הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ברייתא "דוחה" משנה ולהיפך
יבמות פג ע"א-ע"ב
אמר רב: ליתא למתניתין מקמי ברייתא; דתניא, רבי יוסי אומר: אנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא, ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה.
אדרבה, ליתא לברייתא מקמי מתניתין! מדשבקיה רבי יוסי לבר זוגיה, ש"מ הדר ביה.
ושמואל אמר: ליתא לברייתא מקמי מתניתין.
אדרבה, ליתא למתניתין מקמי ברייתא, דהא שמעינן ליה לשמואל דחייש ליחידאה!
הני מילי כי לא מתעקרא מתניתין, אבל כי מתעקרא מתניתין - לא חייש.
אמרי בי רב משמיה דרב:
הלכה כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה,
ושמואל אמר: בקושי ובקידוש.
אנדרוגינוס, הא דאמרן.
הרכבה, דתנן: אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית, פחות משלשים יום לפני ראש השנה, ואם נטע והבריך והרכיב - יעקור, רבי יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים - שוב אינה קולטת, רבי יוסי ור' שמעון אומרים: שתי שבתות;
ואמר ר"נ אמר רבה בר אבוה: לדברי האומר שלשים - צריך שלשים ושלשים, לדברי האומר שלשה - צריך שלשה ושלשים, לדברי האומר שתי שבתות - צריך שתי שבתות ושלשים.
ושמואל אמר: בקושי וקידוש.
קושי, דתנן: כמה יהא קישויה? ר"מ אומר: או ארבעים או חמשים יום, רבי יהודה אומר: דייה חדשה,
רבי יוסי ור' שמעון אומרים: אין קישוי יותר משתי שבתות.
קידוש, דתנן: המסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו - הרי זה קדש וחייב באחריותו, דברי רבי מאיר; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
איבעיא להו: באנדרוגינוס מה לי אמר שמואל?
ת"ש, דאמר שמואל לרב ענן: ליתא לברייתא מקמי מתני'.
הרכבה מה לי אמר שמואל?
תא שמע, דא"ל שמואל לרב ענן: תני כמאן דאמר שלשה ושלשים.
קושי מה לי אמר רב? תיקו.
קידוש מה לי אמר רב?
אמר רב יוסף: ת"ש, דאמר רב הונא אמר רב: אין הלכה כרבי יוסי.
אמר ליה אביי: מאי חזית דסמכת אהא? סמוך אהא, דאמר רב אדא אמר רב: הלכה כרבי יוסי!
אמרי בי רב מנו? רב הונא, ורב הונא אמר: אין הלכה.
מבנה הסוגיה:
1.
אמר רב:
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף פג עמוד א
ליתא למתניתין מקמי ברייתא; דתניא, רבי יוסי אומר: אנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא, ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה.
רב מצטט ברייתא שבה סובר רבי יוסי שאנדרוגינוס הוא בריה בפני עצמה [ראה פירוש ב"מתיבתא", הערה א] ובודאי שאיננו ודאי זכר, ושלא כמובא במשנתנו שרבי יוסי סובר שאנדרוגינוס הוא זכר גמור [ולכן אם הוא כהן הוא מאכיל בתרומה].
1.1
בפשטות משמע שרב רוצה לומר שהברייתא היא העיקר לעומת המשנה. וזה כמובן קשה, אלא אם נאמר שרב פוסק כאן כרבי יוסי בברייתא. זאת אומרת, שרב למעשה חולק על "רבי" שלא שיבץ את הברייתא במשנתנו. "רב" יכול לחלוק על "רבי" כי "רב תנא הוא ופליג" [הערה: לא ראיתי בפרשנים שמפרשים כך!]
1.2
ראה בפרשנים שמסבירים שיש לפנינו שתי דעות [מחלוקת תנאים] מה אמר רבי יוסי.
1.3
ואולי רב מתכוון לומר שהוא יודע [או שהוא פוסק?] שרבי יוסי עצמו חזר בו ממה שאמר במשנתנו [ואין כאן שני תנאים שחלוקים ביניהם מה אמר רבי יוסי] מתוך הנחה מוקדמת, שהברייתא נאמרה/נכתבה אחרי המשנה - מבחינה כרונולוגית-היסטורית.
2.
אדרבה, ליתא לברייתא מקמי מתניתין!
הגמרא מקשה על רב שהרי צריך לדחות את הברייתא מפני המשנה. זה מתאים להערתנו לעיל בסעיף 1.1, שמשנה יותר עיקרית מברייתא.
2.1
וגם עדיף לומר שרבי יוסי חזר בו מדבריו בברייתא ואמר את דבריו במשנה [ומתאים למציאות ההיסטורית שהברייתות קדמו למשניות, ו"רבי" לא שיבץ את הברייתות במשנה כי רבי יוסי חזר בו מהנאמר בברייתא. [ראה "מתיבתא" הערה ב]
3.
עונה הגמרא ליישב את דברי רב:
מדשבקיה רבי יוסי לבר זוגיה, ש"מ הדר ביה.
בברייתא מובאת דעת רבי יוסי בלבד, ואילו במשנתנו רבי יוסי אומר את הדין יחד עם רבי שמעון. ולכן עדיף לומר שבברייתא רבי יוסי חזר בו מדבריו במשנה - וכדברי "רב".
3.1
רש"י מסכת יבמות דף פג עמוד א:
"מדשבקיה רבי יוסי לר' שמעון בן זוגיה - דאיירי בהדיה במתני' ואיירי בברייתא לחודיה ש"מ הדר ביה ולאו תנאי היא דתימא סמי תנא דברייתא מקמי תנא דמתני'
דאי תנאי היא תרוייהו הוה תני להו נמי בברייתא ומפיך לדרבי שמעון כדאפכא לדרבי יוסי."
רש"י מסביר: אם היה מדובר שהמחלוקת בין המשנה והברייתא מבטאת מחלוקת בין שני תנאים מה אמר רבי יוסי היה צריך ששמו של רבי שמעון היה מוזכר גם בברייתא כמו ששמו מוזכר יחד עם רבי יוסי במשנתנו.
ומכיוון שלא כך, סביר יותר לומר שרבי יוסי במשנתנו סובר כמו רבי שמעון שאנרוגינוס הוא זכר גמור ובברייתא רבי יוסי בלבד [בלי רבי שמעון] חזר בו, ולכן אמר רב שהברייתא עדיפה!
3.2
עד כאן נוכל להסיק מסקנה מעניינת, שבאמת כאשר יש סתירה בין משנה וברייתא שנובעת ממחלוקת תנאים בדברי תנא מסויים הרי שיש להעדיף את המשנה, וגם כאשר יש להניח שאת שני המקורות [המשנה והברייתא] אמר אותו חכם והשאלה היא ממה הוא חזר בו גם יש עדיפות למשנה, ורק כאשר יש הוכחה מסויימת ניתן לומר שהתנא עצמו בברייתא חזר בו מדבריו במשנה.
3.3
אמנם, אולי אפשר לומר שרבי יוסי חזר בו מהברייתא כיון שראה במשנה את דעת רבי שמעון והוא רצה להצטרף אליו [זו הערת תוס'].
4.
ושמואל אמר: ליתא לברייתא מקמי מתניתין.
שמואל חולק על רב וסובר שדברי רבי יוסי במשנה עדיפים על דבריו בברייתא. [כל מה ששאלנו לעיל על "רב" מתאים לשמש כהוכחה לדברי שמואל.]
5.
אדרבה, ליתא למתניתין מקמי ברייתא, דהא שמעינן ליה לשמואל דחייש ליחידאה!
כאן הגמרא מעלה סברא חדשה מדוע עדיפה הברייתא [כמו שבאמת סובר "רב"]: שהרי שמואל תמיד פוסק בש"ס לחומרא גם כדעת יחיד. ומכיוון שבברייתא סובר רבי יוסי שאנדרוגינוס איננו זכר ודאי הרי שיש לפסוק כברייתא ולא כמשנה.
5.1
נראה שאולי ההסבר לעיל מתאים רק אם נאמר שיש מחלוקת תנאים [המשנה מצד אחד - והברייתא - מצד שני] מה אמר רבי יוסי, ובא שמואל ומכריע כדעה שמחמירה.
5.2
ואולי אף אם נאמר שרבי יוסי חזר בו [או במשנה או בברייתא], הרי שהקושיה על שמואל היא כדברים בסעיף 3.1 לעיל.
6.
עונה הגמרא ליישב את שמואל:
הני מילי כי לא מתעקרא מתניתין, אבל כי מתעקרא מתניתין - לא חייש.
שמואל חושש לדעת יחיד רק כאשר לפי פסק זה לא "תיעקר" משנה ממקומה. וכאן, אומר תוס' "שהמשנה היא עיקר מן הברייתא". משמע שלא מדובר בחזרה אלא במחלוקת בין שני תנאים [אחד הוא מי ששנה את המשנה ואחד הוא מי ששנה את הברייתא] מה אמר רבי יוסי.
6.1
היה ניתן לומר ששמואל הסתפק ממה חזר בו רבי יוסי וכדי לפסוק לחומרא [כשיטתו העקרונית של שמואל] הוא פסק שרבי יוסי חזר בו מדבריו במשנה דווקא.
7.
מחלוקת לגבי פסיקת הלכה:
אמרי בי רב משמיה דרב:
פסיקתו של רב. בפשטות - "אמרי בי רב" - מדובר בחכמים מבית מדרשו של רב שכך אמרו בשמו. כנראה בא לתת יתר תוקף שההלכה נקבעה על ידי כמה תלמידי רב ששמעו כך מ"רב":
7.1
אולם ראה ב"מתיבתא", הערה ח, שמדובר או ברב הונא או ברב המנונא [מחלוקת ראשונים]. וקצת קשה [על כל מקום שנאמר ביטוי זה] מדוע לא נאמר במפורש שם האמורא - או רב הונא או רב המנונא.
7.2
הלכה כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה,
רב פוסק כרבי יוסי.
7.3
וקשה האם מדובר ברבי יוסי במשנה או כרבי יוסי בברייתא [זו מחלוקת ראשונים].
7.4
מכיוון שמדובר ב"רב", הרי שרב אמר לעיל - בסעיף 1 - שהברייתא היא העיקר, כלומר, שאנדרוגינוס הוא בריה בפני עצמה!
7.5
אולם רש"י מפרש שכוונת ה"אמרי בי רב" לחלוק על מי שהביא את דברי "רב" בתחילת הסוגיה [למרות ששם נאמר "אמר רב" בלבד], וסוברים שהוא פוסק שהלכה כרבי יוסי במשנתנו - דווקא. ויוצא כמו שמואל וכמו הקושיות שהיו לעיל על רב, ויוצא שיש לתת עדיפות לנאמר במשנה על פני הנאמר בברייתא.
ראה בהרחבה "מתיבתא", הערה ט.
7.6
ורב מוסיף שהלכה כרבי יוסי גם לגבי "הרכבה".
מעירים הפרשנים שמדובר בכל הסוגיות שבהם רבי יוסי פוסק יחד עם רבי שמעון.
7.7
שמואל חולק על רב:
ושמואל אמר: בקושי ובקידוש.
כאן לא מוזכר מה שמואל פוסק בסוגייתנו.
עד כאן לא ברור אם יש מחלוקת בין רב לשמואל כיצד ההלכה לגבי אנדרוגינוס.
7.8
אנדרוגינוס, הא דאמרן.
הרכבה, דתנן: אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית, פחות משלשים יום לפני ראש השנה, ואם נטע והבריך והרכיב - יעקור, רבי יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים - שוב אינה קולטת, רבי יוסי ור' שמעון אומרים: שתי שבתות;
ואמר ר"נ אמר רבה בר אבוה: לדברי האומר שלשים - צריך שלשים ושלשים, לדברי האומר שלשה - צריך שלשה ושלשים, לדברי האומר שתי שבתות - צריך שתי שבתות ושלשים.
ושמואל אמר: בקושי וקידוש.
קושי, דתנן: כמה יהא קישויה? ר"מ אומר: או ארבעים או חמשים יום, רבי יהודה אומר: דייה חדשה,
רבי יוסי ור' שמעון אומרים: אין קישוי יותר משתי שבתות.
קידוש, דתנן: המסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו - הרי זה קדש וחייב באחריותו, דברי רבי מאיר; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים:
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף פג עמוד ב
אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
עד כאן הגמרא דנה בסוגיות הנוספות שהוזכרו לעיל.
8.
איבעיא להו: באנדרוגינוס מה לי אמר שמואל?
ת"ש, דאמר שמואל לרב ענן: ליתא לברייתא מקמי מתני'.
לפי המובא ב"תא שמע" [כאן ה"תא שמע" מהווה פתיחה למקור אמוראי] יוצא, ששמואל פוסק כרבי יוסי במשנתנו. ומתאים לפי הסעיפים לעיל שבחלקם זה כמו "רב".
9.
דיון לגבי הסוגיות הנוספות שהובאו בסוגייתנו:
הרכבה מה לי אמר שמואל?
תא שמע, דא"ל שמואל לרב ענן: תני כמאן דאמר שלשה ושלשים.
קושי מה לי אמר רב? תיקו.
קידוש מה לי אמר רב?
אמר רב יוסף: ת"ש, דאמר רב הונא אמר רב: אין הלכה כרבי יוסי.
אמר ליה אביי: מאי חזית דסמכת אהא? סמוך אהא, דאמר רב אדא אמר רב: הלכה כרבי יוסי!
אמרי בי רב מנו? רב הונא, ורב הונא אמר: אין הלכה.
כאן הגמרא מזהה את "אמרי בי רב" כ"רב הונא". אבל לא ברור מדוע לא נאמר במפורש שרב הונא אמר...
10.
עוד הערות על כמה עקרונות בסוגיה - על פי הסיכום ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קעז:
התוס' במסכת נידה לגבי פסיקת ה"אמרי בי רב" - בסעיף 7 לעיל - שפוסקים כרבי יוסי בברייתא [ולא כרש"י שמפרש שפוסקים כרבי יוסי במשנתנו]. ולכן אמרו רק "הלכה כרבי יוסי", ולא אמרו "הלכה כרבי יוסי וכרבי שמעון" [שכך מובא במשנה].
11.
רא"ש מסכת יבמות פרק ח סימן ח:
גמ' אמר רב [יבמות דף פג ע"א] ליתא למתניתין מקמי ברייתא דתניא רבי יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר הוא אם נקיבה היא אדרבה ליתא לברייתא מקמי מתניתין מדשבקיה ר' יוסי לבר זוגיה דהוא ר"ש ש"מ הדר ביה ואין לומר דהדר ביה מברייתא לגבי רבי שמעון דמתניתין דמסתמא המשנה נשנית תחילה.
הרא"ש קובע שכעיקרון המשנה נשנית תחילה - לפני הברייתא [חשוב מאד לגבי ההבחנה בין משנה לברייתא]. כוונתו כנראה היא לכל משנה וברייתא ולאו דווקא בסוגייתנו.
כנראה שהוא מתכוון שמבחינה היסטורית-כרונולוגית מה שלא נכנס לספר המשניות נכנס - מה שנבחר על ידי העורך ["רבי חייא"?] - לאוצר הברייתות!
11.1
אמרי בי רב משמיה דרב הלכה כר' יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה וכן הלכה.
מתוך דברי רב אלפס משמע דהא דפסיק משמיה דרב הלכה כר' יוסי אדר' יוסי דברייתא קאי כדקאמר רב ליתא למתני' מקמי ברייתא
ורש"י פירש דארבי יוסי דמתניתין קאי
הוא מציין את שתי שיטות הראשונים בסוגיה כאיזה רבי יוסי נפסקה ההלכה, כרבי יוסי במשנה או כרבי יוסי בברייתא [שעל זה היה כל הדיון הארוך בסוגייתנו]. והרי"ף פוסק כרבי יוסי בברייתא [שלא כפירוש רש"י].
11.2
הוא מציין לפירוש רש"י:
ואמרי בי רב היינו רב הונא כדקאמר לקמן
ופליגי אהא דאמרן לעיל אליבא דרב ליתא למתניתין מקמי ברייתא
ומסתבר הכי דבהרכבה קושי וקידוש בכולהו נמי איירי ר"ש בהדיה וכולן משניות הן
כי כל הנושאים האחרים שהובאו בסוגיה [לגבי פסיקות רב ושמואל] הם מתוך משניות!
וכן פי' ר"י דאמרי בי רב רב הונא וחזינן לרב הונא דאמר לקמן בשמעתין משמיה דרב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משני מקומות אלמא דזכר ודאי הוי כדדריש מקרא איזהו זכר שיש בו שתי משכבות
ובנדה קאמר רב נחמן משמיה דרב דספיקא הוי ופליגי רב הונא ורב נחמן אליבא דרב
11.3
ועוד מדאיצטריך למימר הכא אמרי בי רב משמיה דרב ש"מ דפליגי אמוראי בהך מלתא אליבא דרב
גם לפי רב הרי יש אומרים [הם ה"אמרי בי רב"] בשמו של רב שהעיקר כרבי יוסי במשנה.
ולאפוקי משאר אמוראי איצטריך לפרושי משמיה דרב
11.4
הוא ממשיך לדון בביטוי "אמרי בי רב":
דאי לאו הכי אמאי איצטריך לפרושי משמיה דרב דכל אמרי בי רב סתם משמיה דרב הוא כדמוכח בפ' בית כור (דף קה ב) ובפ' השואל (דף קב ב) דפריך מדאמרי בי רב אדרב
אלא משום שאמר רב תחילה דליתא למתני' מקמי ברייתא
הדר תו קאמר דאמרי בי רב משמיה דרב פליג אהא דאמרן
הוא מוכיח ש"אמרי בי רב" בשם רב [הוא קובע שתמיד בש"ס הביטוי "אמרי בי רב" מתייחס לדברים שנאמרו על ידי "רב"] חולקים על מי שאמר בתחילת הסוגיה בשם רב [למרות ששם נאמר רק "אמר רב" - כבר ציינו זאת במהלך הסוגיה].
11.5
וכיון דפליגי אליביה דרב מסתבר דהלכה כדאמרי בי רב דשמואל סבר כוותיה דאמר ליתא לברייתא מקמי מתניתין ולהאי פיסקא חייבין עליו סקילה משני מקומות כרבי יוסי דמתניתין:
והרא"ש מכריע: מכיוון ששיטת שמואל עצמו היא כ"אמרי בי רב" לכן הלכה כמותם ולא כ"אמר רב" בתחילת הסוגיה.
וחשוב כאן להעיר: הרי במחלוקת בין רב ושמואל הלכה צריכה להיות כרב, אבל כאן הרי יש שתי שיטות מה אמר רב, ולכן עדיפה אותה שיטה בדעת רב - ה"אמרי בי רב" - שמתאימה גם לשיטת שמואל!
12.
בנושאים הנוספים שמובאים בסוגיה הרא"ש באמת מדגיש שהלכה כרב באיסורים נגד שמואל.
ושמואל אמר בקושי וקידוש. קידוש דתנן המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קידש וחייב באחריותן ר' יוסי ור"ש אומרים [דף פג ע"ב] אין אדם אוסר דבר שאינו שלו איבעיא להו קידוש מה לי אמר רב אמר רב יוסף
ת"ש דאמר רב הונא אמר רב אין הלכה כר' יוסי א"ל אביי מאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא דרב אדא בר אהבה אמר רב הלכה כר' יוסי א"ל אמרי בי רב מני רב הונא
ורב הונא אין הלכה קאמר
וכיון דפליג רב אדשמואל קי"ל הלכתא כרב באיסורי...
