דרך בנין בכך? - אין, כדדרש רבי שמעון בן מנסיא: (בראשית ב, כב) וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע מלמד שקילעה הקדוש ברוך הוא לחוה והביאה אצל אדם, שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא"!
למאן דאמר אין בנין בכלים י"ל שאף שבנין באדם נקרא בנין, היינו בנין ממש. אך כיון שעשיית כלי אינו בנין, קל וחומר שהמכונה עשיית כלי באדם אינו בנין.
ולמאן דאמר יש בנין בכלים צ"ל שבשונה מבנין בתסרוקת שהוא בנין גמור לאיסורא, לשון עשיית כלי באשה בדרשת רב אינה אלא על דרך המליצה.
