הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"משמיה דגמרא"
יבמות פו ע"א
דתניא:
תרומה לכהן, ומעשר ראשון ללוי, דברי רבי מאיר,
רבי אלעזר בן עזריה מתירו לכהן.
מתירו, מכלל דאיכא מאן דאסר?
אלא אימא: נותנו אף לכהן.
מ"ט דר' מאיר?
אמר רב אחא בריה דרבה משמיה דגמרא: +במדבר י"ח+ כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה - מה תרומה אסורה לזרים, אף מעשר ראשון אסור לזרים.
1.
במסכת יומא דף לג:
"אביי מסדר מערכה משמיה דגמרא, ואליבא דאבא שאול"
מסביר רש"י, מסכת יומא דף לג עמוד א:
משמיה דגמרא - דכוליה ישיבה דרבנן דבי מדרשא.
2.
כנראה שכוונת רש"י לשלול שמדובר בהלכה למשה מסיני ובמסורת עתיקה אלא מדובר בסדר המערכה שקבעו חכמי בית המדרש בתקופת אביי.
3.
הערה: הביטוי "משמיה דגמרא" - 5 מופעים בש"ס. פעם אחת לגבי הלל. פעמיים בהקשר לסוגייה לעיל - דברי אביי. ופעמיים לגבי דרשת פסוקים לגבי מעשר על ידי רב אחא בריה דרבה [או: דרבא] - בסוגייתנו מסכת יבמות דף פו.
ואילו לגבי הפיסקה האחרונה - סעיף 1 לעיל - אומר רש"י:
רש"י מסכת יומא דף לג עמוד א:
גמרא גמירנא - שכן סידרן.
"גמרא" פירושו כמו לפני כן - "בית המדרש", "גמירנא"- נקבע הסדר של המערכה.
סברא לא ידענא - לתת טעם לדבר מדעתי.
אביי אומר ששמע את סדר המערכה בבית המדרש אבל הוא עצמו לא יודע את טעם הסדר [לגבי הסעיף האחרון של הדישון שהיה לפני הטבת חמשת הנרות]. אביי עצמו כן מנמק בהמשך הסוגיה את המשך סדר המערכה. הערה: הביטוי "לא ידענא" - לפי רש"י - לא במשמעות שלא היתה לו מסורת!
4.
בסוגייתנו - רש"י מסכת יבמות דף פו עמוד א:
משמיה דגמרא - כך קיבל מרבו ורבו מרבו עד ר"מ ששמע משמו ולאו מן דעתיה קמפרש לטעמא דר"מ.
כלומר, אין כאן דרשה והסבר של רב אחא אלא הוא "רק" מצטט מה שאמר רבו, ורבו ששמע מפי רבו שלו, וכן למעלה עד רבי מאיר. ורבי מאיר הוא שאמר את הדרשה בסוגייתנו.
5.
מובא ב"כללי שמואל" שיש 2 פרושים לביטוי "משמיה דגמרא" [או "משמע דגמרא"]:
5.1
בשם כל החכמים - יומא דף לג עמוד א - לעיל בסעיפים 1-4.
5.2
קיבל מרבו ורבו מרבו - רבי מאיר - בסוגיינתנו - לעיל בסעיף 4.
6.
אבל עדיין קשה, בעיקר על פירושו של רש"י בסוגייתנו, הרי כך הוא הפירוש תמיד גם לביטוי "אמר רבי... משום רבי..." כשיש פער דורות בין החכמים [כמו הפער בסוגייתנו בין רב אחא לרבי מאיר]. ואם נאמר שמשמעות הביטוי היא ייחודית, והיא שאין מחלוקת בדבר מתקופת התנא רבי מאיר ובכל תקופות האמוראים ועד תקופת רבי אחא, הרי גם זה קשה כי ברור שהיו עוד הלכות כאלה שלא היתה בהם מחלוקת ואף על פי כן עליהם לא נאמר הביטוי "משמיה דגמרא".
7.
ולכאורה אולי ניתן לומר ["חידוש"]: כוונת הביטוי לומר דווקא להיפך, לא שרבי מאיר עצמו חידש את הדרשה [הנימוק] אלא רבי מאיר הסתמך על דרשה קיימת וידועה עוד לפני תקופתו כדי לתת לה תוקף של "רבים".
