אי נמי בקפיצה
יבמות קטז ע"א
"אמר רבא: אף לדידי דלא חיישינן, הכא חיישינן, דלמא בגמלא פרחא אזל, אי נמי בקפיצה (רש"י: על ידי שֵׁם)".
הכיצד אינו מודה אביי לדברי רבא שקיימת אפשרות שיגיע אדם בקפיצה? כיצד לדעת אביי בעמוד הקודם קיבל אבוה דשמואל את תשובתו של רבי יהודה נשיאה שתיבדק נהרדעא כולה בלבד ואין חשש שיגיע אדם מהחוץ, והלא אבוה דשמואל עצמו הופיע בנהדרדעא באישון ליל ושב לדרכו בקפיצה!
כך כתב רב האי גאון בתשובה: (שערי תשובה סימן יח; ובמעט שינויים במוסאפיה סימן צז) "וששאלתם אבוה דשמואל למה לא נקרא בשמו, אמרו כי אביו של שמואל הלך בסחורה למקום רחוק לימים מצאה אותו מדיית אחת שהיתה יודעת בלשון העופות ותבעתו לדבר עברה ונתנה לו אלף ככרי כסף, ואמר לה למה? א"ל שמעתי כי בזה הלילה תוליד בן שלא יהיה כמוהו בחכמה, וכששמע זה הלך בקפיצה הלילה לביתו וידע את אשתו ונתעברה ושב לדרכו בקפיצה, וכשבא הדבר לב"ד הלקוה וילדה בן ונקרא שמואל, ואח"כ בא אביו והעיד עליו והיה שמואל אומר אני ידעתי כשהלקו את אמי והכוני ברצועה על ראשי ומקום הרצועה ניכר בראשי שפצעו אותו ועל זה היו קורין אותו אבוה דשמואל להודיע לכל כי אביו היה".
אלא שמודה אביי שכל האפשרויות שדיבר עליהן רבא ייתכנו, אך סובר הוא שאין מזכירין מעשה נסים (לקמן דף קכא ע"ב; ועוד), ולענין הלכה הולכים אחר הרוב והחזקה ולא אחר חששות רחוקים.
