סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 913

"ת"ר כיצד מרקדין לפני הכלה, ב"ש אומרים כלה כמות שהיא, וב"ה אומרים כלה נאה וחסודה"

כתובות יז ע"א


ב"ש אומרים כלה כמות שהיא, מסביר רש"י "לפי יופיה וחשיבותה מקלסין אותה", ואם יש בה מום אומרים תוס' ישתקו ולא ישבחו אותה, או שישבחו אותה בדבר נאה שיש בה, כגון עינים נאות שיש לה וכו', ואילו ב"ה אומרים שרוקדים לפני הכלה, ושרים לפניה ואומרים שהיא כלה נאה ו"חסודה", מסביר רש"י חוט של חסד משוך עליה.

"אמרו להם ב"ש לב"ה הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה והתורה אמרה מדבר שקר תרחק. ענו להם ב"ה לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו, הוי אומר ישבחנו בעיניו".

הריטב"א מסביר את טעמם של ב"ה וכי מה הם מתרצים הרי התורה אמרה מדבר שקר תרחק, ומתר' שמותר לשנות משום דרכי שלום. כיון שלשבח את הכלה בעיניו של החתן מביא לשלום, שתהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות ולא יאמר ביקורת על המקח שהוא קנה, או על הכלה שהחתן נשא, יש בזה משום דרכי שלום ומותר לשנות מפני דרכי שלום. ואילו מפרשים אחרים כפי שהביא הפרישה בטור באבן העזר סי' ס"ה מתר' למה לדעת ב"ה שהלכה כמותם, אומרים על כל כלה, כלה נאה וחסודה, ואין כאן חשש מדבר שקר תרחק משום שאפשר לפרש ,"כלה נאה" נאה במעשיה ולא נאה ביופיה, "חסודה" הכונה חסודה במעשיה ולכן אפ' אם היא חיגרת או סומא, אמנם מי שישמע שמרקדים לפניה ואומרים כלה נאה יטעה לחשוב שהיא נאה ביופיה, אבל מכיון שאפשר לפרש "נאה במעשיה" אין כאן איסור של מדבר שקר תרחק.

ואילו הט"ז באבן העזר סימן ס"ה האריך לבאר את פרוש דברי הגמ' ומקשה על מה שתוס' אומרים שלב"ש אם יש בה מום ישתקו ולא ישבחו אותה אין לך ביוש גדול מזה, שבאותן שהן יפות ירקדו, ובמכוערות לא ירקדו, והרי מצינו שהרבה חששו חז"ל שלא לבייש בענין כזה, כמבואר בגמ' בסוף תענית שב-ט"ו באב היו בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולים שלא לבייש את מי שאין לו, ועוד הוא שואל הלשון "כיצד מרקדים" משמע שבכל הכלות מרקדין כן, ועוד, מה שב"ה מביאים ראיה, לדבריהם במי שלקח מקח בשוק האם ישבחנו בעיניו או לא, מה הראיה מזה שאנשים נוהגים לומר לכל מי שקונה דבר רע מן השוק לומר שהוא משובח, הרי ודאי ששייך להקשות שהרי כתוב מדבר שקר תרחק. לכן סבור הט"ז שדעת ב"ש שבלשון זה אומרים לכל הכלות "כלה כמות שהיא" ולא כמו שתוס' הסבירו שכלה כמות שהיא פרושו שאם יש בה מום ישתקו ולא ישבחו אותה, וכמו שרש"י מפרש שלפי היופי והחשיבות כך מקלסין אותה, כי הט"ז דייק למה הוא צריך לחזור ולומר כלה כמות שהיא, יכולים ב"ש לומר: ב"ש אומרים כמות שהיא, אלא שזהו נוסח האמירה שאומרים לפני כלה שמרקדים לפניה, סוברים ב"ש שמרקדים לפניה ואומרים "כלה כמות שהיא", כך הוא הלשון שאומרים לפני כל הכלות, ופרושו שהכלה הזאת יש לה את כל השלמות הראויה לה, ואז יש בזה שבח גדול, בין לאותן כלות יפות ובין לשאינן יפות, ואע"ג שאין שבח לענין היופי שלה, מ"מ יש לפרש לענין זה שיש לה מעלות בשאר הדברים. יוצא שלדברי הט"ז מה שב"ש אומרים "כלה כמות שהיא" הכונה שכך היא האמירה של הרקוד לפני כל כלה בין יפה ובין לא יפה שמרקדים לפניה ואמרים כלה כמות שהיא, ובכך אין בושה למכוערות שהרי לא מזכירים בכלל אצל היפות את היופי ואצל כל הכלות מרקדים באותו נוסח כלה כמות שהיא, וב"ה אומרים שצריך בכל כלה לרקד ולומר כלה נאה וחסודה, וגם במי שיש לה מום של חיגרת או סומא, אומרים כך מפני שיש עליה חוט של חסד בעיני החתן שלה, שהרי אם לא היתה מוצאת חן לפניו, הוא לא היה מתחתן איתה, ולכן ב"ש מקשים לב"ה הרי סוף סוף השומעים יסברו שחסודה פרושו שחוט של חסד שלה משוך על הכלה בעיני כל אדם, וזהו שקר, והתורה אמרה מדבר שקר תרחק על אף שהוא לא אומר שקר, אבל התורה אומרת להתרחק מדבר שקר – להתרחק מדבור שמישהו יבין ממנו שזה שקר, על זה תרצו ב"ה שכיון שכבר נודע מנהג כולם שנוהגים שאפ' מי שלוקח מקח רע משבחים הרואים את המקח שלקח כדי שלא יצטער, א"כ גם כאן בודאי שיבינו כל השומעים "כלה נאה וחסודה" שהכוונה חסודה בעיני החתן שלה, ולא יבואו לטעות שהיא חסודה בעיני כל בני אדם, שהרי כולם יודעים שכך הוא הסדר שמשבחים את המקח שאדם לוקח ואין כאן שום חשש של "מדבר שקר תרחק".

(הרה"ג מיכל זילבר שליט"א)



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר