סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 913
"א"ר יונתן מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה [לחבבה כשרואה הכל מסתכלים בה נכנס יופיה בלבו] ולית הלכתא כוותיה"
כתובות יז ע"א
וז"ל הרמב"ם (בפיהמ"ש בסנהדרין פרק ארבע מיתות): ומותר להסתכל בכלה בשעת ברכה ואע"פ שהיא אשת איש והיא ערווה ואסור להסתכל בה אחר כן וכו' עכ"ל. וצ"ע כיון שנפסק בגמ' כאן ולית הילכתא כוותיה.
ובטור (אבה"ע סח' ס"ה ס"ב) פסק וז"ל ...וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל י"א שביום ראשון מותר להסתכל בה שהוא עיקר החיוב [ס"א החיבוב] כדי לחבבה על בעלה וליתא דאפילו שעה אחת אסור להסתכל בה אבל מותר להסתכל בתכשיטין שעליה או בפריעת שערה עכ"ל. וצ"ע בבאור דעת הי"א. וכתב הרדב"ז (ב' אלפים ע"ט) דצריך לתרץ לפי שיטה זו דהא דאמרינן בגמ' ולא היא לא קאי אכולא מילתא אלא אשאר הימים קאי ולא אשעת ברכה דאמרינן מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה, ולא היא דבשעת ברכה איכא טעמא דחיבוב בעלה ולא בשאר הימים. ומיהו כתב הרדב"ז שם: נראה לי שהרב ז"ל [הרמב"ם] חזר בו בחבור שלא הזכיר חילוק זה של כלה וסמך עמש"כ בפכ"א מהל' איסו"ב וז"ל והמסתכל אפי' באצבע קטנה של אשה ונתכוון להנות כמו שמסתכל במקום התורף וכו' ומותר להסתכל בפני הפנויה וכו' משמע שכל שהיא ערוה אסור להסתכל בפנויה וכן היא הסכמת רוב הפוסקים דאפילו בשעת הברכה אסור להסתכל בפניה כפשטא דסוגיא דאמרינן ולא היא דמשמע דקאי אכולא מילתא אפילו בשעת הברכה, דאם איתא דאשאר הימים קאי הוה ליה לפרושי עכ"ד.
(ש.א.ח)
