סקר
מסכת בבא קמא:





 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"במחלוקת שנויה"

יבמות עה ע"א


פצוע דכא וכרות שפכה - הן ועבדיהן יאכלו, ונשיהן לא יאכלו,
ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה - הרי אלו יאכלו...
פצוע דכא וכו'. מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה?
א"ר אלעזר: במחלוקת שנויה, ורבי אלעזר ורבי שמעון היא.
ר' יוחנן אמר: אפי' תימא ר' מאיר, שאני הכא, שכבר אכלה.
ור' אלעזר? שכבר אכלה לא אמרינן,
דאי לא תימא הכי, בת ישראל שנשאת לכהן ומת בעלה תאכל, שכבר אכלה.
ורבי יוחנן? התם פקע קנייניה, הכא לא פקע קנייניה.

מבנה הסוגיה:

1.
המשנה בדף ע:

פצוע דכא וכרות שפכה - הן ועבדיהן יאכלו, ונשיהן לא יאכלו,

אשתו של כהן שהוא פצוע דכא - שעברו עבירה כשבעל אותה או כשהתחתנו כשכבר היה פצוע דכא - לא אוכלת בתרומה.

ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה - הרי אלו יאכלו...

אבל אם לא בא עליה כשכבר היה פצוע דכא הרי היא אוכלת בתרומה.

1.1
משמע מהמשנה שאם הוא "רק" נשאה אבל לא בא עליה הרי שהיא כן אוכלת בתרומה.

2.

פצוע דכא וכו'. מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה?

הגמרא מסיקה ממשנתנו - ראה סעיף 1.1 לעיל - שאם אשה נשואה לכהן שביאתו פסולה, הרי שגם אם היא עדיין לא נבעלה לו בכל זאת היא כבר נפסלה מלאכול בתרומה.

הגמרא שואלת "מאן תנא". זאת אומרת, שהגמרא יודעת שיש מחלוקת תנאים בעניין זה, ומשנתנו שהיא "סתם משנה" מתאימה לדעת אחד החולקים.

3.

א"ר אלעזר: במחלוקת שנויה, ורבי אלעזר ורבי שמעון היא.

רבי אלעזר [האמורא] אומר שמדובר במחלוקת עקרונית בין רבי מאיר מצד אחד ורבי אלעזר [התנא] ורבי שמעון - מצד שני.
ומשנתנו היא כדעת רבי אלעזר ורבי שמעון.
מחלוקת זו היא לעיל ביבמות דף נו עמוד ב לגבי גרושה שהתחתנה עם כהן או אלמנה שהתחתנה עם כהן גדול אם הן אוכלות תרומה למרות שהן פסולות בביאה.

3.1
בדרך כלל בש"ס הגמרא עונה על שאלת "מאן תנא" באופן ישיר "רבי... היא", ומדוע כאן מקדימים את הביטוי "במחלוקת היא שנויה", הרי ברור שמדובר במחלוקת.

3.2
אלא יש לומר, המחלוקת הבסיסית היא לגבי גרושה לכהן ואלמנה לכהן גדול כבסעיף 3 לעיל [שהאיסור לכהן הוא מוגבל לאשה מסויימת], והגמרא קובעת שאותה מחלוקת מתאימה גם לשאלה בסוגייתנו לגבי "פצוע דכא" [שהאיסור הוא לגבי כל אשה בעולם]. את ההשוואה הזו הגמרא מציינת בביטוי "במחלוקת שנויה".

3.3
ומתאים לדברי השל"ה:

של"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות:

"רסד. במחלוקת שנויה. לפעמים במשנה מביא שני נושאים. ותנא בתרא פליג אנושא שני ולא על נושא הראשון.
ולפי טעמו דפליג אנושא השני יתחייב, דהוי ליה לפלוג אף אנושא הראשון. ואקשינן בגמרא: ולפלוג ברישא נמי, ומשנינן במחלוקת שנויה, פירוש, כמחלוקת אחרונה אף ראשונה שנויה."

3.4
אמנם יש קצת הבדל בין הסברנו ובין דברי השל"ה. ההבדל הוא, שבסוגייתנו לא מדובר בשני נושאים אלא בשני מקרים שונים.

4.

ר' יוחנן אמר: אפי' תימא ר' מאיר, שאני הכא, שכבר אכלה.

ור' אלעזר? שכבר אכלה לא אמרינן,
דאי לא תימא הכי, בת ישראל שנשאת לכהן ומת בעלה תאכל, שכבר אכלה.

ורבי יוחנן? התם פקע קנייניה, הכא לא פקע קנייניה.

רבי יוחנן מעמיד את משנתנו גם כרבי מאיר והוא מסביר את ההבדל. לפי רבי יוחנן מובן העניין שהסברנו לעיל לגבי הביטוי "במחלוקת שנויה", כיוון שלפיו באמת אין אותה מחלוקת [בדף נו] מתאימה באופן ישיר לשאלה בסוגייתנו.

5.
רמב"ם הלכות תרומות פרק ז הלכה יג:

פצוע דכא וכרות שפכה הם ועבדיהן אוכלין, ונשיהן לא יאכלו, ואם לא ידע את אשתו משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אלו יאכלו, וכן אם נשא בת גרים ה"ז אוכלת.

הרמב"ם פוסק בפשטות כמשנתנו וכשיטת רבי מאיר - וכרבי יוחנן. 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר