הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"רבי יוסי"="חכמים"
יבמות קכא ע"א
מתני'. נפל למים, בין שיש להן סוף בין שאין להן סוף - אשתו אסורה.
אמר רבי מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול, ועלה לאחר שלשה ימים.
אמר רבי יוסי: מעשה בסומא שירד לטבול במערה וירד מושכו אחריו, ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו את נשותיהם.
ושוב מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים, ולא עלתה בידם אלא רגלו,
אמרו חכמים: מן הארכובה ולמעלה - תנשא, מן הארכובה ולמטה - לא תנשא.
גמ'. תנו רבנן: נפל למים, בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף - אשתו אסורה, דברי רבי מאיר; וחכ"א: מים שיש להם סוף - אשתו מותרת, ושאין להם סוף - אשתו אסורה.
היכי דמי מים שיש להם סוף? אמר אביי: כל שעומד ורואה מארבע רוחותיו.
מבנה הסוגיה:
1.
מתני'. נפל למים, בין שיש להן סוף בין שאין להן סוף - אשתו אסורה.
לפי תנא קמא תמיד כשנפל למים אשתו אסורה ואפילו במים שיש להם סוף.
2.
שיטת רבי מאיר:
אמר רבי מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול, ועלה לאחר שלשה ימים.
רבי מאיר מביא דוגמא שבמים שיש להם סוף [בור] אדם היה חי וממילא אשתו נאסרה לזרים. לכאורה, הוא מביא הוכחה לדעת "תנא קמא".
ולכן כתוב "אמר רבי מאיר" ולא כתוב "רבי מאיר אומר" - לשון חולקת.
3.
אמר רבי יוסי: מעשה בסומא שירד לטבול במערה וירד מושכו אחריו, ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו את נשותיהם.
משמע שרבי יוסי חולק על "תנא קמא" ועל רבי מאיר ולדעתו במים שיש להם סוף - אחרי המתנה של פרק זמן "כדי שתצא נפשם" - אין סיכוי שהוא חי ואשתו מותרת.
3.1
כנראה המשך דברי רבי יוסי:
ושוב מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים, ולא עלתה בידם אלא רגלו,
אמרו חכמים: מן הארכובה ולמעלה - תנשא, מן הארכובה ולמטה - לא תנשא.
3.2
על פי המשנה נראה שהלכה תהיה כרבי יוסי רק בהנחות הבאות:
א. על פי הכלל שהלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר - כלל מוסכם
ב. הלכה כרבי יוסי נגד "תנא קמא" - מחלוקת פוסקים.
ג. הלכה כרבי יוסי נגד רבים - תנא קמא+רבי מאיר
4.
גמ'. תנו רבנן: נפל למים, בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף - אשתו אסורה, דברי רבי מאיר; וחכ"א: מים שיש להם סוף - אשתו מותרת, ושאין להם סוף - אשתו אסורה.
בברייתא יש בוודאות שתי דעות. רבי מאיר בברייתא סובר כתנא קמא במשנתנו. וחכמים בברייתא סוברים שבמים שיש להם סוף - אשתו מותרת. כנראה כדעת רבי יוסי במשנתנו.
5.
אם נאמר שהברייתא מבהירה את המשנה, הרי ששתי הדעות הראשונות במשנה - תנא קמא+רבי מאיר - היא דעת רבי מאיר - דעת יחיד, ודעת חכמים בברייתא היא דעת רבי יוסי.
5.1
לפי זה כעיקרון נראה שהלכה כחכמים נגד רבי מאיר, וגם אם נאמר ש"חכמים" בברייתא=רבי יוסי במשנה הרי שהלכה כרבי יוסי נגד דעת יחיד - רבי מאיר.
6.
ר' עובדיה מברטנורא מסכת יבמות פרק טז משנה ד:
מים שיש להם סוף - שנראים כל ארבע רוחות שסביב המים. ומים שאין להם סוף, שאין אדם יכול לראות כל סביביו.
ורבי מאיר לא מפליג בין מים שאין להם סוף למים שיש להם סוף. אבל חכמים פליגי בברייתא, ואמרי, מים שיש להם סוף אשתו מותרת אם שהה שם שיעור שאי אפשר שיחיה כשיעור זה בתוך המים, ומים שאין להם סוף אשתו אסורה דשמא לאחר שעלה משם יצא והלך לו, כדאמר רבי יוסי במתניתין.
והלכה כחכמים:
הוא מסביר בפשטות כבסעיף 5.1 לעיל.
ועלה לאחר שלשה ימים - דסבירא ליה לר' מאיר אדם חי בתוך המים ימים רבים, ומשום הכי אפילו במים שיש להם סוף דאי נפיק הוה חזי ליה, חייש דילמא נפיק בתר ימים רבים ולא חזו ליה. ורבי יוסי פליג עליה ואמר מעשה בסומא שירד לטבול במערה וכו', ומערה מים שיש להם סוף, ושהו עד שתצא נפשם והשיאו את נשותיהן:
מן הארכובה ולמטה - הואיל ויכול לחיות, לא תינשא, שמא יצא ולא ראוהו, דמים שאין להם סוף הן:
6.1
ונראה להוסיף: לפי מי שסובר שכעיקרון הלכה כתנא קמא נגד רבי יוסי - שלא כבסעיף 3.1-ב - כי "תנא קמא" מוגדר כחכמים הרי שלא היינו פוסקים כרבי יוסי אלא כתנא קמא במשנה.
ורק בגלל הברייתא מוכח שה"תנא קמא" במשנה הוא רבי מאיר בברייתא, ורבי יוסי במשנה הוא חכמים בברייתא ולכן ברור שיש לפסוק כחכמים בברייתא וכרבי יוסי במשנה.
ובמשנה יש לומר שרבי מאיר עצמו אמר גם את דברי ה"תנא קמא" כי כך דבריו זהים לדברי עצמו בברייתא.
6.2
ויש עוד לומר: כנראה שהברייתא "נוצרה" אחרי המשנה - אחרי "רבי" - וכאילו תלמידי רבי מסבירים כך את המשנה.
