הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אמר רב... הלכתא כרבי..."
יבמות צא ע"א-ע"ב
נשאת שלא ברשות וכו'. אמר רב הונא אמר רב: הכי הלכתא. א"ל רב נחמן: גנבא גנובי למה לך? אי סבירא לך כרבי שמעון, אימא: הלכה כרבי שמעון, דשמעתיך כרבי שמעון קאזלה! וכי תימא, אי אמינא הלכה כרבי שמעון, משמע אפילו בקמייתא, אימא: הלכה כר' שמעון באחרונה! קשיא. א"ר ששת: אמינא, כי ניים ושכיב רב אמרה להא שמעתתא, הלכה - מכלל דפליגי, מאי הוה לה למיעבד? מיאנס אנסה! ועוד תניא: כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט, חוץ מאשת איש שניסת על פי ב"ד; על פי בית דין הוא דבעיא גיטא, על פי עדים לא בעיא גיטא, מני? אילימא רבי שמעון, על פי בית דין מי בעיא גט? והתניא, ר' שמעון אומר: עשו ב"ד בהוראתן - כזדון איש באשה, על פי עדים - כשגגת איש באשה, אידי ואידי לא בעיא גט! אלא לאו רבנן היא! לעולם רבי שמעון היא, ותריץ הכי, ר"ש אומר: עשו ב"ד בהוראתן - ככוונת
מבנה הגמרא:
1.
נשאת שלא ברשות וכו'.
אמר רב הונא אמר רב: הכי הלכתא.
רב הונא בשם רב פוסק שאם נשאת לאחר על פי שני עדים ובעלה הראשון "בא ברגליו" הרי שהיא רשאית לחזור לבעלה הראשון ולא גזרו עליה את כל הגזירות במשנה שחלים עליה אם נשאת על פי עד אחד.
הביטוי "הכי הלכתא" - 3 מופעים בש"ס!
והדיון על כך בהמשך סוגייתנו לא מובא בשתי הפעמים האחרות!
2.
הגמרא יוצאת מנקודת הנחה שהדין הנ"ל במשנה הוא המשך דברי רבי שמעון!
א"ל רב נחמן: גנבא גנובי למה לך? אי סבירא לך כרבי שמעון, אימא: הלכה כרבי שמעון, דשמעתיך כרבי שמעון קאזלה!
רב נחמן מקשה על רב הונא מדוע הוא לא ניסח את ההלכה: "הלכה כרבי שמעון".
2.1
עניין זה מקובל בש"ס שניסוח הלכה הוא בהזכרת שם התנא שפוסקים כמותו ולא מזכירים את ההלכה עצמה בלבד [אם בכלל].
2.2
בסוגייתנו יש עוד נקודות ייחודיות. רב נחמן משתמש בביטוי "גנבא גנובי למה לך" - [מוזכר רק פעם אחת נוספת בש"ס - גם על ידי רב נחמן] מדוע אתה "מחביא" את שמו של רבי שמעון [אולי קשור לכלל שיש לומר דבר בשם אומרו].
הוא מציין שרב הונא פוסק כרבי שמעון.
2.3
וכי תימא, אי אמינא הלכה כרבי שמעון, משמע אפילו בקמייתא,
אימא: הלכה כר' שמעון באחרונה!
גם אפשר היה לנסח את ההלכה כרבי שמעון באופן מוגבל - "באחרונה".
2.4
קשיא.
הגמרא נשארת ב"קשיא" על רב הונא.
3.
א"ר ששת: אמינא, כי ניים ושכיב רב אמרה להא שמעתתא, הלכה - מכלל דפליגי, מאי הוה לה למיעבד?
מיאנס אנסה!
רב ששת טוען שהניסוח "הלכה..." משמע שיש מי שחולק על רבי שמעון. יש כאן הנחה בסיסית [שונה מסעיף 2 לעיל] שלולא רב הונא יתכן שהיינו אומרים שדברי המשנה הללו אינם המשך דברי רבי שמעון אלא דעת "סתם משנה" [כמו "תנא קמא" בסוף משנה].
ועוד תניא: כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט, חוץ מאשת איש שניסת על פי ב"ד; על פי בית דין הוא דבעיא גיטא, על פי עדים לא בעיא גיטא, מני? אילימא רבי שמעון, על פי בית דין מי בעיא גט? והתניא, ר' שמעון אומר: עשו ב"ד בהוראתן - כזדון איש באשה, על פי עדים - כשגגת איש באשה, אידי ואידי לא בעיא גט! אלא לאו רבנן היא!
לעולם רבי שמעון היא, ותריץ הכי, ר"ש אומר: עשו ב"ד בהוראתן...
4.
סיכום ההלכה בעניין זה על פי המשך הסוגיה בעמוד ב -
ים של שלמה מסכת יבמות פרק י:
וכן אמר רב (פ"ח ע"א) לא שנו, אלא שנשאת בעד אחד, אבל נשאת בב' עדים, לא תצא מהתירה, של בעל הראשון,
משמע שדברי רב הונא בשם רב בסוגייתנו זהים לדברי רב הנ"ל [בתחילת הסוגיה כולה].
4.1
ולית הלכתא הכין, אלא לא שנא נשאת ע"פ ב"ד, ובעד אחד, ולא שנא נשאת על פי ב' עדים, אם בא בעלה הראשון, תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה,
דאמרינן לקמן (יבמות דף צ"א ע"ב)
רב פפא סבר למעבד עובדא, במאי הוה לה למעבד,
א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא,
והא אנן תנן כל הני מתניתי',
א"ל, ולא שנינהו,
א"ל, ואנן אשנויא ניקום ונסמוך,
אלמא לית הלכתא כרב, דאמר לא תצא מהתירה של בעל הראשון, ולא כר"ש, דאמר ניסת שלא ברשות מותרת לחזור לו,
משמע מדברי רב פפא שלא כפסק דינו של רב. והלכה כרב פפא כיון שהוא "בתראי".
4.2
ואף על גב דאמר רב הכי הלכתא, לא סמכינן עליה ע"כ, ודבריו ישרים, וכן דעת כל האחרונים,
הפסק לעיל לא "מקבל" את דברי רב הונא בסוגייתנו - "הכי הלכתא".
הערה: אולי בזה יש תשובה על קושית הגמרא "קשיא" - בסעיף 2.4 לעיל. רב הונא לא אמר "הלכה כרבי שמעון" כדי לומר שאולי אין זו הלכה "סופית" [הוא הכיר את צדדי הדיון שיהיה בין אמוראים אחרונים...] - הסבר דחוק.
4.3
הוא מציין שיש בעניין פסק זה מחלוקת ראשונים.
ולא כדעת בעל המאור, שחולק על רי"ף, ועל פי' רש"י, ורוצה לפרש הא דרב פפא, דבעי למעבד עובדא, בגוונא אחרינא, וכבר השיב עליו הרמב"ן, וגדולה מזו נראה, דאפי' יש לה עדים, והביאם לב"ד, ונשאת ברשות, אפ"ה כל הדרכים בה, וכן מצאתי בהגהות מרדכי (סוס"י קכ"ג) דאפי' באו עדים ונשאת ע"פ ב"ד כו' עכ"ל, ולא אמרינן דאונס גמור...
5.
פסק הרמב"ם:
רמב"ם הלכות גירושין פרק י הלכה ה:
וכן הדין באשה שבאו לה עדים שמת בעלה ונשאת ואחר כך בא בעלה בין שהיה בעלה פקח בין שהיה חרש בין שנשאת לפקח בין שנשאת לחרש שאין קדושיו קדושין גמורים תצא משניהם וצריכה גט משניהם ונאסרה על שניהם עולמית.
כרב פפא בסוגייתנו בעמוד ב, ולא כרב בסוגייתנו.
