איש דרכו לכבש
יבמות סה ע"ב
"מתני'. האיש מצווה על פריה ורביה, אבל לא האשה; רבי יוחנן בן ברוקה אומר, על שניהם הוא אומר: (בראשית א, כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם [אֱלֹהִים] פְּרוּ וּרְבוּ.
גמ'. מנא הני מילי? אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון, אמר קרא: (בראשית א, כח) וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, איש דרכו לכבש, ואין אשה דרכה לכבש. אדרבה, וכבשוה תרתי משמע! אמר רב נחמן בר יצחק: וכבשה כתיב...
ואמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע...
ואמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: (בראשית נ) אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' ".
קשה, מה בכך שהמילה וכבשה כתובה חסר ו' ויש בכך משמעות של לשון יחיד, הרי שאר הפסוק כולו מפורש בלשון רבים: (בבראשית א, כח) וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ. לָהֶם – ברבים, פְּרוּ – ברבים, וּרְבוּ – ברבים, וּמִלְאוּ – ברבים. וגם במילה וְכִבְשֻׁהָ – הַקְּרִי הוא בלשון רבים!
עוד קשה, כיצד יתכן שהנשים לא יצטוו על פריה ורביה, הלא בלעדיהן גם האנשים אינם יכולים לקיים את המצוה!
אלא שאמנם מודה תנא קמא לרבי יוחנן בן ברוקה שעל שניהם הוא אומר פרו ורבו, שהרי סוף סוף שניהם עסוקים במצוה. אלא שכדברי רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון, עיקר תלמודו של תנא קמא היא מלשון "כיבוש" ורק איש דרכו לכבש. ולשון "וּכְבָשָׁהּ" מורה שהאיש כובש את האשה, כלומר שזו חובתו של האיש לכבוש את ליבה של האשה ולרצותה שתשתתף עמו במעשה המצוה.
בענין זה עוסקות גם שתי אמרותיו הנוספות של רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון:
מצוות התוכחה היא רק בדבר הנשמע, כי התכלית היא השכנוע והריצוי.
"מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום", זו שיטת בית הלל במסכת כתובות דף יז ע"א בענין ריצוי האשה לנישואין: "כיצד מרקדין לפני הכלה – כלה נאה וחסודה".
