דיוק וחידוש ברש"י

כתובות דף ב

עמוד א

רש"י ד"ה בתולה נשאת ליום הרביעי. תקנת חכמים היא שתנשא ברביעי בשבת כדמפרש טעמא: שפעמים בשבת. אבתולה קאי:

לכאורה רש"י לא היה צריך להסביר את הדברים הפשוטים שמובאים במשנה עצמה מיד, ולמאי הדגיש שהיא "תקנת חכמים" הרי ברגע שהמשנה מפרשת הטעם ממילא מובן שהוא תקנת חכמים,

עוד מדוע רש"י היה צ"ל אבתולה קאי הרי בוודאי טעם זה שייך רק בבתולה?

ונראה דבהדגשת העניין של "תקנת חכמים" כיוון רש"י כדברי תוספות בד"ה בתולה. הא דלא קתני הבתולה כדתני האשה נקנית היבמה ניקנית (קדושין דף ב.) משום דהתם אקרא קאי כי יקח איש אשה (דברים כב) האשה הכתובה וכן היבמה אבל הכא לא קאי אקרא והא דלא תנן בפ''ק דקידושין (דף יד:) העבד עברי אף על פי דכתיב בקרא (שמות כא) כי תקנה עבד עברי משום דא''כ ה''ל למתני העבד העברי שאינו דבוק ואין דרך הש''ס לדבר כן ומיהו גבי איש ואשה רגילים בכל מקום לשנות בה' אע''ג דלא קאי אקרא כמו האשה שהלכה (ביבמות דף קיד:) האשה שנתארמלה (לקמן דף טו:) האיש מדיר את בנו בנזיר (נזיר ד' כח) :
והן הן דברי רש"י שזה תקנת חכמים ולא אקרא קאי כבקידושין וע"כ לא נכתב הבתולה,

וחזר רש"י בדבריו תקנת חכמים היא שתנשא ברביעי בשבת, ובכך לכאורה מיישב את קושית התוספות בד"ה נשאת. הא דלא קתני נושאין את הבתולה כמו האיש מקדש (קדושין דף מא.) לפי שעתה מקצר יותר ועוד דאי תנא הכי ה''א אפי' בעל כרחה כדמשני (שם דף ב:) גבי הא דפריך וליתני האיש קונה ועוד דהתם אקרא קאי כי יקח איש אשה: ע"כ, וכיוון רש"י דבזה שכתוב מיד ביום רביעי וכתוב גם הטעם במשנה והיות והטעם הוא כנגדה הרי שבוודאי אם היו כותבים נושאים את הבתולה הייתי חושב שמשמעותו בעל כרחה, או לכל הפחות שקביעת יום הרביעי הוא בעל כרחה.

וגם ההמשך בדברי רש"י אבתולה קאי מסביר מדוע המשנה פותחת במילה "בתולה" כי היות והטעם שכתוב במשנה הוא על בתולה בלבד, מכאן שעיקר המשנה הוא נישואי בתולה, ואת אלמנה בחמישי זה יותר אגב גררא נקט לה, וממילא מובן יותר שלשון התנא בהמשך שפעמיים בשבוע וכו', עולה על בתולה בלבד.

ואפשר שרש"י רומז בדבריו ברביעי בשבת בשינוי מלשון המשנה ליום הרביעי דיכול לישא כבר בליל רביעי ולאפוקי מליל חמישי, כדברי התוספות בד"ה ליום הרביעי. ולא בליל חמישי כדאמר בפרק בתרא דנדה (דף סה:). דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא כ''ש אם יעשה נשואין בליל ה' דאיכא למיחש שיטרד בנשואין וכתובה ולא יבעול: ועוד אפשר לרמוז בכך את הטעם שהוא רביעי "בשבת" שהכוונה שהוא רביעי בשבוע שמתחילתו כבר עסוק החתן בעניני החתונה כדמפרש בגמרא. 

(עוד אפשר שרש"י רמז בלשונו "כדמפרש טעמא" לפי שיטת רש"י בהסבר הגמרא אלא תלי תניא דמפרש טעמא בדתניא דלא מפרש טעמא. משנתינו טעמא מפורש בתוכה כדי שישכים לבית דין והגיע זמן אין שום טעם מפורש בה לומר מפני מה אם הגיע זמן באחד בשבת אינו מעלה לה מזונות:
אף שלמעשה זה טעם חלקי לרביעי בשבת דהרי הטעם המפורש במשנה הוא יכול להיות גם שתנשא באחד בשבת, ויעוין עוד באריכות ברמב"ן ובשיטה מקובצת,
עוד אפשר לומר כגירסת הרש"י המופיע בשיטה מקובצת "כדמפרש טעמא בגמרא" והכוונה לתוספת הטעם למה רק ביום רביעי).

עמוד ב

רש"י ד"ה חזו דאתאי. שבאתי:

אין מדרכו של רש"י לתרגם מילים פשוטות מה גם שהמילה אתאי אתא וכדומה מופיע הרבה פעמים ורש"י לא נזקק לבאר, ונראה דרצה לשלול שהכוונה שהבעל אומר סמוך לתום הזמן תראו שאבוא ולבסוף נאנס ולא בא, אלא שומר להם תראו שבאתי ואני כאן מעבר לנהר.