חכם ומבין מדעתו
חגיגה יא ע"ב
"הכי קאמר: אין דורשין... במרכבה ליחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו".
צריך ביאור, אם חכם הוא ומבין הוא מדעתו, לשם מה נחוץ לדרוש לו?
עוד קשה, שכאן מבואר שלחכם ומבין מדעתו דורשין, ואילו לקמן בדף יג ע"א אמרו: "ולא במרכבה ביחיד. תני רבי חייא: אבל מוסרין לו ראשי פרקים", מלשון "אבל" מבואר שאין דורשין לו!
ומבואר בדברי בית הבחירה למאירי לדף יא ע"ב:
"ומעשה מרכבה אין דורשין בו כלל ואפילו ליחידאי אלא אם היה כמו שאמרו חכם ומבין מדעתו, והוא שיתעורר מעצמו ויבין הסודות מעצמו ולא יהיה צריך לפירוש אלא שרומזין לו רמזים והוא סובר בהם סברתו ושקול דעתו. וזהו ענין אמרם שונין לו ראשי פרקים".
כלומר שאמנם מבין הוא מדעתו, אך רק אם ירמזו לו.
את הדברים עצמם מפורשים – אין דורשין. את הרמזים – דורשין.
ובזה מיושב, שאמרו במסכת אבות דרבי נתן פרק ו: "אמרו, אותו היום נתן עיניו רבן יוחנן בן זכאי ברבי אליעזר ואמר ליה פתח ודרוש. אמר לו איני יכול לפתוח. דחק עליו, ודחקו עליו התלמידים, עמד ופתח ודרש בדברים שלא שמעתן אזן מעולם".
וקשה, הכיצד יתכן שדרש בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם, הרי אמרו על רבי אליעזר (מסכתות יומא דף סו ע"ב; וסוכה דף כז ע"ב) "שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם".
אלא שאמנם אותם הדברים לא נאמרו בפירוש ולא שמעתן אוזן, הם רק נרמזו בפי רבן יוחנן בן זכאי. ורבי אליעזר הבין בהם מדעתו ודרש בהם דברים שלא שמעתן אזן מעולם.
