חידות וחידודים על הדף / אריה פלהיימר

יבמות קיט-קכב, כתובות ב-ד

1. באיזה עניין נזכר:

א. "ולא עלתה בידם", במשמעות המילולית ולא כניב?
ב. הלוייתו של ...חגב?
ג. קבורת שישים איש על ידי אדם אחד?
 

2. מי הוא זה ואיזה הוא:

א. שהתחפש, ולשם מה?
ב. ההורג בשגגה ואינו גולה?
ג. שזכה בחייו לשמוע הספד על ... עצמו?
ד. ש"מלקין אותו ויישן לאלתר"?
ה. שזכתה – אליבא דפירוש רש"י – להתגלותו של אברהם אבינו?
 

3. מה המשותף ל:

א. אוכף של חמור, ארנק, טבעת ?
 

4. השלם:

א. "טב למיתב... ... מלמיתב ארמלו".
ב. "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם......... כחוט השערה".
ג. "ולא תהא........ כפונדקית".
ד. "שלא ...... דלת בפני לוין".
ה. "כל דמקדש אדעתא .......... מקדש".
 

5. שונות:

א. מהו ההבדל בין אחת מהצרות הנשואות לבעל לבין...שמשון הגיבור?
ב. היכן בענייננו יש ביטוי מעשי לחשיבות ההימנעות מ"שליפות"?
ג. גמישות בנסיבות מיוחדות מחד גיסא והתעקשות בהן מאידך גיסא - איזו מהן מומלצת?
 

תשובות

1. באיזה עניין נזכר:
א. "מעשה בעסיא באחד ששילשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו", ק"כ: באמצע.
ב. "...אפי' שמע מן התינוקות אומרים הרי אנו הולכים לספוד ולקבור את איש פלוני" (אזי מסתמכים על דבריהם ומשיאים את האלמנה). על פסיקה זו מערערת הגמרא בהטלת ספק במידת האמת העובדתית, שהרי אולי אמרו התינוקות אמירה זו בהתכוונם - כמעשה קונדס - לחגב שמת, קכ"א: במשנה ובגמ' שאחריה.
ג. "מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכום ביתר ובא עובד כוכבים ואמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בדרך ביתר שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם", קכ"ב. ברבע העליון.

2. מי הוא זה ואיזה הוא:
א. "אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי" התחפש, כדי שלא יזהו אותו אנשי ריש גלותא ויפגעו בו מחמת חוב שהיה חייב, ק"כ. בשליש התחתון.
ב. אם המוות לא היה תוצאה ישירה של המעשה האלים, אלא של הרוח או של המוכה שפרכס, ועל ידי כך קרב את מותו, ק"כ: השורה התחתונה.
ג. הדייג, שנעלם במחילה של דגים בירדן נחשב כמת, אך למחרת, משעלה בידו להיחלץ, חזר "ומצא הספד גדול בתוך ביתו", קכ"א. מתחת לאמצע.
ד. "דאמר רבי יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו ויישן לאלתר (קכ"א: 6 לפני ההתרחבות הראשונה) דהיינו, אדם הנשבע שבועת שוא סופג על כך מלקות ורשאי לישון מיד, שהרי בגלל חוסר ההיתכנות של מושא שבועתו אין היא חלה עליו.
ה. "...אמר לה (נחוניא חופר שיחין לבתו) בתי מי העלך אמרה לו זכר של רחלים נזדמן לי וזקן (רש"י: זה אברהם) מנהיגו", קכ"א: 1 מתחת להתרחבות הראשונה.

3. מה המשותף ל:
א. שלושת הפריטים הללו, שהיו במטענו של המת, קבילים לשם זיהויו הוודאי, שכן הם - מסיבות שונות – אינם ניתנים בדרך כלל בהשאלה לאחר, ק"כ: 6 למעלה.

4. השלם:
א. "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו", קי"ח: 4 למטה.
ב. "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה", קכ"א: 2 לפני המשנה.
ג. "ולא תהא כהנת כפונדקית", קכ"ב. 2 למטה.
ד. "שלא תנעול דלת בפני לוין", קכ"ב: 3 לפני הסוף.
ה. "כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש", כתובות ג. 7 למעלה.

5. שונות:
א. בניגוד ל"הווא אמינא", אין חושדין בצרה המעידה שבעלה לא מת, שעשתה כן בבחינת "תמות נפשה עם פלשתים", דהיינו כדי לקלקל לצרתה (וכמובן גם לעצמה) שלא תינשא, קי"ח. 6 למעלה.
ב. לאחר שרב שילא השיא אישה שבעלה טבע באגן סמקי, הציע רב לשמואל לשמת אותו. בתגובה הציע האחרון לקיים לו "שימוע", ואכן כתוצאה מכך חזר בו רב מהצעתו הקיצונית, קכ"א. מעל אמצע העמוד.
ג. כמוסר השכל מסיפור הצלתו של רבי עקיבא לאחר היטרפות ספינתו בים, המליצו חכמים על גמישות: "אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו", קכ"א. 10 למטה, דהיינו "ידחה מפני השעה ולא יתגרה בהן" (רש"י על אתר).

המחבר מוכן ברצון לשלוח את החידון ישירות לדוא"ל הפרטי, ואף ישמח לקבל הארות והערות. את הבקשה יש להפנות ל [email protected]