גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקמ"ב, מדור "עלי הדף"
מסכת יבמות
דף עח ע"ב

בענין ממזרא לא חיי והמסתעף

שאלו את רבי אליעזר, ממזרת לאחר עשרה דרי מהו (-האם מותרת לבא בקהל), אמר להם, מי יתן לי דור שלישי ואטהרנו. אלמא קסבר ממזרא לא חיי (-כי כן גוזרים עליו מן השמים, כדי שלא יטמע בבני ישראל. כך שלא יתכן שתהיה ממזרת אחרי עשרה דורות. עי' רש"י) וכו', והא אנן תנן ממזרין אסורין ואיסורן איסור עולם, אמר רבי זירא, לדידי מפרשא לי מיניה דרב יהודה, דידיע - חיי, דלא ידיע - לא חיי, דידיע ולא ידיע - עד תלתא דרי חיי, טפי לא חיי וכו' (עח ע"ב).

נפתח בפירושו של רבינו עובדיה מברטנורא בפרשת נח, בביאור דברי המדרש (ב"ר כו, ה): "אמר רבי שמלאי בכל מקום שאתה מוצא זנות, אנדרלומיסיאה באה לעולם והורגת טובים ורעים", וכתב על כך הרע"ב: "צריך ליישב, שהרי אנו רואין שנמלט נח ובניו, ועוד איך יצא כזאת מלפניו להרוג הטובים. ונראה לפרש, שלכך לא אמר '[והורגת] צדיקים ורשעים', אלא 'רעים וטובים', ורצ"ל התינוקות הקטנים, לכך האנדרולומוסיא באה והורגת אותם, לפי שכיון שהזנות מצדיהם, כולם ממזרים ואינם ידועים, וכמו שאמרו רז"ל במסכת יבמות 'ממזר ודאי - חיי, ממזר ספק - לא חיי', ולכך לא קאמר 'כל מקום שאתה מוצא גזל', משום דלא הוו מתים הקטנים בעבור הגזל".

ואמנם דבריו נסתרים מכמה מקורות, מהם עולה שהכלל ד'ממזרא לא חיי' נקבע בדורות מאוחרים יותר, כדאיתא בספר 'האגודה' (בפירקין סי' פז), וז"ל: "שאלו את רבי אליעזר, ממזרת אחר עשרה דורות מהו, אמר להו, מי יתן לי דור שלישי ותטהרנו, למימרא דממזר לא חיי, והתנן שממזרים ונתינים איסורן איסור עולם. מנעוריי הוקשתי, אמאי לא פריך מקרא (דברים כ, ג) 'גם דור עשירי' [והיינו, ממה שאמרה התורה: "לא יבא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה'", מוכח שממזר יכול לחיות לפחות עד דור העשירי, ואיך עולה הדבר עם הכלל ד'ממזרא לא חיי']. ונראה, דהוא סבור דבדורות אחרונים לא חיי כדי שלא יטמעו בהן, להכי פריך ממתניתין".

וכה מביא הרחיד"א נידון זה ב'פתח עינים' (כאן): "... מקשים העולם, דאמאי לא מקשה מקרא דכתיב 'גם דור עשירי', וכן הקשה הרב 'ישרש יעקב' (אבולעפיה, וע"ש שנשאר בצ"ע) זה למעלה מארבעים שנה ששמעתי מהחכם השלם החסיד כמה"ר דוד חזן זלה"ה, שהרב כמהר"ר אליהו הכהן זלה"ה בעל 'שבט מוסר' תירץ, שראה הוא במדרש רז"ל דהא דממזרא לא חיי הוא מימות עזרא ואילך, כי עזרא ובית דינו התפללו שלא יחיו הממזרים, כדי שלא יטמעו בישראל, ומשום הכי לא פריך מקרא אלא ממתניתין, עכ"ד. וכמדומה שאמר שמצא כן במדרש כת"י. וזהו השמועה ששמע הרב 'שער המלך' בהל' טומאת מת (פ"ט הי"ב), ע"ש". וז"ל ה'שער המלך' שם כלפי קושיא אחרת בזה: "... ושוב שמעתי באומרים, דאיתא בילקוט, דהא דממזר לא חיי אינו אלא מנביאים ואילך, שהתפללו שלא יחיה כדי שלא יתערבו ממזרים בישראל" (וע"ע 'טוב עין' סי' יז אות ב), ומכל מקורות אלו מוכח, שלא כדברי הברטנורא, שבדור המבול עדיין לא היה שייך הא דממזרא לא חיי.

נידון נוסף מצינו בממזר - אם נחשב כגברא קטילא, וכפי שהביא הרחיד"א בספרו שו"ת 'חיים שאל' (סי' סז) מספר 'קול יהודה' (לרבי יהודה איש לונטשיץ, נדפס בזאלקווא תקי"ג, בחידושיו על חולין יא) וז"ל: "נראה לי לפשוט שאלה אחת, שראיתי בתשו' מהר"י {כעת לא ידעתי איה מקום תשובה זו, ומאן ניהו מר (הערת הרחיד"א)} באשה אחת שנאנסה והרה לזנונים... ואח"כ הרגה את הולד הממזר על ידי רעבון שמנעה החלב ממנו וכו', אם מחויבת לעשות תשובה או לא, הואיל דממזרי דלא ידיע לא חיי והוי כמו גברא קטילא קטיל. ונראה לי לפשוט ממה שאמרה הגמרא (חולין יא:) 'מנא לן דאזלינן בתר רובא, אתיא מ'מכה אביו ואמו', דאמר רחמנא קטליה, וליחוש דלמא לאו אביו וכו', אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא. ויש להקשות, דילמא שאני התם מדלא חיישינן להרוג את הממזר אין לנו למילף ממנו דאזלינן בתר רובא, משום דבית דין הורגין אותו ממה נפשך, אי לאו ממזר הוא שפיר קטלינן (דאי לאו ממזר הוא, הרי נחשב שפיר שהרג את אביו וחייב מיתה), ואי ממזר הוא הא ממזר דלא ידיע הוא ולא חיי וגברא קטילא קטיל...". וב'קול יהודה' כתב "ליישב קושיא זו, גבי ממזר לאו גברא קטילא הוא, שמא יזדמן שישא ממזרת ויכול לחיות, לכן נראה שמחוייבת לעשות תשובה כמו שהרגה ולד כשר", והיינו, כי אמנם ממזר לא נחשב בר קטלא, דכל הטעם דממזרא לא חיי הוא בגלל שלא יטמעו בבני ישראל, ובכן אם ישא ממזרת הא יכול לחיות, ונמצא שאין זה מוכרח שהממזר הוא בר קטלא.

אבל הרחיד"א העיר על כך: "לא נהירא, דמילתא פסיקתא אמור רבנן דממזרא דלא ידיע לא חיי", והיינו, כי בכל ענין אמרו חז"ל 'ממזרא לא חיי', ובעצם יש לתמוה, כי אכן כלפי אותו ממזר לא שייך שיטמע, הרי לא הביא פתרון לזרעו שלא יטמעו, ואי לכך נגזר עליו מיתה, בכדי שלא יוליד זרע שיטמעו בבני ישראל, ושפיר נאמר גם בממזר שנשא ממזרת 'ממזרא לא חיי'.

והחיד"א כתב כמה אופנים ליישב דברי הגמרא בחולין, ואחד מהם כעין הנ"ל, ובלשונו: "עוד יש לדחות, דאמרו רז"ל דהא דממזרא דלא ידיע לא חיי, היינו מזמן עזרא, דהתפללו אנשי כנסת הגדולה על זה, אבל קודם עזרא ידיע ולא ידיע כי הדדי נינהו וחיו, והש"ס מייתי מ'מכה אביו' קודם עזרא דגם דלא ידיע חיי".

ולמעשה מסיק החיד"א: "אמנם נראה פשוט דאשה זו דנידון דידן צריכא כפרה ותקבל תשובה, דכיון דולד זה ישראל מעליא הוא ומחללין שבת במילתו... ודאי אסור לגרום לו מיתה, ולו חפץ ה' להמיתו משום דממזרא דלא ידיע, הוא הוא השליט, אמנם אנן בדידן לא שרי לן אפי' לגרום לו מיתה...", וע"ש מה שהאריך בזה (ע"ע שאילת יעבץ ח"א סי' מג).