רבי מאיר בעל הנס
יבמות קכא ע"א - ע"ב
"מתני'. נפל למים, בין שיש להן סוף בין שאין להן סוף - אשתו אסורה. אמר רבי מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול, ועלה לאחר שלשה ימים. אמר רבי יוסי: מעשה בסומא שירד לטבול במערה וירד מושכו אחריו, ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו את נשותיהם. ושוב מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים, ולא עלתה בידם אלא רגלו, אמרו חכמים: מן הארכובה ולמעלה - תנשא, מן הארכובה ולמטה - לא תנשא.
...
מעשה באחד שנפל לבור הגדול וכו'. תניא, אמרו לו לרבי מאיר: אין מזכירין מעשה נסים. מאי מעשה נסים? אילימא דלא אכיל ולא אישתי, והכתיב: וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו! אלא דלא ניים, דאמר רבי יוחנן: שבועה שלא אישן שלשה ימים - מלקין אותו ויישן לאלתר. ורבי מאיר מאי טעמא? אמר רב כהנא: כיפין על גב כיפין הוו. ורבנן? דשישא הוו. ורבי מאיר? אי אפשר דלא מסריך וניים פורתא".
הכיצד מכנים חכמים את המעשה "מעשה נסים"? הרי הסביר רבי מאיר שבודאי ניצול בדרך הטבע, שנסרך ונצמד מעט בסלע ונתנמנם קמעה!
אלא שסבורים רבי יוסי וחכמים שבכל דבר הולכים אחר הרוב, ומיעוט שאינו מצוי נחשב למעשה נסים. ואילו רבי מאיר לשיטתו דחייש למיעוטא, ומכונה הוא רבי מאיר בעל הנס, כי לדידו מקרה נדיר שכזה מציאות קיימת הוא, ולא נס פלאי.
