סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

בס"ד                                                                                ד מרחשון תש"ע

 

בבא בתרא נח, א

האם מותר לכהנים לפקוד קברי צדיקים? / הרב ירון בן-דוד

 

לאחר שלמדנו מימרא מסוימת של ר' בנאה, שהיה רבו של ר' יוחנן, מביאה הגמרא סיפור מעניין על ר' בנאה שהלך לציין קברים, ובין השאר הגיע גם למערת המכפלה:

 

1.   תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף נח עמוד א

 

ר' בנאה הוה קא מציין מערתא, כי מטא למערתא דאברהם, אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא. א"ל: מאי קא עביד אברהם? א"ל: גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה. א"ל, זיל אימא ליה: בנאה קאי אבבא. א"ל: ליעול, מידע ידיע דיצר בהאי עלמא ליכא. עייל, עיין ונפק. כי מטא למערתא דאדם הראשון, יצתה בת קול ואמרה: נסתכלת בדמות דיוקני, בדיוקני עצמה אל תסתכל. הא בעינא לציוני מערתא! כמדת החיצונה כך מדת הפנימית. ולמ"ד: שני בתים זו למעלה מזו, כמדת עליונה כך מדת התחתונה.

 

לשם מה הלך ר' בנאה לציין קברים? לכאורה התשובה היא כדי שכהנים ידעו להתרחק מאותם מקומות. ואולם, לא ברור מדוע צריך היה לציין את מערת המכפלה בדורו של ר' בנאה, בהתחשב בעובדה שהמבנה של הורדוס היה קיים במקום ההוא מאות שנים לפני כן. כנראה שצריך לומר שר' בנאה רצה לאפשר לכהנים להיכנס לחלק מהמבנה או - לחילופין - שחלק מהמערה אינו נמצא מתחת למבנה, והוא רצה להזהיר את הכהנים שלא ידרכו על גבי המערה. בכל אופן, מן הסוגיה הזו מוכח שכהנים צריכים להימנע מביקור במערת המכפלה. וכך מובא בתוספות במקום:

 

2.   תוספות מסכת בבא בתרא דף נח עמוד א

 

מציין מערתא - משום דקבר סתום טומאה בוקעת ועולה כדאמר בכמה דוכתי. ואם תאמר: והא אין קברי עובדי כוכבים מטמאים באהל משום דאין קרויין אדם ואפילו רבנן דפליגי אר' שמעון (יבמות סא.) ואמרי דמטמאים באהל מ"מ בקבר שלפני הדיבור לא מרבה לה בנזיר (דף נד.) אלא לענין נגיעה "או בקבר"-  לרבות קבר שלפני הדיבור, ומקרא דכתב גבי נגיעה מרבי לה התם. ויש לומר דאברהם נקרא אדם דכתיב "האדם הגדול" וכן אדם הראשון ולהכי אין למעטם מקרא ד'אדם'.

 

המקור שאותו מצטטים התוספות לכך שקברי עובדי כוכבים לא מטמאים באהל הוא המקור במסכת יבמות. אגב, מסופר שהגויים החליטו לעשות בית קברות דוקא בשיפולי שער הרחמים כדי למנוע את כניסתו של אליהו הנביא, שהוא פינחס בן אלעזר הכהן, אשר לא יוכל להיכנס דרך הקברים. אך לפי האמור כאן אין לנו מה לדאוג, שהרי קבריהם לא מטמאים באהל...

3.   תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סא עמוד א

קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל, שנא': "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם", אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם.

 

יוצא אם כן, שיש לחלק בין קבר רחל לבין מערת המכפלה. במערת המכפלה, למרות שמדובר באנשים שנקברו לפני מתן תורה, ישנו חידוש שקבריהם מטמא באהל בגלל שהם קרויים אדם, אבל רחל - שנקברה לפני מתן תורה - קברה לא יטמא. אגב, הפסוק שאותו מצטטים התוספות כמקור לכך שאברהם נקרא אדם עוסק לפי הפשט בענק ששמו היה ארבע, אבל חז"ל דורשים זאת על אברהם אבינו:

4.   יהושע פרק יד פסוק טו

וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא

 

ואולם, בניגוד לפירושם של בעלי התוספות (וכן רוב הראשונים), ישנם מספר פרשנים שהבינו שציון מערת המכפלה לא היה לצורך הזהרת הכהנים (כפי שבדרך כלל נעשה ציון של קברים), אלא למטרה אחרת: כדי שידעו כולם היכן קבורים גדולי האומה, וידעו לפקוד את קברם ולהתפלל במקום. וכך כותב היעב"ץ בפירושו המודפס בסוף מסכת בבא מציעא:

 

5.   חידושי היעב"ץ (יעקב בן צבי אשכנזי, המאה ה-18, גרמניה), בבא מציעא דף פה, ב

 

ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן. נ"ב נראה לי כי היכי דלידעו אינשי ואתו לצלויי על קברייהו ומודעי להו כל צרה שלא תבוא על הציבור. והיינו נמי דר' בנאה דהוה מציין מערתא דפר' חזקת הבתים, דקברי צדיקים כאבות ודאי לא מטמאין, אלא נפקא מינה כדאמרן וכדאשכחן גבי כלב שהלך ונשתטח על קברי אבות.

 

ר' יעקב עמדין יוצא מנקודת הנחה שלא יתכן שקברי האבות מטמאין, ולכן הוא אומר שציון הקברים נועד לקבוע מקום לתפילה. מהו המקור לכך שקברי צדיקים אינם מטמאים? אחד המקורות המפורסמים לכך הוא האגדה המספרת על קבורתו של ר' עקיבא, אשר התעסק בה לא אחר מאשר אליהו הנביא:

 

6.   ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמד

 

מעשה היה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ור' יהושע הגרסי היה תלמידו ומשמשו, ערב יום הכפורים נפטר ממנו והלך לביתו, בא אליהו ז"ל ועמד על פתח ביתו אמר ליה שלום עליך רבי אמר ליה שלום עליך רבי ומרי, אמר ליה כלום אתה צריך אמר לו ומי אתה, אמר ליה כהן אני ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים, מיד הלכו שניהם לבית האסורין ומצאו פתח שער בית האסורין פתוח ושר בית הסוהר היה ישן וכל האסורים היו ישנים והשכיבו את ר' עקיבא על המטה ויצאו, מיד נטפל אליהו ז"ל ונטלו על כתפיו, וכשראה רבי יהושע כך א"ל לאליהו ז"ל רבי והלא אמש אמרת לי שכהן היית וכהן אסור לטמא במת, אמר לו דייך ר' יהושע בני חס ושלום שאין טומאה בתלמידי חכמים ואף בתלמידיהם, והיו מוליכים אותו כל הלילה עד שהגיעו לאנטיפרס של קוצרין, כיון שהגיעו לשם עלו שלש מעלות וירדו שלש מעלות ונפתח המערה לפניהם וראו שם כסא וספסל ושלחן ומנורה, והשכיבו את ר' עקיבא על המטה ויצאו, וכיון שיצאו נסתמה המערה ודלקה הנר על מנורה.

 

מקור נוסף שמובא כראיה לכך שצדיקים אינם מטמאים הוא דברי ר' חיים הכהן, מבעלי התוספות, על כך שאילו הוא היה נמצא בזמן מותו של ר' תם הוא היה מטמא לו, כפי שנטמאו כל הכהנים בפטירתו של ר' יהודה הנשיא:

 

7.   תוספות מסכת כתובות דף קג עמוד ב

 

אותו היום שמת רבי בטלה קדושה - שהיו קורין אותו רבינו הקדוש והא דתניא בשילהי סוטה (דף מט.) משמת ר' בטלה ענוה ויראה י"ל קדושה בכלל. והרב רבי חיים כהן היה אומר: אילמלי הייתי כשנפטר ר"ת הייתי מטמא לו דהאי בטלה קדושה דקאמר הכא היינו קדושת כהונה וכן מוכח מדקאמר "אותו היום", משמע אותו היום דוקא ותו לא ובהדיא אמר בירושלמי דמס' ברכות בפ' מי שמתו דכשמת רבי אמרו אין כהונה היום. ואין נראה לרבי דכמדומה לרבי דהתם מיירי בטומאת בית הפרס דרבנן אבל טומאה דאורייתא לא.

 

מקור נוסף לכך שצדיקים אינם מטמאים הוא דברי הזוהר בפרשת וישלח. וכך מובא שם בתרגום שלי:

 

 

8.   זוהר כרך א פרשת וישלח דף קסח, א

 


זכאין אינון ישראל דקודשא בריך הוא אתרעי בהו ויהב לון אורייתא דקשוט בגין למזכי בה לחיי עלמא דכל מאן דאשתדל באורייתא קודשא בריך הוא משיך עליה חיין עלאין ואעיל ליה לחיי עלמא דאתי דכתיב "כי היא חייך ואורך ימיך", וכתיב "ובדבר הזה תאריכו ימים" חיין בהאי עלמא וחיין בעלמא דאתי. רבי אלעזר אמר כל מאן דאשתדל באורייתא לשמה לאו מיתתיה על ידא דיצר הרע בגין דהוא נחש והוא מלאכא דמותא, אלא מיתתהון בנשיקה דכתיב "ישקני מנשיקות פיהו" כלומר על פי ה' והיא הנשיקה דהיא דביקותא דנפשא בעיקרא וההיא דאשתדל באורייתא דאתתקיף באילנא דחיי ולא ארפי מניה ובגין כך צדיקיא דמשתדלי באורייתא לא מסתאבי גופא דלהון אלא הוא דכי כגון אליהו בבי קברי דאשכחוהו רבנן ושאילו ליה ולאו כהן הוא מר אמר לון צדיקיא לא מסאבי במיתתהון כמה דתנינן ביום שמת רבי בטלה כהונה כלומר דאתעסקו ביה דלא שרא עלייהו רוח מסאבא.


זכאים הם ישראל שהקב"ה שוכן בתוכם ונתן להם תורת אמת בשביל שיזכו בה לחיי עולמים, שכל מי שמשתדל בתורה, הקב"ה מושך עליו חייו עליונים ומכניס אותו לחיי העולם הבא, שכתוב: "כי היא חייך ואורך ימיך" וכתוב "ובדבר הזה תאריכו ימים" - חיים בעולם הזה וחיים בעולם הבא. ר' אלעזר אמר: כל מי שמשתדל בתורה לשמה, אין מיתתו על ידי יצר הרע, שהרי הוא הנחש והוא מלאך המוות, אלא מיתתו בנשיקה, שכתוב "ישקני מנשיקות פיהו", כלומר על פי ה', והיא הנשיקה שהיא דבקות הנפש במקורה והאיש המשתדל בתורה נאחז בעץ החיים ולא מרפה ממנו, ובשל כך הצדיקים שמשתדלים בתורה לא נטמא הגוף שלהם אלא הוא טהור, כמו אליהו בבית הקברות שראו אותו חכמים ושאלו אותו האם אין הוא כהן, אמר להם: צדיקים לא נטמאים במותם, כמו ששנינו "ביום שמת רבי בטלה כהונה", כלומר שהתעסקו בו שלא שרתה עליהם רוח טומאה.


 

רואים אנו, אם כן, שצדיקים אינם מטמאים, ואם כן עולה השאלה מדוע היה צריך לציין את מערת המכפלה? ואם נאמר כדברי ר' יעקב עמדין, הרי אין צורך לדעת בדיוק את המיקום המדויק ואת גודל המערה, והרי ראינו בגמרא שר' בנאה רצה להיכנס פנימה כדי לראות בדיוק את גודל המערה!

ואכן, ישנן סוגיות נוספות בגמרא שמהן מוכח שגם צדיקים מטמאים. מי לנו צדיק יותר מיוסף הצדיק, ובכל זאת הגמרא אומרת שנושאי ארונו היו טמאים:

 

9.   תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כה עמוד א

 

"ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם" וכו' אותם אנשים מי היו? נושאי ארונו של יוסף היו, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר: מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהוא. רבי יצחק אומר: אם נושאי ארונו של יוסף היו - כבר היו יכולין ליטהר, אם מישאל ואלצפן היו - יכולין היו ליטהר. אלא עוסקין במת מצוה היו, שחל שביעי שלהן להיות בערב פסח.

 

ואכן, בשו"תים שונים הובא איסור מפורש לכהנים להשתטח על קברי אבות במערת המכפלה, כפי שמובא בספר פתחי תשובה:

 

10.  פתחי תשובה (ר' אברהם צבי אייזנשטט, המאה ה-19, רוסיה) יו"ד סי' שעב ס"ק ב

 

עבה"ט ועי' בתשו' בתי כהונה בית דין סי' כ"ג שכתב דמה שנהגו איזה כהנים להשתטח על קברי צדיקים אין להם על מה שיסמוכו דאי סמכי אהא דאיתא במדרש הובא בילקוט משלי סי' ט' דאמר אליהו אין טומאה בת"ח ליתא שכבר כתבו התוס' בפ' המקבל דף קי"א ובפ' הבא על יבמתו דף ס"א שהיה דוחה אותו, ועיקר טעמו משום דהוי מת מצוה. והאריך לבאר מי הכריח להתוס' לפרש כן. ואי סמכי אהא דאיתא פ' מי שמת מדלגין היינו ע"ג ארונות כו' א"כ ה"נ כיון דרוב ארונות יש בהם חלל טפח הרי אין כאן טומאה דאורייתא. ולהשתטח על קברי צדיקים לא מצינו בזה מצוה ידועה או כבוד חכמים ועוד דילמא לא נקברו כלל בארונות או נרקבו והוי כקבר סתום דהוא טומאה דאורייתא ולכן שלא כדין עושין הנוהגין כן ע"ש באריכות:

 

הפתחי תשובה מביא שני מקורות שיכולים לשמש ראיה לכהנים הרוצים להשתטח על קברי אבות. בראשון כבר עסקנו: קבורתו של ר' עקיבא, שלפי דברי התוספות (ב"מ קיד, ב) נעשתה ע"י אליהו הנביא רק בגלל שאף אחד אחר לא היה מסכים לטפל בו מפני הסכנה.

המקור השני הוא דברי ר' אלעזר בר' צדוק, שהיה כהן, המעיד על עצמו שהוא היה מדלג על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל:

 

11.                     תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יט עמוד ב

 

דאמר רבי אלעזר בר צדוק: מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה - יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם. אמאי? לימא: "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'"! כדרבא, דאמר רבא: דבר תורה, אהל, כל שיש בו חלל טפח - חוצץ בפני הטומאה, ושאין בו חלל טפח - אינו חוצץ בפני הטומאה, ורוב ארונות יש בהן חלל טפח, וגזרו על שיש בהן משום שאין בהן, ומשום כבוד מלכים לא גזרו בהו רבנן.

 

הסבר קצר בדיני טומאה: כאשר יש טומאה ומעליה חלל טפח, הרי שכל מה שנמצא מתחת לאותו חלל הופך להיות טמא (וזו טומאת אוהל ששייכת רק ביהודי). ואולם, מה שמונח מעל האוהל אינו נטמא. כאשר משהו מונח על גבי הטומאה ואין חלל טפח - הטומאה בוקעת ועולה עד הרקיע. אם הטומאה נמצאת בחדר שיש בו פתח - הטומאה יוצאת דרך אותו פתח. אם אין שום פתח (כפי שהמצב בכל הקברים בימינו), הטומאה מתפשטת במרחק ארבע אמות מסביב לאותו אוהל.

כאמור, לפי הדברים הללו לא ברור למה היה צריך לציין את מערת המכפלה. ראינו את הסברו של היעב"ץ שמטרת הסימון היתה רק לתפילה, אך אין נראה כך מלשון הגמרא ומדברי רוב הפרשנים. התוספות אמרו שזה חריג בגלל שאברהם ואדם הראשון נקראו אדם למרות שמתו לפני מתן תורה. משמע מדבריהם שקבר רחל לא יהיה טמא. אך מהרמב"ן משמע שהסיבה היא בגלל שהם קיבלו עליהם את המצוות, ואם כן גם קבר רחל צריך להיות טמא בדיוק כמו מערת המכפלה:

 

12.                     חידושי הרמב"ן (ר' משה בן נחמן, המאה ה-13, ספרד) בבא בתרא נח, א

 

הא דציין רבי בנאה מערתיה דאדם הראשון ודאברהם אבינו, איכא מאן דקשיא ליה דהא אין קברי גוים מטמאין באהל ואמאי מציין מערתא דבני נח. ויש מתרצים דכי אמרינן אין קברי גוים מטמאין באהל הני מילי אחר הדיבור, אבל קודם הדיבור כלומר לאותן הגוים שכבר מתו קודם מתן תורה מטמאין הן באהל שאף הן היו קרוין אדם דתניא בספרי או בקבר זה קבר שלפני הדיבור, ואינו מכוון אצלי דלגבי נגיעה תניא ומאהל אימעיט, וכן פרש"י ז"ל במסכת נזיר, ובגמ' נמי מוכח, ולא ידעתי למה מציין, אלא מפני כבודם שהרי קיימו וקבלו עליהם תורה או שמא לא היה סובר כר' שמעון בן יוחאי אע"פ שהלכה כמותו.

 

מקור אגדה נוסף שממנו ניתן אולי ללמוד שגם צדיקים מטמאים (אם כי צריך לומר זאת בעירבון מוגבל מאוד כי האגדה הזו מתייחסת כביכול לטומאה של הקב"ה, וכן בגלל שהדברים נאמרו כתשובה למין, ולא כדבר הלכה...) הוא המקור הבא:

 

13.                     תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לט עמוד א

 

אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: א-לוקיכם כהן הוא, דכתיב "ויקחו לי תרומה", כי קבריה למשה - במאי טביל? וכי תימא במיא והכתיב "מי מדד בשעלו מים". - אמר ליה: בנורא טביל, דכתיב "כי הנה ה' באש יבוא" - ומי סלקא טבילותא בנורא? - אמר ליה: אדרבה, עיקר טבילותא בנורא הוא, דכתיב "וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים".

 

סיכום להלכה: לעניין ביקור כהנים בקברי צדיקים שאחרי מתן תורה: רוב הפוסקים אכן נקטו להלכה כפי שהובא בפתחי תשובה שאין לכהנים להיכנס לקברי צדיקים.

לגבי מערת המכפלה, לכאורה מוכח מהגמרא שהיא מטמאת (אלא אם כן נסביר כיעב"ץ שהסיבה לסימון המערה היתה בשביל שידעו היכן להתפלל), ואכן רוב הפוסקים אוסרים על כהנים להיכנס למערת המכפלה, והובאו דבריהם בהרחבה בשו"ת יחוה דעת חלק ד סימן נח, אם כי הרב מרדכי אליהו (ספר הלכה חלק ב) התיר.

לגבי קבר רחל יש לצרף קולא נוספת והיא שמדובר באשה שנפטרה לפני מתן תורה, ולכן לפי סברת התוספות אין קברה מטמא, שכן רק לגבי אדם ואברהם יש חידוש שהם מטמאים באהל ולא לגבי שאר הנפטרים מלפני מתן תורה. ואולם, לפי סברת הרמב"ן גם קבר רחל מטמא בגלל שהיא קיבלה עליה עול תורה ומצוות.

ואולם, ישנה קולא נוספת לגבי קבר רחל שהובאה בשו"ת ציץ אליעזר:

 

 

14.  ציץ אליעזר (ר' אליעזר יהודה ולדנברג, המאה ה-20, ירושלים) חלק טו סימן סח

 

כידוע מרובים המה הדיונים בספרי הפוסקים על אודות ביקור כהנים על קברי ומערות צדיקים קדמונים ושקודם מתן תורה ובתוכם על ביקור בקבר רחל אמנו, ורבו גם רבו האוסרים, יעוין לדוגמא בפ"ת יו"ד סימן שע"ב סק"ב, וארץ חיים (סתהון) יו"ד סי' שע"ב, וספר דברי יחזקאל תשו' א', ומ"ש בספרי שו"ת צ"א חלק י סי' א' אות מ"ד בנוגע לקבר רחל וציטטתי שם מספר שו"ת זית רענן ח"ב חיו"ד סי' כ"ו שהן הגאון המחבר והן הגאון הגר"ש סלאנט ז"ל העלו דיש איסור דאורייתא על כהנים לבקר שם בלא שום צד היתר ע"ש. ולאחרונה אסף ובירר בזה ידידי הגאון הראש"ל הרה"ר הגר"ע יוסף שליט"א בספר יחוה דעת ח"ד סי' נ"ח עיי"ש.

ובזה ברצוני לעורר ולהסב תשומת לב המעיינים והחוקרים על אומר מן החדש שמצאתי בזה באחרונה, אומר הנאמר ונפלט כאילו בדרך אגב בשולי גליון של איזה ספר חשוב, אבל תוצאות גדולות לו אם נוכל לאמת את הנאמר ואת הנכתב שם בתורת עדות, והוא זה.

לפני זמן קצר נזדמן לידי לרכוש ספר יקר נקרא בשם אהבת השם שמחברו הוא החסיד הנודע וכו' מוהר"ר יצחק אלפיה זצ"ל (נדפס מכי"ק בשנת תשל"ב בפעיה"ק ת"ו). ובעייני בו אחת הנה ואחת הנה בדברים הנפלאים הנאמרים שם, נדהמתי לקרוא בעמ' קכ"ח הגה פ"ז קטע מפליא אודות קבר רחל אמנו, והנני מעתיקו בזה בלשונו המלא: - והנני רושם לך מה שהעיד לי רב רחומאי רבי רפאל ישראל (שירזלי), כי בימי אביו הרב רבי יצחק והרב רבי יו"ט ישראל ועוד רב ששכחתי שמו כשבנו כותלי בית קבורת רחל אמנו והמצבה הגדולה וחזקום ותקנום היטב, חששו להם אלו הרבנים הנזכרים משום כניסת הכהנים לשם, ואם קברי הצדיקים מטמאים אם לאו ושנוייה היא במחלוקתם של ראשונים כמלאכים, ולצאת ידי חובת כל הדיעות ולהנצל מדין שמים ולהתיר להם לכהנים כניסתם לשם בלי שום פקפוק ונדנוד מחשש עבירה, עשו חלל גדול בתוך הכיפה שעל הקבר כדין וכהלכה, ועל גבי הכיפה של החלל ההוא בנו להם המצבה הגבוהה הזאת העולה עד החלונות, ומאז ואילך כל הרבנים והחסידים שהם כהנים ומדקדקים על עצמן בכל מין חומרא יתירא נכנסים לשם בלי שום פקפוק ובאין אומר ובאין דברים, ומזה תדע כי כל תקנות הראשונים כמלאכים כולם היו נעשים על פי הדין וההלכה, ובכן אל תתחכם עוד לסתור דבריהם ומעשיהם וסיגיהם, כי הם ירדו לעומקה של ההלכה ומאתנו נעלם כל דבר, ולכן רשמתי עדות זו בספר לדעת מה יעשה ישראל וכהניהם, ושלום על כל ישראל ועל רבנן ותלמידהון. עכ"ל הספר.

 

ע"פ העדות הזו יש סברא נוספת להקל לכהנים להיכנס לקבר רחל: ראשית, היא נפטרה לפני מתן תורה, שנית - לדעות שצדיקים אינם מטמאים באהל היא לא מטמאת, ושלישית - המצבה נעשתה בכוונה עם חלל כדי לאפשר כניסת כהנים לשם.

ואולם, בבואנו לדון על עליה לקברים אלו, יש לתת את הדעת לבעיה נוספת, שהיא בכלל לא בעיה של כהנים אלא של כל אחד מאיתנו: ידוע שכשנכנסים לבית הקברות מכניסים את הציציות משום 'לעג לרש', ומאותה סיבה גם לא לומדים תורה או מתפללים בבית הקברות, כי יש בזה משום לעג לרש. האם מותר, אם כן, להתפלל או ללמוד תורה בקבר רחל? האם אין בזה משום לעג לרש?

הרב קוק מתייחס לכך בתשובתו, שהובאה פה בשמו ע"י הרב צבי יהודה:

 

15.  שו"ת אורח משפט (הרב אברהם יצחק הכהן קוק, המאה ה-19, ישראל) או"ח סי' כ

 

עתה, אחרי תודתי הנתונה לו בזה על דברי מכתבו האחרון אלי, הנני להודיעו כי נודע לי שמתפללים מנחה על קבר רחל, אך לא בקביעות, רק בחודש אלול יש שם תפילה קבועה בציבור. וכן גם על קבר שמעון הצדיק מתפללים לפעמים מנחה, ואין מוחין.

ובשם כאאמו"ר שליט"א אודיעהו שיש לצדד בזה בזכותו של מי שהורה לעשות כן, א' ע"פ דברי ספר חסידים שבאדם גדול וצדיק לא אמרינן במתים חפשי, וא"כ ליכא לועג לרש. ב' השיטה מקובצת בספ"ק דב"ק שכ' דבחזקי' שהִרְבָּה תורה הרבה לא הוי לועג לרש בישיבה שהושיבו על קברו, וא"כ הכי נמי גם בשאר אדם גדול, ואולי בתפילה על קברו דוקא כשהרבה תפילה בחייו מידה כנגד מידה כמו התם  וג' דעת הר"י מיגש שגם בכל אדם ליכא לועג לרש אם ידוע שעושים זה לכבודו. אמנם התוס' שם בב"ק מוכח דלא סבירא להו כל חילוקים אלה רק הרחקת ד' אמות. והנני בברכה רבה ורוב הדרת כבוד ויקר צבי יהודה הכהן קוק.

 

ישנם, אם כן, כמה צירופים שאפשר לצרף כדי להתיר להתפלל בקבר רחל, אבל הרב קוק אומר שהטוב ביותר הוא לעשות כן בריחוק ארבע אמות.

הרב טיקוצ'ינסקי הוסיף סברא נוספת להתיר לימוד תורה בקבר רחל, והוא מפני שרחל היתה אשה שאינה חייבת במצוות תלמוד תורה, ולכן אין בלימוד תורה במקום הזה משום לועג לרש. אבל הוא לא מוכן לקבל את ההיתר הזה והסיבה שהוא אוסר לימוד ותפילה בקבר רחל היא מפני שלא ידוע לנו שיש חלל עשרה טפחים בין המצבה לקבר:

 

16.  גשר החיים (ר' יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, המאה ה-20, ישראל), פרק כט סעיף יא

 

וראינו נוהגים גם להתפלל תפילות שחרית מנחה וערבית באהלי קברות הצדיקים, כגון באהל קבר רחל אמנו, קבר רשב"י, וקבר ר' מאיר בעל הנס. ובשלמא על יד קבר ר' מאיר בעל הנס שהשיבו שם גם ישיבה קבועה על קברו - אין לערער כלל, דמלבד שעצם הקבר הוא במערה, וכל שהוא בחלל למטה מעשרה טפחים הרי הוא רשות בפני עצמו - אף גם אפילו הכיפה שעל המערה גם היא למטה מעשרה טפחים ובימ"ד של הישיבה נבנה מעל למדרגות הללו. כן גם אין לשאול על שמתפללים ולומדים באהל רשב"י, דגם הוא ובנו ר"א גנוזים במערה שהיא רשות בפני עצמה. אבל במה שמתפללים באהל קבר רחל אמנו שלוש התפילות, ויש שגם שם קורין קריאת התורה בימי שני וחמישי יש קצת מקום לפקפוק. ואין לומר שָׁאנִי (=שונה הדין של) אשה שלא היתה חייבת בלימוד תורה בחייה, דכבר החליטו הפוסקים שאין לחלק וגם באשה יש לועג לרש. גם על ההיתר שהיתה קודם מתן תורה יש לפקפק. ולומר שגם קברה היא בחלל למטה מעשרה טפחים כעין מערה - הוא דוחק, דמנא לן זאת. וראינו שחותני זקני מו"ר הגאון ר' שמואל סלנט זצ"ל (=שהיה סבא של אשתו) כשביקר את הקבר יצא הוא והמנין שלו להתפלל מנחה בפרוזדור ולא בתוך האהל. וכנגד זה ראינו הרבה גדולים כן התפללו ומתפללים שם.

ואסור לכהנים להכנס באהלי קברי הצדיקים, ואע"פ שהוא קבור במערה אין לאהל שעל הקבר דין "עליה שעל גבי בית שהמת בתוכו" אלא יש למערה דין קבר (וכבית שהמת בתוכו ופרץ פצימיו) שמטמא סביבו ועל גבו.

 

לגבי כהנים, כאמור, אין הוא מתיר להיכנס למערת המכפלה, אבל לגבי תפילה ולימוד תורה, יכול להיות שאם הוא היה מכיר את העדות שראינו בציץ אליעזר הוא היה מתיר להיכנס וללמוד ולהתפלל שם, ופוק חזי מאי עמא דבר.

 

תגובות

  1. כז סיון תשפ"א 23:00 שו"ת דברי יחזקאל סימן לז | ע

    בשו"ת דברי יחזקאל סי' ל"ז וזל"ק לאשר נצטוינו בתוה"ק להזהיר כהנים שלא יטמאו, מצאתי א"ע מחויב בדבר בדור הזה להודיע לעם ה' כי מה שיש מקילין ואומרים שמותר לכהנים לילך על קברי צדיקימ הוא טעות ואין להם על מה לסמוך להקל באיסור דאורייתא ח"ו, והנה דין זה הוא מפורש בגמרא ורמב"ם וטור ושו"ע יו"ד דכהן אסור לילך בתוך ד' אמות של קבר אם אינו מסוים במחיצות ואם הוא מסוימ במחיצות גבוהות י' טפחים אין צורך להרחיק רק ד' טפחים וכל זה אם אין שום דבר מאהיל עליו אבל באהל שיש שם קבר אסור לילך מן התורה כי הטומאה בוקעת ועולה ונטמא כל הבית כמו שנתבאר בטיו"ד סימן שע"ב וב"י ד"ה ומ"ש וזהו דוקא בימיהם ואין מוזכר שום חילוק בין קברי צדיקים לשאר העם רק שמבואר איזה חילוק בטומאת כהנים לצדיקים ומשם ראיה דאסור לילך על קברי צדיקים ובעזהי"ת אביא אחת אל אחת כל המקומות שידעתי שהעולם מדמין לההוא וכל ישפוט בצדק יודה כי משם ראיה דאסור. הנה בכתובות דק"ג ע"ב כתבו התוספות שר"ח כהן היה אומר אלמלא הייתי כשנפטר ר"ת הייתי מטמא לו וכתב דזהו כוונת גמרא דאותו יום שמת רבינו הקדוש בטלה קדושה היינו קדושת כהונה ומדייק מדאמרינן אותו היום משמע אותו היום דוקא והיינו כמו דאמרינן נשיא שמת הכל כקרובים ומפרש הרמב"ן בספר תורת האדם דטעם היתר כהונה בנשאי דעשו אותו כמת מצוה וז"ל הרמב"ן למדנו עכשיו שכה שמצא מת מוטל בדרך או בעיר של ארמיים זהו מת מצוה ואסור לפרוש מן המת כלל אלא יקרא משם אי באו כדי קבורה מושך את ידיו ואם צריך להתעסק עמהן אפילו לנושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן מטמא לו וכו' ואם הוא אדם חשוב ביותר כגון הנשיא וכיוצא בו אדם גדול שאין לו שיעור בקבורה וכבודו בכל אדם שיטמאו לו הכל מטמאין לו הכהן עם כולם כיון רמת מצוה הוא וקבורתו מוטלת על המוצאים אותו אין הכהן מטיל המצוה שעליו על אחרים כל זמן שהוא צריך לה כלל אלא קוברין אותו לפי כבודו בכהנים ובכל אדם עכלה"ק מזה ראיה דאין חילוק בטומאת כהנימ בין צדיקים בין לכל אדם כי אם לא היה קברי צדיקים מטמאין מאי צריכא למימר דעשו אותו כמת מצוה וע"כ מדייק רח"כ דאותו היו דוקא אלא ודאי דאין חילוק בדין איסור טומאת כהנים רק משום כבוד צדיקים ביום מיתתן הוי כמת מצוה. ובזה יש להבין דברי התוספות ב"מ דקי"ד ע"ב גבי אליהו בזה"ל וכן מצינו כשהיה קובר את ר"ע היה דוחה שא"ל וכי אינך כהן א"ל צדיקים אינם מטמאין, ודחה אותו כן משום כבודו דר"ע, ועיקר טעמו היה לפי שהיה מת מצוה עכ"ל, ולכאורה יפלא שאליהו יאמר דבר שאינו ועיקר הטעם לא יגיד ליה אבל לפי הנ"ל לק"מ כי גם משה שהשיב לו צדיקים אינם מטמאים הוא משום מת מצוה כי אצל צדיקים אפילו יש הרבה מתעסקין אין לדבר שיעור והכל נקרא מת מצוה, ע"כ לא השיב לו סתם מת מצוה הוא כי דין זה שוה בכל אדם והשיב לו בלשון שיהיה כבודו של ר"ע דצדיקים כמוהו אין שייך טומאת כהנים בקבורתו, כי אפילו אלפי אלפים ורבבות ראוין לכבודו מכל זה מבואר דהוא רק ביום מיתתו ולנשיא דוקא או לר"ע ודכוותיהו אבל תלמיד לרבו היא איבעיא בירושלמי ולא איפשטא ופסק הרמב"ן דלא יטמא במקום קוברין ועתה איך יש מקום לזמר דכהן ילך למערה שנטמן בה צדיק הלא הוא איסור דאורייתא ואם התרו ביה חייב מלקות כמו שמפורש ברמב"ם וטור וב"י ומה שכתב בזוהר פ' וישלח דף קס"ח דנראה משם דקברי צדיקים אינם מטמאין הלא בספר זהרי חמה מבעהמ"ח ספר חסד לאברהם והוא נובע מהקדוש מו"ה אברהם גלאנטי זצוקלה"ה כתב דמשבשתא האי מימרא והביא ראיה דאינו דברי ר"א דהא רבי ביקש לישא אשתו של ר"א ואיך ידבר ר"א מפטירת רבי וכתב דבס"י לא גרסינן ליה וכן הוא מוסגר בספרי הזוהר שבידינו וגם אפילו כתבו איזה חכם כמ"ש בספר זהרי חמה כי בימי הגאונים וחכמים אחרונים חברו כל המימרות מה שכתב רבי אבא שהיה סופר של רשב"י ז"ל והם חילקום לפרשיות כל פסוק בפרשה שלו והם אמרו משלהם האי כמה דתנינן וכו' עכ"ל זהרי חמה. וא"כ דאנו רואין דהאי מימרא שאינו ידוע מאן אמרה שכשתא הוא כי בגמרא דילן איתא להאי עובדא דאליהו והוי בבי קוברא דעכו"ם ואליהו השיב דקבורת עכו"ם אינם מטמאין ומה שהשיב צדיקים אינם מטמאין הוי כשנתעסק בר"ע וכבר הבאתי דברי הרמב"ן ומשם ראיה לאסור יעוין בתוספות ב"מ דף קי"ד ע"ב הרי דערבוב הדברים יש בגמרא זו ובס"י לא גרסי ואיך נביא ראיה להתיר איסור דאורייתא הלא בגמרא שקלינן וטרינן להביא ראיה ואיזה מימרא דלא מתרצא שפיר דחינן ליה כהאי לישנא ותסברא האי מתוצא היא משבשתא וגם אין למדין הלכה מדברי אגדה וכן מה שנמצא בספר החינוך ונראה ראין טומאה על גוף צדיק אפילו לאחר מיתתו אבל לא כוון ח"ו להתיר לכהן לילך על קברו כי דברי אגדה לחוד והלכה לא בטלה וגם מדברי אגדה שבגמרא יש ראיה להיפך דאיתא בגמרא ב"ב דנ"ה רבי בנאה הוי מציין מערתא ופירש הרשב"מ שלא להביא טהרות דרך כאן שלא יאהיל על הקבר ושם איתא כי מטא למערתא דאאע"ה וכו'. וגם ראיתי בשם שו"ת מהרי"ל בסימן קן וז"ל קברי צדיקים מטמאין באהל כדאיתא בתוס' פרק המקבל ומי לנו גדול מיוסף נושאי ארונו נדחו לפ"ש וכן מישאל ואלצפן וכו' עכ"ל גם ראיתי כספר אחד מגדולי זמנינו שכתב בפסוק דאנחנו טמאים לנפש אדם דהיו מסופקים אם הס טמאים כי היו נושאי ארונו של יוסף או דהיו מתעסקימ בנדב ואביהו, ובזה רצה לתרץ קושית אוה"ח הקדוש דהקשה מה שאלו הלא בעצמם אומרים שהם טמאים, אבל במחילת כקת"ה אין דבריו נוחים כלל כי לפי דבריו הקושיא במקומה עומדת אם היו מסופקים למה אמרו אנחנו טמאים והאוה"ח הקדוש השיב בטוב טעם שסברתם היתה כי טומאתם היה עפ"י הדבור שלא יכלו להשמר ממנו, והי' סברת שלא ידחו כמו קרבן צבור שבא בטומאה והשיב הקב"ה שיביאו פסח שני ע"כ, שוב הראה לי בב"מ דפ"ה ע"ב ברש"י גבי ר"ל הוי מציין מערתא דרבנן דפירש רש"י ז"ל דתקלה לצדיקים שיכשלו הכהנים על ידם הרי דטעות גדול הוא ענין זה שהם מדמין שהוא כבוד לצדיקים, ואדרבא הוא נגד כבודם כמ"ש רש"י ז"ל. ובדברי רש"י זו צריך להבין מה דתלה כוונת ר"ל שלא תארע תקלה על ידי צדיקים למה לא כפשוטו להסיר המכשול מכהנים כמו גבי רבי בנאה דפירש משום נושאי טהרות שלא יאהילו, אבל על רש"י לק"מ כי הוכרח לפרש דברי הגמרא דאמר ר"ל הוי מציין מערתא דרבנן ואמ הטעם משום מכשול כהנים הוי ליה לציין כל מערות של מתים, לזאת הכריח רש"י לפרש דמשום כבוד הצדיקים עשה שלא תבא תקלה על ידן. אבל צריך להבין באמת כוונת ר"ל דלא חשש על מערות אחרים י"ל דאיתא בפוסקים טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין הכהן מוזהר עליה יעו"ש ויעוין בתוספות נזיר דנ"ד ע"ב וא"כ אם לא היתה הטומאה ידועה לא הו"ל לר"ל למיחוש על הכהנים רק אעפ"כ תקלה מקרי וצדיקים לא ניחא להו בהכי לאת ציין ר"ל מערתא דרבנן דוקא וניחא הכל בעזהי"ת וכל מי שיודה על האמת יראה שהדברים כנים ואמתים ויזהר מלעבור על מצות התוה"ק עכל"ק.

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר