הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כסתם משנה" - תמיד?
יבמות קיט ע"א
לא תנשא ולא תתייבם וכו' בשלמא יבומי לא, דדלמא מיעברא וקפגעה באשת אח דאורייתא, אלא לא תנשא אמאי? הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים מתעברות ויולדות,
לימא ר"מ היא, דחייש למיעוטא!
אפילו תימא רבנן, כי אזלי רבנן בתר רובא - רובא דאיתיה קמן, כגון תשע חנויות וסנהדרי, אבל רובא דליתיה קמן - לא אזלי רבנן בתר רובא.
והרי קטן וקטנה, דרובא דליתא קמן היא, ואזלי רבנן בתר רובא! דתניא: קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין, דברי ר' מאיר;
אמרו לו לר' מאיר: יפה אמרת שאין חולצין, איש כתיב בפרשה, ומקשינן אשה לאיש; אלא מה טעם אין מייבמין? אמר להם: קטן - שמא ימצא סריס, קטנה - שמא תמצא אילונית, ונמצאו פוגעים בערוה;
ורבנן סברי: זיל בתר רובא דקטנים, ורוב קטנים לאו סריסי נינהו, זיל בתר רוב קטנות, ורוב קטנות לאו אילונית נינהו!
אלא מחוורתא, מתניתין רבי מאיר היא.
במאי אוקימתא? כר' מאיר, אימא סיפא: היתה לה חמות - אינה חוששת; אמאי? הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים מתעברות ויולדות, מיעוט מפילות, וכל היולדות - מחצה זכרים ומחצה נקבות, סמוך מיעוטא דמפילות למחצה נקבות והוו ליה זכרים מיעוטא, וליחוש! דלמא כיון דאיחזקה לשוק לא חייש. רישא דאיחזק לייבום תייבם! אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: רישא דאיסור כרת - חששו, סיפא דאיסור לאו - לא חששו. אמר רבא: מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא, מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו! אלא אמר רבא: רישא חזקה לייבום ורובא לשוק, וחזקה לא עדיף כי רובא, ואייתי מיעוטא דמפילות סמוך לחזקה והוה ליה פלגא ופלגא, לא תנשא ולא תתייבם; סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק, והוי ליה זכרים מיעוטא דמיעוטא, ומיעוטא דמיעוטא לא חייש רבי מאיר.
1.
מכל הסוגיה משמע שמשנתנו היא כשיטת רבי מאיר "דחייש למיעוטא".
גם בגלל הניסוח "אלא מחוורתא מתניתין רבי מאיר היא"
1.1
וגם בגלל הכלל שהלכה כמי ש"שקיל וטרי אליביה"
2.
ואולם תוס' מסביר מדוע אין פוסקים כרבי מאיר:
תוספות מסכת יבמות דף קיט עמוד א:
מחוורתא מתני' ר"מ היא - דחייש למיעוטא
מיהו אנן לא קי"ל כר"מ אף על גב דאתי סתמא דמתני' כר"מ בהא דחייש למיעוטא [אפ"ה] לא קי"ל כוותיה מדאמר בפ"ק דחולין דף יא: ושם) ור' מאיר היכי אכיל בישרא משמע דאנן שפיר אכלינן
התוס' מדגיש שלכאורה צריך לפסוק להלכה כרבי מאיר מפני שמשנתנו שהיא "סתם משנה" סוברת כמוהו.
2.1
אולם תוס' מכריע שלא כרבי מאיר בגלל סוגיות אחרות בש"ס.
אני אמנם מצטט את כל דברי התוס' רק כדי להראות שהוא מוכיח שרבי יוחנן פוסק כרבנן ולא כרבי מאיר:
וקשה דבפרק הלוקח בהמה (בכורות דף כד. ושם) פסיק ר' יוחנן כרשב"ג דאמר בלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים דפטורה מן הבכורה כשבנה כרוך אחריה משום דלא מרחמא אא"כ ילדה אבל מטעמא דחלב לא מיפטרא אף על גב דרוב בהמות אין חולבות אא"כ יולדות אלמא חיישינן למיעוט אף על גב דליכא חזקה בהדי מיעוטא דאי אמרת אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבה העמד הולד בחזקת שאין קדוש בבכורה שהיה חולין במעי אמו
ויש לומר דר' יוחנן לא פסיק כוותיה אלא בהא דלא מרחמא אלא אם כן ילדה ונ"מ להיכא שראינוה שהיה לה חלב קודם לידה דההיא לא מיפטרא מטעם חלב ואפשר דרשב"ג סבר חלב פוטר
והשתא אתי שפיר דמשכחת רבן שמעון בן גמליאל דלא חייש למיעוטא בריש פרק כל הצלמים (ע"ז דף מ: ושם) דלא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום כדגזר רבי מאיר התם וקאמר נמי רשב"ג כל מצות שהחזיקו בם כותים כו' אלמא לא חייש למיעוט ורבי יוחנן נמי אכיל משחיטת כותים
ומיהו מכותים אין להביא ראיה דמשום דאחד רשע אין להחזיק כולם רשעים
אבל בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף פ. ושם) גבי שני דברים אין בהן דעת לישאל ועשאום כו' משמע דסבר רבי יוחנן נמי כרבנן דרבי מאיר והא דאמר רבי יוחנן בס"פ אין מעמידין (ע"ז - עבודה זרה דף לט:) למעוטי מורייס וגבינות בית אונייקי וסתמא כרבי מאיר התם הוי סתם ואח"כ מחלוקת בריש כל הצלמים (שם - עבודה זרה דף מ:)
והא דארשב"ג כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי אפילו נפל מן הגג או אכלו ארי בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלו. ושם)
וקיימא לן התם כוותיה אף על גב דרוב אינם נפלים וכן תוך ח' ימים בבהמה אסר התם ולא אזלינן בתר רובא התם משום שלא יבא להקל בערוה והצריכוה חליצה במת תוך שלשים ולא רצו לסמוך על הרוב להתירה לשוק בלא חליצה שלא יאמרו העולם שפיהק ומת ויבא לידי לעז וקלקול
ולכך גם לענין אבילות פטור שלא יבא להקל בערוה
ועוד דבלאו הכי יש להקל התם דקיימא לן הלכה כדברי המיקל באבל
ואסרו כמו כן בבהמה דגזרו בהמה אטו אדם דאי לא הא לא קיימא הא אי נמי אסרו בבהמה בבריא שמא יבא להתיר בחולה שיהא קרוב לפיהק ומת
וא"ת ולר"מ דחייש למיעוט היכי משכחת לה דמאי כיון דאיכא מיעוט עם הארץ שאין מעשרין ועוד דאיכא חזקה דטבל ומיהו אי לא חייש ר"מ למיעוט מה"ת אפילו היכא דאיכא חזקה בהדיה אלא מדרבנן הוה אתי שפיר
ויש לומר דלא חיישינן כה"ג למיעוט דאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו אף על גב דגבי כותים גזר ר"מ על כולם משום מיעוט שנתקלקלו כדאמר בפ"ק דחולין (חולין דף ו.) שאני כותים דאומה אחת הן ואין נזהרין במצות כישראל.
מכל הדיון בתוס' נובע עיקרון חשוב שאמורא יכול לפסוק שלא כ"סתם משנה", ובוודאי אם יש לו סיוע מתנא אחר.
3.
ויש להסביר זאת על פי העקרונות הבאים:
או שיש עוד "סתם משנה" שלא כרבי מאיר והמשמעות היא ש"רבי" עצמו לא הכריע, ולכן יכול אמורא להכריע.
או שרבי יוחנן פוסק שלא כרבי מאיר על פי כלל פסיקה אחר, כגון, "הלכה כרשב"ג במשנתנו".
3.1
אלא שיש לכאורה קושי על דברי תוס', כי ידוע שדווקא רבי יוחנן עצמו הוא זה שקבע [או שמסר משמו של "רבי"] את הכלל של "הלכה כסתם משנה".
4.
בסופו של דבר צריך לומר שיש בעניין זה "מחלוקת סוגיות"!
