הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תנא קמא" בברייתא = "חכמים" = רבים?
יבמות צו ע"א
בן תשע שנים וכו'. בן תשע שנים ויום אחד תחלה פסיל, בסוף לא פסיל?
והתני רב זביד ב"ר אושעיא: העושה מאמר ביבמתו, ואח"כ בא אחיו שהוא בן ט' שנים ויום אחד עליה - פסלה!
אמרי: ביאה פסיל אפילו בסוף, מאמר - תחלה פסיל, בסוף לא פסיל.
וביאה אפילו בסוף פסיל? והא קתני: אלא שהוא פוסל תחלה, והן תחלה וסוף, כיצד? בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו וכו'!
חסורי מיחסרא והכי קתני: בן תשע שנים ויום אחד - הוא פוסל תחלה, והן פוסלין תחלה וסוף, בד"א - במאמר, אבל ביאה פוסלת אפי' בסוף; כיצד? בן ט' שנים ויום אחד הבא על יבמתו - פסל ע"י אחין.
ומי אית ליה מאמר כלל ע"י אחין?
והתניא: בן ט' שנים ויום אחד - הוא פוסל בדבר אחד, והאחין פוסלין על ידו בארבעה דברים; הוא פוסל ע"י אחין בביאה, והאחין פוסלין על ידו בביאה, במאמר, בגט, בחליצה!
ביאה דפסלה בין בתחלה בין בסוף - פסיקא ליה, מאמר דבתחילה פסיל בסוף לא פסיל - לא פסיקא ליה.
איתמר נמי, אמר רב יהודה אמר שמואל: יש לו גט.
וכן אמר רב תחליפא בר אבימי: יש לו מאמר.
תניא נמי הכי: יש לו גט ויש לו מאמר, דברי ר"מ.
וסבר ר"מ יש לו גט?
והתניא: עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול,
ר"מ אומר: עשו חליצת בן תשע כגט בגדול;
ואם איתא, ליתני כגיטו!
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: אית ליה וזוטר,
לר"ג דאמר אין גט אחר גט, ה"מ בגדול אחר גדול וקטן אחר קטן, אבל גדול אחר קטן מהני;
לרבנן דאמרי יש גט אחר גט, ה"מ בגדול אחר גדול או בקטן אחר קטן, אבל קטן אחר גדול לא מהני.
מבנה הגמרא:
1.
שאלה על המשנה:
בן תשע שנים וכו'. בן תשע שנים ויום אחד תחלה פסיל, בסוף לא פסיל?
והתני רב זביד ב"ר אושעיא: העושה מאמר ביבמתו, ואח"כ בא אחיו שהוא בן ט' שנים ויום אחד עליה - פסלה!
באופן עקרוני נלמד משאלת הגמרא שניתן להקשות על סתירה ממשנה על ברייתא שהובאה על ידי אמורא מסויים [רב זביד בשם רבי אושעיא].
2.
אמרי: ביאה פסיל אפילו בסוף, מאמר - תחלה פסיל, בסוף לא פסיל.
וביאה אפילו בסוף פסיל? והא קתני: אלא שהוא פוסל תחלה, והן תחלה וסוף, כיצד? בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו וכו'!
חסורי מיחסרא והכי קתני: בן תשע שנים ויום אחד - הוא פוסל תחלה, והן פוסלין תחלה וסוף, בד"א - במאמר, אבל ביאה פוסלת אפי' בסוף; כיצד? בן ט' שנים ויום אחד הבא על יבמתו - פסל ע"י אחין.
הגמרא מיישבת את המשנה עם הברייתא על ידי "חיסורי מחסרא" - הוספת משפט קישור בין הרישא לסיפא - "במה דברים אמורים... אבל...".
ומי אית ליה מאמר כלל ע"י אחין?
והתניא: בן ט' שנים ויום אחד - הוא פוסל בדבר אחד, והאחין פוסלין על ידו בארבעה דברים; הוא פוסל ע"י אחין בביאה, והאחין פוסלין על ידו בביאה, במאמר, בגט, בחליצה!
ביאה דפסלה בין בתחלה בין בסוף - פסיקא ליה, מאמר דבתחילה פסיל בסוף לא פסיל - לא פסיקא ליה.
3.
הגמרא מביאה עוד דעות שמעשים נוספים של קטן בן 9 פוסלים את היבמה לשאר האחים:
איתמר נמי, אמר רב יהודה אמר שמואל: יש לו גט.
וכן אמר רב תחליפא בר אבימי: יש לו מאמר.
בפשטות רב תחליפא חולק על שמואל ומצמצם רק ל"מאמר" ולא לגט, והמלה "וכן" רק מציינת שרב תחליפא אומר שלקטן יש "כח" לפסול את היבמה לאחים גם על ידי שעשה בה מאמר ולא רק בביאה.
הערה א: משמע ששני האמוראים הנ"ל התייחסו למשנה והברייתא בסוגייתנו ואינם עומדים בפני עצמם.
3.1
תניא נמי הכי: יש לו גט ויש לו מאמר, דברי ר"מ.
הגמרא מביאה ברייתא שמשמע ממנה שרבי מאיר סובר כשמואל.
ברור שהברייתא "קטועה" וכנראה שחכמים חולקים עליו. אבל לא ברור במה הם חולקים, על הגט או על המאמר.
3.2
והגמרא דנה בדברי רבי מאיר:
וסבר ר"מ יש לו גט?
והתניא: עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול,
ר"מ אומר: עשו חליצת בן תשע כגט בגדול;
ואם איתא, ליתני כגיטו!
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: אית ליה וזוטר,
לר"ג דאמר אין גט אחר גט, ה"מ בגדול אחר גדול וקטן אחר קטן, אבל גדול אחר קטן מהני;
לרבנן דאמרי יש גט אחר גט, ה"מ בגדול אחר גדול או בקטן אחר קטן, אבל קטן אחר גדול לא מהני.
4.
רמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק ה הלכה יח:
יבם קטן בן תשע שנים ויום אחד ביאתו כמאמר מן הגדול שאינו קונה קנין גמור,
ומאמר בן תשע שנים ויום אחד אם נתנו תחלה מועיל והרי הוא פוסל בו על הגדול
אבל אם נתנו בסוף אינו כלום,
וגיטו וחליצתו אינם כלום בין בתחלה בין בסוף.
מגיד משנה הלכות יבום וחליצה פרק ה הלכה יח:
[יח] יבם קטן בן ט' שנים וכו'. במשנה פרק האשה רבה (יבמות דף צ"ו) מפורש במשנה הדין ובהרבה מקומות אמרו בגמרא שביאת בן תשע כמאמר דגדול שויוה רבנן.
וכתב הרמב"ן ז"ל דמדאורייתא קנה אותה לכל דבר של יבום אבל אינה כאשת איש להתחייב עליה כדאיתא בהדיא פ"ק דקידושין דף י"ט) אשת איש פרט לאשת קטן ואוקמה רב אשי ביבם בן ט' שנים ויום אחד הבא על יבמתו ס"ד אמינא הואיל ומדאורייתא חזיא ליה [וביאתו ביאה] לתחייב עלה משום אשת איש קמ"ל
אבל מדבריהם עשו אותה כמאמר לגמרי והא דקני לה מדין תורה טעמא דמילתא כדתני עלה בתוספתא דמכילתין זה הכלל כל ביאה שצריכה דעת אין ביאתו ביאה אינה צריכה דעת ביאתו ביאה וכן בירושלמי ע"כ דבריו ז"ל ויש בזה שטה אחרת:
ומאמר תשע שנים וכו'. מפורש שם בפרק האשה רבה (יבמות דף צ"ו) במשנה ואוקימתא בגמרא דביאה בין בתחילה בין בסוף ומאמר בתחילה דוקא אבל לא בסוף:
וגיטו וחליצתו וכו'. פסק רבינו כת"ק דברייתא דפליג על ר"מ דאמר דחליצתו כגט דגדול וגיטו ג"כ מהני בתחילה והטעם משום דר"מ יחידאה הוא וכ"נ מן ההלכות.
וכתב בעל המאור ז"ל וכן הדברים מוכיחין דע"כ לא קאמר בגמרא יש לו גט אלא לטעמיה דר"מ דאמר יש לו חליצה אבל לרבנן דאמרי אין חליצת קטן כלום ה"ה לגיטו ע"כ דבריו ז"ל והן מסכימים לדעת רבינו:
הרמב"ם פוסק כמשנתנו לפי האוקימתא שהובאה בגמרא.
וכן פסק כתנא קמא בברייתא ולא כרבי מאיר.
4.1
ה"מגיד משנה" מסביר שאין הלכה כרבי מאיר כי הוא דעת יחיד!
אולי משמע ממנו שכל "תנא קמא" בברייתא נחשב כ"רבים" ולכן הלכה כמותו נגד תנא יחיד שחולק עליו [רבי מאיר בברייתא].
