הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מתי לא מקבלים דברי תלמיד שאמר בשם רבו
יבמות עז ע"א
מיד: ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם, התם קרי ליה נער, הכא קרי ליה עלם!
הכי קא אמר ליה: הלכה נתעלמה ממך, צא ושאל בבית המדרש.
שאל, אמרו ליה: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית.
אקשי להו דואג כל הני קושייתא, אישתיקו.
בעי לאכרוזי עליה, מיד: +שמואל ב' י"ז+ ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש, וכתיב: +דברי הימים א' ב'+ יתר הישמעאלי!
אמר רבא: מלמד, שחגר חרבו כישמעאל ואמר: כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב,
כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית.
ומי מהימן?
והאמר רבי אבא אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה - שומעין לו,
ואם לאו - אין שומעין לו!
שאני הכא, דהא שמואל ובית דינו קיים.
מבנה הסוגיה [חלק ממנה]
מיד: ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם, התם קרי ליה נער, הכא קרי ליה עלם!
הכי קא אמר ליה: הלכה נתעלמה ממך, צא ושאל בבית המדרש.
שאל, אמרו ליה: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עז עמוד א
אקשי להו דואג כל הני קושייתא, אישתיקו.
בעי לאכרוזי עליה, מיד: +שמואל ב' י"ז+ ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש, וכתיב: +דברי הימים א' ב'+ יתר הישמעאלי!
אמר רבא: מלמד, שחגר חרבו כישמעאל ואמר: כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב,
כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית.
1.
ומי מהימן?
הגמרא שואלת כיצד שאול ציית לדברי יתר [זה שמו]. השאלה היא, מדוע להאמין לו שכך אמרו בבית דינו של שמואל הרמתי, שהרי הוא אמר את הלכתו רק לאחר שהארוע הגיע לדיון:
והאמר רבי אבא אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה - שומעין לו,
ואם לאו - אין שומעין לו!
"רב" קבע כלל, שאם תלמיד אמר הלכה בשם רבו כדי לפסוק בארוע שהובא לדיון - אין שומעין לו.
2.
הערות לסעיף הקודם:
כיצד שאול ידע את הלכתו של האמורא "רב"?
2.1
אלא חייבים לומר שהלכתו של רב היתה ידועה ומקובלת כבר בתקופת שאול.
2.2
ואולי אפשר לומר ["להיפך"]: רב עצמו למד את דינו מסוגייתנו.
3.
מה הסברא לדינו של רב?
רש"י מסכת יבמות דף עז עמוד א:
"אם קודם מעשה - שבאת הוראה לידו אמרה ושנאה לתלמידיו בבית המדרש בשם רבו שומעין לו בשעת הוראה ואם לאו אין שומעין לו שמא מחמת מעשה הבא לידו אמרה."
משמע מרש"י שיש חשש שהתלמיד משקר מחמת רצונו לפסוק את ההלכה במקרה שהובא לדיון. רש"י מדגיש את עניין השקר בדיבור הבא להלן.
3.1
מדוע שהתלמיד ישקר? אלא מרוב חפצו להכריע בנידון שלפניו, וכדי שיקבלו את דבריו ללא עוררין הוא אומר זאת בשם רבו.
3.2
וצריך לומר שמדובר בסוגייתנו רק כשרבו הוא בעל סמכא עד כדי כך שישמעו בקולו אפילו אם סברתו לא מקובלת.
4.
שאני הכא, דהא שמואל ובית דינו קיים.
מיישבת הגמרא: כיון שמדובר במקרה שאותו חכם שהתלמיד אמר בשמו עדיין חי וניתן לברר אם אמר את אותה הלכה הרי שומעין לתלמיד שאמר בשם אותו רב.
4.1
רש"י מסכת יבמות דף עז עמוד א:
דהא שמואל ובית דינו קיים - ומילתא דעבידא לגלויי הוא ולא משקר בה.
אדם לא משקר אם הוא יודע שניתן לברר [בקלות] אם דבריו הם דברי אמת, כלומר, אם אמנם רבו אמר את הדברים שהתלמיד אמר בשם רבו.
5.
ונראה להוסיף על כל הנ"ל - לפי הפשט: מדובר דווקא כשחכם אומר בשם רבו שידוע שיקבלו את דבריו, אבל אם אדם אומר בשם רבו שאיננו מפורסם או שהוא אומר בשם עצמו הרי שבכל מקרה לא חייבים לקבל את דבריו בלי הוכחה. ואין משמעות אם אמר את דבריו אחרי שקרה הארוע שדנים אודותיו.
6.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם סימן רמב סעיף לו:
...הגה: פג] ותלמיד חכם שאמר דבר הלכה פד] בדבר השייך לדידיה (תוס' בשם ר"ת ונ"י), אם אמרה קודם מעשה שומעין לו; ואם לאו, אין שומעין לו (ש"ס פ' הערל ריש יבמות דף ע"ז ותוס' ונ"י שם ד"מ ס"ס רמ"ה). פה]
ודוקא שאמר: כך קבלתי,
כאן הוא [בשם תוס' בסוגייתנו] מגביל את כל הדין רק לדין שנוגע באופן אישי לאותו חכם שאומר בשם רבו. וכך מסבירים גם בסוגייתנו שיתר היה נוגע בדבר, בגלל שגם אשתו היתה "עמונית". דווקא בגלל שהוא אומר שכך אמרו רבותיו - שמואל ובית דינו - יש חשש שהוא טועה.
6.1
אבל אם אומר דבר מסברא ומראה פנים לדבריו והוא נראה, שומעין לו. (נ"י בשם הריטב"א). <כא>
אם התלמיד אומר סברא שלו ומסביר אותה והיא מקובלת הרי ניתן לקבל את דבריו.
6.2
אבל אין שומעין לדידיה, דלמא מדמי דברים להדדי שאינן דומים. סח אבל אם הוא פשוט, שומעין לו. (רבינו ירוחם סוף נתיב ב' ובשם הרא"ש).
הפרשנים דנין בדבריו, אולם נראה שכוונתו לומר, שאם התלמיד לא מנמק את דבריו אלא רק "קובע" שכך נראה לו מסברתו הרי לא מקבלים את דבריו כי אולי הוא רק מדמה עניין לעניין אחר.
או אולי הוא מתכוון רק למקרה שלתלמיד יש "נגיעה" בנושא הנדון.
7.
לפי כל מה שיהיה ההסבר בסוגייתנו נראה להוסיף דבר עקרוני. נפוץ מאד בש"ס הביטוי "אמר רב... אמר רב...". ואותו חכם שאמר בשם רבו אומר - פעמים רבות בש"ס - גם הלכות בשם עצמו בלבד ולא בשם רבו.
7.1
נראה שאולי יש לזה משמעות לפי סוגייתנו: דווקא דבר שאותו חכם [תלמיד] אומר בשם רבו כנראה לא היה כל כך מקובל בסברא על התלמיד אלא שהתלמיד כך קיבל מרבו.
ולפי פשט סוגייתנו הלכה כזאת מתקבלת רק אם הוא אומרה לפני שבא המקרה הלכה למעשה לצורך הכרעה.
7.2
אמנם פעמים רבות הביטוי "אמר רב... אמר רב..." מוזכר גם כאשר מדובר שהחכם [התלמיד] בא לענות על הלכה למעשה ולפי פשט סוגייתנו לא צריך לקבל את דבריו.
7.3
בכל מקרה אם הרב עדיין בחיים הרי שתמיד ניתן לסמוך על דברי התלמיד שאמר בשמו.
