הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כתנא קמא"
יבמות צא ע"א
אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין. אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא, ולא מייבם מדרבנן, אחיו של שני חולץ מדרבנן, ולא מייבם לא מדאורייתא ולא מדרבנן.
ר' יוסי אומר: כתובתה על נכסי בעלה וכו'. אמר רב הונא: בתראי מודו לקמאי, קמאי לא מודו לבתראי; ר' שמעון מודי ליה לר' אלעזר, דמה ביאה דעיקר איסורא לא קניס, וכ"ש מציאתה ומעשה ידיה דממונא הוא; ור' אלעזר לא מודי ליה לר' שמעון, מציאתה ומעשה ידיה דממונא הוא לא קניס, אבל ביאה דאיסורא הוא קניס; ותרוייהו מודו ליה לר' יוסי, הני דיתבא תותיה לא קניס, וכל שכן כתובה דלמשקל ומיפק קאי; ורבי יוסי לא מודי להו, כתובה דלמשקל ומיפק הוא דלא קניס, אבל הני דיתבא תותיה קניס. רבי יוחנן אמר: קמאי מודו לבתראי, בתראי לא מודו לקמאי; ר' יוסי מודי ליה לר' אלעזר, כתובה דמדידיה לדידה לא קניס, וכ"ש מציאתה ומעשה ידיה דמדידה לדידיה; ור' אלעזר לא מודי ליה, מציאתה ומעשה ידיה הוא דמדידה לדידיה לא קניס, אבל כתובה דמדידיה לדידה קניס; ותרוייהו מודו ליה לר' שמעון, ומה הני דמחיים לא קנסי, ביאה דלאחר מיתה לא כ"ש; ור' שמעון לא מודי להו, ביאה הוא דלאחר מיתה לא קניס, אבל הני דמחיים קניס.
מבנה הגמרא:
1.
ציטוט הדין האחרון "תנא קמא" במשנתנו [בדף פז עמוד ב]:
אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין.
אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא, ולא מייבם מדרבנן,
אחיו של שני חולץ מדרבנן, ולא מייבם לא מדאורייתא ולא מדרבנן.
2.
הגמרא מתייחסת לקשר בין שלושת התנאים בסיפא של המשנה, האם הם חולקים זה על זה:
סדר התנאים במשנה אחרי "תנא קמא" הם:
רבי יוסי
רבי אלעזר
רבי שמעון
רבי שמעון הוא זה שחולק על תנא קמא בעניין החליצה מהראשון. הוא אומר במשנה: "ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה". משמע שרבי שמעון סובר שאחיו של הראשון רשאי אף ליבמה וחכמים לא גזרו עליו, ואילו "תנא קמא" סובר שחכמים כן גזרו עליו שלא ייבם.
3.
ר' יוסי אומר: כתובתה על נכסי בעלה וכו'.
אמר רב הונא: בתראי מודו לקמאי, קמאי לא מודו לבתראי;
ר' שמעון מודי ליה לר' אלעזר, דמה ביאה דעיקר איסורא לא קניס, וכ"ש מציאתה ומעשה ידיה דממונא הוא; ור' אלעזר לא מודי ליה לר' שמעון, מציאתה ומעשה ידיה דממונא הוא לא קניס, אבל ביאה דאיסורא הוא קניס; ותרוייהו מודו ליה לר' יוסי, הני דיתבא תותיה לא קניס, וכל שכן כתובה דלמשקל ומיפק קאי; ורבי יוסי לא מודי להו, כתובה דלמשקל ומיפק הוא דלא קניס, אבל הני דיתבא תותיה קניס.
רב הונא אומר שרבי אלעזר ורבי שמעון מסכימים עם רבי יוסי אבל לא להיפך...
יוצא לפיו, שרבי שמעון הוא דעת יחיד במשנתנו - לעניין היתר יבום אחי בעלה הראשון - ולכן נראה שההלכה תהיה כ"תנא קמא".
"קמאי" - "מנחת יהודה": אמנם היו באותו דור אלא שמוזכרים במשנה ראשון ושני...
4.
רבי יוחנן אמר: קמאי מודו לבתראי, בתראי לא מודו לקמאי; ר' יוסי מודי ליה לר' אלעזר, כתובה דמדידיה לדידה לא קניס, וכ"ש מציאתה ומעשה ידיה דמדידה לדידיה; ור' אלעזר לא מודי ליה, מציאתה ומעשה ידיה הוא דמדידה לדידיה לא קניס, אבל כתובה דמדידיה לדידה קניס; ותרוייהו מודו ליה לר' שמעון, ומה הני דמחיים לא קנסי, ביאה דלאחר מיתה לא כ"ש; ור' שמעון לא מודי להו, ביאה הוא דלאחר מיתה לא קניס, אבל הני דמחיים קניס.
רבי יוחנן מסביר להיפך מרב הונא, שרבי יוסי ורבי אלעזר מסכימים עם רבי שמעון. לפי זה יוצא שיש שלושה תנאים, רבי יוסי, רבי אלעזר ורבי שמעון שחולקים על תנא קמא בעניין היתר יבום, ולפי זה יש לומר: אם כעיקרון הלכה בדרך כלל היא כתנא קמא "רק" נגד דעת תנא יחיד שחולק עליו הרי שכאן הלכה לא תהיה כתנא קמא.
הערה כללית: האם כך יש לדון בכל משנה שמובאים בה דעות של 3 תנאים ויותר?
4.1
אבל אם נאמר שתנא קמא הוא "יחיד חשוב" ונחשב כ"רבים" [על פי הכרעת "רבי"] הרי שכאן הלכה תהיה כמותו.
ויותר מכך, יש אומרים, שכעיקרון הלכה כתנא קמא גם נגד "חכמים" שחולקים עליו במשנה.
4.2
ואולי אפשר לומר "חידוש": אולי רשימה של חכמים שמפורשים בשמם יותר "חזקה" מ"חכמים", ולא תהיה הלכה כתנא קמא.
5.
רמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק ח הלכה ט:
מי שהלך בעלה למדינה אחרת ושמעה שמת ונשאת ואחר כך בא הבעל הראשון ומתו שניהן ולזה אחין ולזה אחין, אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין.
הרמב"ם לא מדגיש את דברי סוגייתנו שאחיו של הראשון חולץ מדאורייתא!
אבל הוא כן פוסק במפורש שאחי הראשון לא מייבם, וזה כדעת תנא קמא!
5.1
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת יבמות פרק י, משנה א:
ואין הלכה לא כר' יוסי. ולא כר' אלעזר. ולא כר' שמעון.
בית הבחירה למאירי מסכת יבמות דף פז עמוד ב:
ואין הלכה לא כר' יוסי ולא כר' אלעזר ולא כר' שמעון:
כלומר, הרמב"ם פוסק בכל פרטי המשנה כ"תנא קמא" נגד כל דעות התנאים האחרים [ולא תלוי במחלוקת רב הונא ורבי יוחנן].
