הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"תנא קמא" במשנה = "חכמים" = "סתם משנה"

יבמות  צו ע"ב

מתני'. בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ואח"כ בא עליה אחיו שהוא בן ט' שנים ויום אחד - פוסל על ידו, ר"ש אומר: לא פוסל. 
בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואח"כ בא על צרתה - פוסל על ידי עצמו, רבי שמעון אומר: לא פוסל. 
גמ'. תניא, אמר להם רבי שמעון לחכמים: אם ביאה ראשונה ביאה - ביאה שנייה אינה ביאה, ואם ביאה ראשונה אינה ביאה - ביאה שנייה נמי אינה ביאה. 
מתניתין דלא כבן עזאי; 
דתניא, בן עזאי אומר: יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת, ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד. 

הסבר:

1.
רבי שמעון חולק על תנא קמא במשנתנו. ראה הסבר ב"שוטנשטיין", הערה 2. לפי תנא קמא ביאת קטן נחשבת "קניין במקצת", ולפי רבי שמעון ביאת קטן נחשבת "ספק קניין".

2.
בגמרא מובאת ברייתא שבה רבי שמעון מסביר את דעתו. בברייתא מוזכרים "חכמים". משמע ש"תנא קמא" במשנתנו נקראים "חכמים". זו הסיבה כנראה שהלכה היא כתנא קמא, על פי הכלל של "יחיד ורבים - הלכה כרבים".

3.
הגמרא מציינת גם שמשנתנו איננה כבן עזאי בברייתא. יש כאן מחלוקת בעניין אחד אם הדין שווה ביו שני יבמים באשה אחת - הרישא במשנתנו - למקרה של יבם אחד בשתי יבמות - הסיפא במשנתנו.

4.
הערה: לפי סעיף 3 משמע שבעניין אחד לפחות - ברישא של המשנה - מסכימים רבי שמעון במשנתנו ובן עזאי בברייתא.
לפי זה נוכל לומר כלל: אם "תנא קמא" במשנה הוא ביטוי לתנא בודד ש"רבי" "סתם" כמותו [כנראה רבי מאיר] ברור שיש לפסוק כשני התנאים נגד רבי מאיר.

4.1
אבל אם ה"תנא קמא" הם "חכמים" הרי שהלכה תהיה כמותם גם נגד שני חכמים בודדים - רבי שמעון ובן עזאי.
תוספת הסבר: לא הולכים כאן לפי מספר החכמים שסוברים כל דעה, אלא לפי הכינוי שלהם. "חכמים" - הם כנראה ביטוי לכמה חכמים שכך "רבי" ציטטם. ו"רבי" הוא זה שנתן להם את הסמכות של "חכמים" - והלכה כמותם.

5.
רמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק ה הלכה כ:

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו וחזר אחיו הגדול ובא עליה או חלץ או נתן גט או בעל לה או לצרתה הרי זה פסלה על הקטן, וכן אם חזר הקטן ובא על צרתה או בא אחיו האחר שהוא בן תשע שנים ויום אחד עליה או על צרתה נפסלה עליו כדין מאמר ומאמר.

5.1
מגיד משנה הלכות יבום וחליצה פרק ה הלכה כ:

[כ] בן תשע שנים וכו'. כל הבבא הזו במשנה שם וכסתם משנה:

ה"מגיד משנה" מכנה את דברי "תנא קמא" במשנתנו כ"סתם משנה"! זה מדגיש את דברינו לעיל בסעיף 4.1. זאת אומרת שגם אם "תנא קמא" הוא למעשה רבי מאיר, למשל, הרי שבזה ש"רבי" קבע את הרישא כ"סתם משנה" הלכה כמותה.

מסקנה חשובה, לפי זה, ש"תנא קמא"="סתם משנה" אפילו באותה משנה ולא רק כשמשנה שלמה היא "סתומה".